האמריקנים מנצחים בהורמוז באמצעות צי צללים והנפט חוזר לזרום מלבד הנפט האיראני

יתכן ומחירי הנפט שוב בדרך למטה. זה לקח זמן אך נראה שהאמריקנים פיצחו את המצור האיראני במצר הורמוז. בחודשים האחרונים באופן שיטתי וכמעט סיזיפי הם הצליחו לחסל כמעט את כל מערך מכ"מי האיתור של האיראנים ובכך "עיוורו" אותם מלראות את תנועת הספינות במצר ובמקביל הם ארגנו בעצמם "צי צללים" שמעביר את הנפט בלילה, תחת אבטחה אווירית וימית כבדה, בנתיב הדרומי סמוך לחופי עומאן.

למעשה, המשדרים הכבויים של צי הצללים האמריקני גרמו לכך שגופי המעקב האזרחיים "פספסו" את התנועה הזו והמשיכו להזין במידע חסר ושגוי פרשנים וכלי תקשורת שפמפמו את הנרטיב של "איראן מנצחת" בהורמוז.

ע"פ הערכות חדשות (CNN ומקורות נוספים), המתבססות על מידע שלא היה זמין קודם לכן, 16 מיליון חביות נפט ותוצרי נפט שמקורן במפרץ הפרסי, מצליחות לעבור כעת כל יום לשווקים בעולם. אלו מהווים כ-80% מהיקף היצוא המקורי בסך כ-20 מיליון חביות. בניכוי הנפט האיראני, שהאמריקנים מונעים במכוון את יציאתו, מדובר על קרוב לכ-90% מהנפט של סעודיה ומדינות המפרץ - ששוב זורם.

הפער של 4 מיליון חביות ביום מכוסה כעת ברובו עם חזרת הנפט של וונצואלה לשוק והגדלת התפוקה של ארה"ב וניגריה. רמות ההיצע העולמי בפועל חזרו כמעט במלואן לאלו של סוף 2025 טרום המלחמה. הנפט היחידי שלא מצליח לחזור לשוק הוא הנפט האיראני.

כבר בתחילת המלחמה הסעודים הסיטו כ-70% מהתפוקה שלהם מהמפרץ הפרסי דרך צינור הנפט היבשתי לנמל ינבוע הממוקם לחופי הים האדום. אמנם כעת יש להם בעיה חדשה עם החות'ים בבאב אל מנדב, ולכן חלק מהנפט עושה מסלול ארוך יותר בכלל צפונה ודרך מצרים – אך הוא עובר. האמירותים הסיטו שיעור דומה דרך צינור הנפט היבשתי שלהם לנמל פוג'יירה שממוקם סמוך לעומאן מעבר למצר הורמוז. אך אלו היו פתרונות חלקיים.

כעת, משרד האנרגיה האמריקני פרסם שהנפט הזורם באמצעות מכליות ימיות ממצרי הורמוז עלה לכ-9 מיליון חביות ביום. נתון זה עמד בניגוד מוחלט לטענת איראן כי המצר סגור ולנתונים גלויים שהתקבלו ממעקב ספינות שהראו כי מדובר בכמחצית ממספר זה (מדובר בעיקר במכליות סיניות ורוסיות שהאיראנים מאשרים להן לעבור).

הדרמה שמשנה את הכול היא שהאמריקנים חזרו על התרגיל של האיראנים עצמם וארגנו בשקט בחודשים האחרונים "צי צללים" של מכליות נפט שהאנליסטים בשוק הנפט והשיט העולמי לא היו מודעים בכלל לקיומו.

 חיסול המכ"מים האיראניים לאורך חופי הורמוז

מניתוחים שהתפרסמו ע"י אנליסטים צבאיים שונים, על מנת לפגוע במכליות הנפט, על האיראנים היה לאתר אותן לאחר כניסתן למפרץ עומאן ולקראת הגעתן למצר הורמוז ואז להזניק אליהן כטב"מים מתאבדים או ספינות תקיפה מהירות. כדי לעשות זאת, הם מיקמו עשרות רבות של מכ"מים מוחבאים, חלקם ניידים לאורך קו החוף של הורמוז, בחלק הפרסי של המפרץ. לשכבת הגילוי הזו הוסיפו תצפיות של מערכות גילוי אלקטרו-אופטיות ומצלמות אינפרה-אדום שמאתרות ספינות על פי החום שהן פולטות (אך לשני סוגי המערכות הללו מגבלת טווח חמורה).

ברמה האסטרטגית, הסגר האיראני התבסס על ההבנה שאין צורך לפגוע בכל כלי שיט שמנסה לעבור - מספיק לפגוע באחוז קטן כדי להרתיע ולשבש את חברות הספנות, צוותי האוניות וחברות הביטוח.

• תוכנית הסנקציות החדשה של טראמפ ומה הסיכויים שלה להצליחה
• הנפט האיראני מתחיל להיעלם מסין: המלאי הצף יורד והמחיר עולה

לאיראנים היו שנים להתכונן והם עשו זאת באמצעות חמישה כלים עיקריים: מכ"מים (בדגש על מכ"מים ניידים), כטב"מים, טילי שיוט, סירות מהירות ומוקשים ימיים.

כדי לפגוע בספינה, שהיא מטרה נעה, חייבים קודם כל לאתר אותה בזמן אמת. בים הפתוח זו משימה קשה מאוד, אך במיצר כמו הורמוז הספינות נדחקות בלית ברירה לנתיבים צרים יחסית וידועים מראש. הבעיה של האיראנים הייתה שארה"ב הכירה את מיקומיהן של תחנות המכ"ם הגדולות ותקפה אותן בקלות יחסית. על כך, התגברו האיראנים זמנית בטקטיקה מתוחכמת של שימוש במספר גדול של מכ"מים זולים יחסית וניידים, שהותקנו על משאיות.

 בהתחלה ארה"ב הופתעה

האמריקנים אכן נתפסו לא מוכנים לסגר הימי, אך להנחה שלא יוכלו להתגבר עליו לא היה בסיס במציאות. בסנטקום, פיקוד המרכז של צבא ארה"ב, עבדו מתחת לרדאר (תרתי משמע) בשיטתיות כמעט סיזיפית, ושברו בהדרגה ובעקביות את הסגר הימי.

אל מול הטקטיקות האיראניות, סנטקום נקט באסטרטגיה של "ייבוש הביצה". הנחת העבודה הייתה שלאיראנים יש אמנם יתירות מרשימה במערכות מכ"ם וחיישנים משלימים, אך בסופו של דבר יש מהם מספר מוגבל. לכן, ארה"ב הוציאה לפועל בחודשים האחרונים מאות תקיפות מדויקות על המטרות האלה.

המאמץ האסטרטגי של הצי החמישי ושל חיל האוויר התשיעי (כוחות הים והאוויר של סנטקום) "לעוור" את האיראנים בהורמוז הצליח לאחרונה. אם הם הופכים ל"עיוורים" - המשחק נגמר.

• מכונת המזומנים של נאוויטס עובדת: מה מנועי הצמיחה הבאים ומה האפסייד?
• מהו הצל שמעיב על צהלת הקריפטו והזהב?

במקביל, כלי שיט אמריקניים לא מאוישים סרקו את נתיבי השיט בהורמוז בחיפוש אחר מוקשים ימיים ונטרלו אותם. גם זה לקח זמן אך בסופו של דבר גם הביצה הזו יובשה והצי החמישי הכריז על הנתיב הדרומי בהורמוז (סמוך לחופי עומאן) כשטח נקי ממוקשים.

נותרו לאיראנים יכולות שיוריות כגון סיורי כטב"מים לטווח רחוק, אך אלו אינם רואים בלילה. ולכן הלילה הפך להיות שם המשחק. המכליות שמעבירות את הנפט של המפרציות וסעודיה משתמשות כעת בדיוק באותו "פטנט" שהאיראנים עצמם המציאו - הן מכבות את מכשירי האיתור שלהן כאשר הן חוצות את הורמוז. הן שטות בשיירות רק בלילה כדי להימנע מאיתור ע"י כטב"מ משוטט איראני, כשמעליהן הגנה, חיפוי ותיאום של חיל האוויר האמריקני ומלוות אותן אוניות קרב אמריקניות.

בצד השני של המפרץ הן או שטות בעצמן לשווקים של דרום מזרח אסיה או פוגשות בלב ים מכלית אחרת אליה הן מעבירות את הנפט ואז לאחר מספר לילות חוזרות ומכבות את מכשיר האיתור שלהן וחוזרות בשיירה אמריקנית לילית דרך הורמוז ללב המפרץ הפרסי וחוזר חלילה.

במקביל, התנהל מאמץ דיפלומטי-מסחרי מול חברות הספנות. הממשל האמריקני העמיד ערבויות כספיות לספינות שהסכימו להצטרף לשיירות, וכיסה למעשה את מחירי הביטוח שהאמירו בעקבות התקיפות האיראניות. אינספור שיחות נערכו מאחורי הקלעים עם מנהלי החברות ואף עם הקפטנים וצוותי האוניות. בתחילה ההיענות הייתה מוגבלת, אך ככל שההצלחה גברה וניכר שהאיראנים מתקשים יותר ויותר לפגוע בספינות - מספרן הלך וגדל. מלבד לאיראנים, לכל העולם אינטרס כבד שהורמוז יפתח וכולם עשו מאמצים כבירים לעזור בכך.

 הנפט האיראני לא עובר

לא רק שהנפט מיריבותיה במפרץ חזר לזרום בהורמוז אלא שכאב הראש האיראני גדול מכך. היא חוששת ממיס-קלקולציה שלה עצמה, כי חלק מהמכליות שעושות את התרגילים הללו ומצטרפות לצי הצללים האמריקני הן בבעלות סינית או רוסית. האיראנים לא מעזים לפגוע בהן.

מצד שני האמריקנים מאיימים על כל מכלית שמנסה לצאת מהאי חארג', המצוי בעומק המפרץ הפרסי, שהוא נמל הבית אך גם עקב אכילס של האיראנים עצמם, ממנו הם משגרים כ-90% ממשלוחי הנפט שלהם. צילומי לוויין מוכיחים כי בשבועות האחרונים יציאת מכליות איראניות או אחרות עמוסות נפט איראני מהאי חארג' כמעט והתאפסה.

חשוב לציין שהאמריקנים עשו עוד הרבה מעבר לכך. הם השמידו, בלא לפרסם זאת בפומבי, מסילות וגשרי רכבות במזרח איראן, בהם האיראנים העבירו כ-5% מהנפט שלהם במסלול יבשתי לסין.

זהו חנק כלכלי פר-אקסלנס. נפט הוא רכיב היצוא הכמעט בלעדי של המשטר.

כעת כללי המשחק באמת משתנים. משמרות המהפכה אולי ממשיכים לצהול ולשחק כאילו ידם על העליונה אך החנק הכלכלי האיטי הוא בהחלט רק עניין של זמן והמנוף שהיה להם על מצרי הורמוז נשחק ומסתיים.

זהו המצב הנוכחי. כעת נותרה בהקשר זה בעיקר בעיית המילוי מחדש של מלאי הנפט שהצטמצמו ברחבי העולם.

 שלוש האופציות שנותרו לאיראנים

לאיראנים עצמם עומדות כעת שלוש אופציות: לקבל את תנאי טראמפ, לתקוף את מדינות המפרץ בבחינת הכול או לא כלום או להיחנק כלכלית.

כפי שהדברים נראים לתנאי טראמפ הם לא ייכנעו, אך אולי יבקשו לחזור לשולחן המו"מ והפעם תוך מתן ויתורים אמיתיים.

הם יכולים לבחור באופציה השנייה של לתקוף באופן אגרסיבי כדי ללחוץ על מדינות המפרץ. אך זהו כבר נשק יום הדין כי זה אומר ששני הצדדים עלולים להגיע למצב בו ישמידו אחד לשני את מתקני האנרגיה, מתקני ההתפלה או את מתקני הנפט לשנים רבות. את זה אפילו הקיצוניים ביותר מקרב משמרות המהפכה כבר יחששו לעשות.

במידה ולא יעשו דבר - הם יחנקו כלכלית, אמנם לאט, אבל בטוח. זה כנראה יהיה המסלול בו יבחרו מתוך תקוותם שטראמפ יאבד את הרוב בבית הנבחרים וייאלץ להפסיק את המלחמה. לשם כך הם צריכים לשמור אוויר עד ינואר 2027, עת יתכנס בית הנבחרים החדש. זה יהיה קשה מאד מבחינתם, מה עוד שההימור הזה עלול שלא להצליח. גם אם טראמפ יאבד את הרוב, מתברר שאין כמעט דרך חוקית בארה"ב לאלץ נשיא להפסיק מלחמה וודאי לא מצור כלכלי. אפילו הנשיא ביל קלינטון הדמוקרט המשיך במלחמת קוסובו בסוף שנות ה-90 על אף שבית הנבחרים סירב לאשר אותה.

הכותב הוא יו"ר חיסונים פיננסים, יו"ר הדג'וויז, מחבר משותף של הספר "ישראל סיפור הצלחה".