סין לא מתקפלת: הסנקציות על איראן עלולות להפוך לעימות עם בייג'ינג

ארה"ב מנסה להדק את הלחץ הכלכלי על איראן, אבל ככל שהסנקציות מתרחבות, כך מתברר שהיעד הקשה יותר נמצא דווקא בבייג'ינג. סין היא הקונה המרכזית של הנפט האיראני, והמשך הרכישות שלה מאפשר לטהרן לשמור על זרם הכנסות גם תחת מגבלות אמריקאיות כבדות.

הממשל האמריקאי הרחיב לאחרונה את הקמפיין נגד איראן באמצעות סנקציות על חברות, כלי שיט וגורמים שמעורבים ביצוא נפט ובדרכים לעקיפת המגבלות. במקביל, וושינגטון מאותתת שגם חברות ובנקים מחוץ לאיראן עלולים להפוך ליעד אם ימשיכו לסייע למסחר עם טהרן.

בלי סין קשה לחנוק את ההכנסות של איראן

הבעיה מבחינת ארה"ב היא שהסחר האיראני אינו מתקיים רק דרך גופים איראניים. חלק גדול ממנו עובר דרך רשת של חברות, סוחרים, מכליות ומתווכים שפועלים מחוץ למדינה ומקשים על המעקב אחר מקור הנפט והכסף שמתקבל תמורתו. בסופו של דבר, חלק משמעותי מהנפט מגיע לשוק הסיני. כל עוד יש באסיה קונה גדול שמוכן להמשיך לקלוט את החביות האיראניות, קשה לוושינגטון לצמצם בצורה חדה את הכנסות המשטר.

מכאן גם נובעת הדילמה. אם ארה"ב רוצה להפוך את הסנקציות לאפקטיביות יותר, היא צריכה בשלב מסוים להתקרב אל הגופים שמאפשרים את העסקאות בצד הסיני - חברות מסחר, בתי זיקוק ואולי גם מוסדות פיננסיים. המהלך הזה כבר מסוכן יותר מבחינה גיאופוליטית, כאשר סנקציה נגד חברה סינית גדולה או בנק מרכזי בפעילות הבינלאומית יכולה להפוך מהר מאוד מצעד נגד איראן לעימות כלכלי ישיר בין וושינגטון לבייג'ינג.

היחסים בין שתי המעצמות ממילא מתוחים סביב מכסים, שבבים, טכנולוגיה וסחר. לכן ארה"ב מנסה להפעיל לחץ על איראן מבלי לדחוף את היחסים עם סין לעימות רחב יותר. בשלב הזה נראה שהממשל האמריקאי מעלה את רמת האיום, אך עדיין נמנע מצעדים רחבים נגד גופים סיניים מרכזיים. המשמעות היא שהלחץ על איראן גדל, אבל נשאר מוגבל כל עוד צינור הסחר הסיני ממשיך לפעול.

סין מתנגדת עקרונית לשימוש שעושה ארה"ב במערכת הדולרית ובגישה לשווקים הפיננסיים ככלי להכתבת מדיניות סחר למדינות אחרות. אם סין תיכנע במהירות ללחץ ותפסיק לקנות נפט מאיראן, הדבר עשוי להיתפס כהוכחה לכך שהאיום האמריקאי עובד גם מול בייג'ינג. מבחינת ההנהגה הסינית, זה עלול ליצור תקדים שהיא אינה מעוניינת בו.

המבחן הוא כמה רחוק ארה"ב מוכנה ללכת

המשך הרכישות הסיניות הופך גם למבחן כוח. סין בודקת האם ארה"ב באמת מוכנה להסתכן בעימות ישיר עם חברות ומוסדות פיננסיים שלה, או שהאיומים יישארו ממוקדים בגופים קטנים יותר ובמתווכים. מנגד, גם וושינגטון מבינה שהסנקציות יאבדו חלק מכוחן אם השחקן המרכזי שמספק לאיראן שוק לנפט יישאר מחוץ לטווח האכיפה. ככל שהפער הזה יימשך, כך יהיה קשה יותר להציג את הקמפיין הכלכלי כאמצעי שיכול לבדו לשנות את התנהלות טהרן.

עבור איראן, כל עוד סין ממשיכה לקנות, נשאר למשטר מקור הכנסה מרכזי שמקל על ההתמודדות עם הלחץ האמריקאי. זה לא מבטל את הסנקציות, אבל מצמצם את היכולת שלהן לנתק את טהרן ממקורות מימון.

גם השווקים עוקבים אחרי הנקודה הזו. אם העימות יגלוש מסנקציות על איראן לצעדים ישירים נגד חברות או בנקים סיניים, ההשלכות עלולות לעבור במהירות לשוק הנפט, למטבעות, לאג"ח ולמניות. בשלב הזה סין אינה מאותתת על נסיגה, והכדור עובר לוושינגטון - האם היא מוכנה להרחיב את המאבק באיראן גם במחיר של עימות כלכלי עמוק יותר עם בייג'ינג.

• ארה"ב נערכת למכס נוסף על סין - רגע לפני פגישת טראמפ ושי
• טראמפ מחריף את מלחמת הסחר עם קנדה: מכס של 50% על רכב וחלקים