קרס במשרדו, אושפז חודשיים - והתביעה נגד הביטוח הלאומי נדחתה

ביום ראשון, 3 ביולי 2022, סמוך לשעה 11:00 בבוקר, קיבל ד"ר אנדריי דרבנסקי, פסיכיאטר מומחה שניהל את המחלקה המשפטית בבית החולים מזור, הודעה ממזכירות המחלקה: שני עצורים הובאו מבתי הסוהר לבדיקה פסיכיאטרית. לטענתו, הדרישה עמדה בסתירה לעיצומים שהנהיגה ההסתדרות הרפואית באותה תקופה, והציבה אותו בפני דילמה מקצועית חריפה. דקות ספורות אחר כך חש כאבי ראש עזים, טשטוש ראייה וחולשה ביד שמאל, ניסה לקום מכיסאו, נפל על השולחן ונזרק לרצפה.

מתמחה מהמחלקה, בעל הכשרה קודמת ברפואת משפחה, מדד את לחץ דמו, זיהה את חומרת המצב והזעיק אמבולנס שפינה אותו לטיפול נמרץ. דרבנסקי, שעבד בבית החולים מאז 2001 ושימש רופא בכיר משנת 2009, אושפז כמעט חודשיים, עבר פעמיים צנתור מוח ושוחרר בתחילת ספטמבר עם אבחנות של אירוע מוחי, דיסקציה של עורק התרדמה הימני ושיתוק בפלג גופו השמאלי. בתום האשפוז הגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה להכיר באירוע כתאונת עבודה לפי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, מסלול שמעניק בדרך כלל זכויות רחבות יותר מאלה של נכות כללית.

"מאמץ ומתח ממושך אינו בבחינת אירוע תאונתי"

הביטוח הלאומי דחה את התביעה במרץ 2023. "עפ"י המסמכים שבידנו לא הוכח קיום אירוע תאונתי שאירע תוך כדי ועקב העבודה ואשר הביא לאוטם שהתפתח בתאריך 03/07/2022", נכתב בהחלטת פקיד התביעות. "מאמץ ומתח ממושך המשתרע על פרק זמן ממושך אינו בבחינת אירוע תאונתי". דרבנסקי פנה לבית הדין האזורי לעבודה, והתיק התגלגל כמעט שלוש שנים עד ישיבת ההוכחות שנערכה בינואר האחרון, שבה העיד ונחקר על גרסתו. בתי הדין נדרשים שוב ושוב לגבול הדק שבין כעס נקודתי למתח מצטבר, כמו בתיק שבו עובד התעצבן בעבודה ולקה באירוע מוחי אחרי יומיים.

בתביעתו, שהוגשה באמצעות עורכי הדין אלי מלול ואלחאן עוראבי, טען דרבנסקי כי חווה "דחק נפשי וכעס חריגים" לאחר שנדרש לבדוק עצורים שהובאו על ידי שירות בתי הסוהר, בניגוד לעמדתו המקצועית ותחת הנחיות העיצומים של ההסתדרות הרפואית, שגרמו לו לטענתו "לדילמה קשה ולחשש מפני פגיעה אישית ומקצועית ללא הגנה משפטית". הוא הדגיש כי זו הייתה הפעם הראשונה שנדרש להתמודד בפועל עם ההנחיות, וכי קיימת "סמיכות זמנים הדוקה", המגובה במסמכים רפואיים, בין ההודעה על העצורים לבין פרוץ האוטם.

הביטוח הלאומי, שיוצג בידי עו"ד יעל יעקובי בכור מהלשכה המשפטית, השיב כי האוטם המוחי התפתח כתוצאה ממחלה טבעית. העיצומים, כך נטען, החלו חודשים לפני האירוע, ולכן מדובר לכל היותר ב"מתח מתמשך" שאינו עולה כדי אירוע תאונתי מוגדר בזמן ובמקום. עוד נטען כי השפעת העבודה, ככל שהייתה, "פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים" וממצבו הבריאותי של התובע, וכי מתן חוות דעת לעצורים היה חלק משגרת עבודתו.

היכן הרישומים של שירות בתי הסוהר?

השופט נוהאד חסן, שישב בדין עם נציגות הציבור הדר מאור ושירה רוזנברג הררי, הזכיר כי נטל ההוכחה מוטל על התובע, וכי עליו להוכיח "אירוע חריג" שהתרחש בסמוך לפרוץ האוטם. בפסק הדין צוטטה ההלכה של בית הדין הארצי: "אמנם הלכה היא שבוחנים אירוע חריג באופן סובייקטיבי, היינו את חריגותו בעיניו של המבוטח. אולם הבחינה הסובייקטיבית הזו נעשית על פי מבחן אובייקטיבי - יש להוכיח שהיה כלל אירוע, שבעיני המבוטח, יכול להיחשב כאירוע חריג". המבחן הזה מכריע תיקים לשני הכיוונים: רק לאחרונה הוכר אירוע מוחי כתאונת עבודה פחות מ-24 שעות אחרי ויכוח חריג במקום העבודה.

במקרה הזה, קבע בית הדין, הרף הראייתי כלל לא נחצה. ההנחיות והעיצומים היו מוכרים לדרבנסקי לפחות ממאי 2022, והוא עצמו אישר בחקירתו הנגדית כי נכנסו לתוקף חודשים לפני האירוע. מנהלת המרכז הרפואי, ד"ר קרן גינת, מסרה בהודעתה לחוקר המוסד כי מאז תחילת העיצומים פעל דרבנסקי על פיהן וכתב חוות דעת באופן שגרתי. "שוכנענו כי הדרישה לבצע בדיקות לעצורים באותו בוקר לא היוותה אירוע פתאומי או יוצא דופן, אלא חלק משגרת עבודתו הרגילה תחת משטר העיצומים הקיים", נכתב בפסק הדין.

בית הדין הצביע גם על חורים בתשתית הראייתית: דרבנסקי הציג אפס ראיות אובייקטיביות להגעת שני העצורים באותו בוקר - שום רישום של שירות בתי הסוהר, ואף עדות של המזכירה שמסרה לו לטענתו את ההודעה. "הימנעות התובע מהבאת עדים רלוונטיים אלו, שיכלו לשפוך אור על נסיבות אותו בוקר, מקימה לחובתו חזקה כי אילו הובאו הראיות הן היו פועלות לרעתו", קבעו השופט ונציגות הציבור. הודעתה של ד"ר גינת סיפקה לביטוח הלאומי נדבך נוסף: לדבריה, העברתו של דרבנסקי למחלקה המשפטית נבעה מלכתחילה מירידה קודמת בתפקודו ובמצבו הבריאותי.

חמש החלטות קודמות של בית המשפט

נדבך אחרון בהכרעה סיפקה החלטה שיפוטית מאוגוסט 2022 בעניינו של עציר, שממנה עלה כי בתקופת העיצומים ניתנו חמש החלטות נפרדות של בית המשפט שחייבו עריכת חוות דעת פסיכיאטרית משפטית. מצב הדברים הזה, קבע בית הדין, "מוכיח בהכרח כי המתח שבו היה שרוי התובע הינו בגדר מתח מתמשך". מכתבו של פסיכיאטר המחוז, שכלל התייחסות לסנקציה הפלילית על אי ביצוע צווים, נכתב בכלל יום אחרי האירוע הנטען, ולכן התקשה לבסס דחק חריג באותו בוקר ספציפי.

• הבן טען שאמו באה לאכול פלאפל - אך ביה"ד קבע: זהו מקום מגוריה
• שאלות ותשובות על פנסיה חובה לעצמאי - קנס, שכיר במקביל ומשיכה בסגירת עסק

התוצאה: התביעה נדחתה במלואה, מבלי שבית הדין נדרש כלל למינוי מומחה רפואי שיבחן את הקשר הסיבתי בין הלחץ בעבודה לאוטם. "משלא הוכח קיומו של אירוע חריג המוגדר בזמן ובמקום, משלא הגיש התובע ראיות אובייקטיביות, לרבות אסמכתאות על קבלת העצורים ביום האירוע הנטען, ומשהוכח כי לכל היותר המדובר במתח מתמשך, אם בכלל, אין מקום למינוי מומחה רפואי", נכתב בפסק הדין. לאור מהות ההליך נמנע בית הדין מהשתת הוצאות על הרופא.

לדרבנסקי נותרה עתה דרך אחת: ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.