פחות מ-24 שעות מהוויכוח: אירוע מוחי הוכר כתאונת עבודה
נהג סמיטריילר ביקש לוותר על נסיעת לילה לאשדוד בגלל בדיקת דם, התווכח עם המעסיק ויצא לדרך. באזור כרמיאל עצר בשוליים עם דימום מוחי, והמומחה מטעם בית הדין קבע קשר סיבתי
ויכוח בן דקות עם מעסיק, על שאלה מי ייסע באותו לילה לאשדוד, הוכר בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת כגורם שתרם לדימום מוחי שפרץ אצל נהג משאית פחות מ-24 שעות אחר כך. המוסד לביטוח לאומי, שדחה את התביעה בטענה שלא אירע כל אירוע תאונתי, חויב לשלם 5,000 שקלים בהוצאות.
התובע, חיים ביטון, יליד 1966, עבד כנהג משאית סמיטריילר שכיר בחברת יהב הובלות צפון. תפקידו כלל העמסת סחורה, הובלתה וחלוקתה ללקוח הקצה באזור הצפון, שישה ימים בשבוע, בערך מחצות הלילה ועד צהרי היום הבא, כלומר כ-12 שעות עבודה מדי יום.
ב-9 בפברואר 2022, בסביבות השעה 15:00, הודיע לו המעסיק בטלפון כי באותו לילה עליו לבצע נסיעה לאשדוד ולא באזור הצפון כהרגלו. ביטון הגיע למשרד והסביר שלא יוכל, מאחר שנקבעה לו בדיקת דם למחרת בבוקר. השניים התווכחו, ובית הדין הקפיד לציין בתשתית העובדתית שמדובר בוויכוח ולא בריב. בסופו קיבל הנהג על עצמו לבצע את הנסיעה.
הוא חזר לביתו, נח וישן כמה שעות. בשעה 00:45 לערך יצא לדרך. זמן קצר לאחר תחילת הנסיעה, באזור כרמיאל, החל להרגיש כאב ראש חזק עד שעצר בשולי הדרך והתקשר למעסיקו שיזמין אמבולנס. ניידת מד"א פינתה אותו למיון בבית החולים גליל מערבי, שם אובחן כסובל מאירוע מוחי.
מה טען המוסד לביטוח לאומי
המוסד דחה את התביעה לדמי פגיעה ביוני 2022, בנימוק שלא הוכח קיומו של אירוע תאונתי שאירע תוך כדי ועקב העבודה. בכתב ההגנה הרחיב וטען כי בימים 9 ו-10 בפברואר לא אירע לתובע אירוע תאונתי כלשהו, כל שכן אירוע חריג, וכי אין קשר סיבתי בין עבודתו לבין האירוע המוחי, שהוא לשיטתו תוצאה של גורמים אחרים או של תחלואה טבעית.
לאחר ישיבת הוכחות שבה נשמעו התובע ועדיו, קבע בית הדין במאי 2024 כי התובע עמד בנטל והציג ראשית ראיה לאירוע חריג למאמץ הרגיל שלו בעבודה, סמוך לפני האירוע המוחי. על בסיס תשתית עובדתית מפורטת מונה ד"ר ארנון קרני כמומחה רפואי בתחום הנוירולוגיה.
המחלוקת בתיקי אירוע מוחי מסוג זה נסבה כמעט תמיד על אותה שאלה: האם אירוע נפשי חד בעבודה יכול לשמש גורם מדרבן לדימום, או שמדובר בתחלואה טבעית שהייתה מגיעה ממילא. סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר תאונת עבודה כאירוע שאירע תוך כדי ועקב העבודה, ובפסיקה התפתחה הדרישה להצביע על אירוע חריג ביחס לשגרת העובד עצמו, ולא ביחס לעובד ממוצע.
תביעות שמייחסות אירוע רפואי ללחץ נפשי בעבודה נבחנות בזהירות רבה, כפי שעלה גם במקרה של פקידה שביקשה הכרה דומה.
24 השעות שהכריעו
המומחה קבע כי מדובר בדימום תת עכבישי, ללא מקור של מלפורמציה או אנוריזמה או הפרעה אחרת בכלי הדם, וכי ברקע הרפואי מצוינים יתר לחץ דם וסוכרת. בחוות הדעת הסביר את המנגנון: "ידוע כי לחץ נפשי מעלה את לחץ הדם דבר שיכול להוות גורם לפריצה וקרע של כלי הדם העורקיים ולהוביל לדימום תוך גולגלתי".
לצד זאת הציג המומחה גם את הצד שפועל נגד התובע: "מקובל לקבל קשר סיבתי בין דחק נפשי שקורה בטווח של 24 שעות, כאשר שנת לילה שמפרידה בין אירוע הדחק לאירוע המוחי מקטינה את השפעת הדחק על הופעת האירוע המוחי". גם יתר לחץ הדם, ציין, מעלה בפני עצמו את הסיכון.
המסקנה בכל זאת נטתה לטובת התובע. "האירוע המוחי פרץ תוך 24 שעות מהחשיפה לאירוע בעבודה", כתב ד"ר קרני. "כך שסביר יותר שלאירוע הדחק בעבודה היתה תרומה סיבתית לכך שהדימום פרץ במועד שארע ולא ברור אם היה פורץ אלמלא האירוע בעבודה".
המוסד לא ויתר. הצדדים הפנו למומחה שאלות הבהרה, והוא השיב על 17 מהן ביוני 2025 ועל שלוש נוספות בנובמבר. במהלכן אישר כי האנגיוגרפיה שעבר התובע הייתה תקינה, וכי ההסבר הסביר ביותר לדימום הוא PNSAH, דימום תת עכבישי פרימזנצפלי שאינו נובע ממפרצת.
לצד ההכרות, יש גם דחיות, ולעיתים עצם קיומה של תאונה אינו מספיק לקבלת דמי פגיעה.
למה המקור הוורידי שינה את התמונה
ההבהרה המכריעה נגעה למקור הדימום. המומחה קבע כי מקורו ורידי, והסביר כי "לחץ נפשי יכול להגביר את הלחץ הורידי, במיוחד באמצעות מנגנונים של הפעלה סימפטטית, אשר מגבירה את הלחץ הורידי המרכזי". הוא הוסיף כי "למרות שאין בנמצא מחקרים אודות השפעת לחץ נפשי על הסיכון ל-PNSAH, הרי שסביר שלחץ נפשי יעלה את הסיכון לדימום זה באמצעות ההשפעה של הפרשות ההורמונים וטרנסמיטורים סימפטטיים כאדרנלין ונוראפינפרין".
- איילון תבעה 23,640 שקלים והפסידה בגלל הסתירות בגרסת הנהג שלה
- משפחה שמשלמת על שני ביטוחי בריאות מבזבזת 4,000 שקל בשנה, והרפורמה השאירה את הפרצה פתוחה
בית הדין נשען גם על תקדים קודם, פסק הדין בעניין יהושע לב, שבו קבע פרופ' רכס כי "דחק נפשי חד (Acute Stress) עלול לשמש גורם הדק (Trigger Factor) ביצירת אירוע ווסקולרי מוחי הן איסכמי והן דימומי", בלי להבחין בין סוגי דימומים שונים.
"תשובותיו של המומחה פורטו לעיל בהרחבה, בכוונת מכוון", כתב הנשיא מוסטפא קאסם. "המומחה השיב במנומק על השאלות שהופנו אליו ובהסתמך על כלל הנתונים והתיעוד הרפואי שהונחו לפניו. תשובותיו היו ברורות ונהירות". בית הדין הוסיף כי "לא מצאנו כל מקום לסטות ממסקנות המומחה, באשר לא שוכנענו כי קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות זאת".
התביעה התקבלה ובית הדין הכיר בקשר הסיבתי בין האירוע המוחי לאירוע החריג בעבודה. לצד ההכרעה נכתבה הסתייגות מפורשת: "מצאנו לנכון להבהיר כי בתיק זה נסיבות ייחודיות וספציפיות שהובילו אותנו להכרעה האמורה". המוסד חויב ב-5,000 שקלים שכר טרחת עורך דין בתוך 30 יום, ולשני הצדדים עומדת זכות ערעור לבית הדין הארצי באותה תקופה.
