דרשה ריבית משפטית על היטל השבחה - מה קבעה ועדת הערר?

דלתא בנייה, שיפוצים ויזמות נקלעה למחלוקת עם הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בבת ים סביב נכס ברחוב הלפר פינת אבא ברדיצ'ב, ומהמחלוקת הזו יצאה החלטה שעשויה לעניין כל מי שמתמודד עם חוב עבור היטל השבחה שתופח עם הזמן. השאלה שעמדה על הפרק היתה: כשוועדת ערר מוסמכת "להפחית תשלומי פיגורים" לפי החוק, האם הסמכות הזו חלה רק על מה שנקרא ריבית פיגורים רגילה, או גם על רכיב שהוועדה המקומית בחרה לכנות "ריבית משפטית"? ועדת הערר במחוז תל אביב, בראשות עו"ד הלל גלקופ, קבעה חד-משמעית: אין הבדל בין השתיים, ואפשר להפחית את שתיהן - עד לאפס.

המועד הקובע לחישוב ההיטל היה 11 ליוני 2019, ושומת הוועדה המקומית קבעה אותו על כ-1.01 מיליון שקל. במאי 2023 שילמה דלתא את מלוא הסכום, בתוספת של הפרשי הצמדה - כ-1.1 מיליון שקל - ואיש לא טען שנותרה יתרה כלשהי לתשלום. הבעיה התחילה כשהשמאית המכריעה, אוולין דודזון, קבעה שההיטל בעצם גבוה יותר - כ-1.08 מיליון שקל, הפרש של כ-69 אלף שקל. ההכרעה הזו נמסרה לצדדים ב-16 לספטמבר 2024. ואז, לפי הממצאים, הוועדה המקומית פשוט לא שלחה לחברה דרישת תשלום מעודכנת - במשך יותר משנה ותשעה חודשים. רק ב-7 ליולי השנה הגיע תחשיב חדש, ולפיו היתרה כבר תפחה ל-140,889.63 שקל, בעיקר בזכות ריבית שהצטברה.

כשדלתא פנתה בבקשה לבטל את חיובי הריבית, הוועדה המקומית ביטלה את מרכיב ריבית הפיגורים, אבל השאירה על כנו רכיב אחר, שאותו כינתה ריבית משפטית, והיתרה שלו ירדה ל-90,148.21 שקל. הטענה שלה: הסמכות להפחית לפי סעיף 16 לחוק חלה רק על ריבית הפיגורים ה"עונשית", ולא על הרכיב הזה. עוד היא טענה כי גם אם קיימת סמכות הפחתה, אין להפעיל אותה במלואה "אלא אם הדבר נקבע כך באופן מפורש".

ועדת הערר: "אין בכינוי כדי להוציא"

ועדת הערר דחתה את הטענה על הסף. לפי ההחלטה, המקור המשפטי היחיד לחיוב בריבית על היטל השבחה הוא סעיף 15 לתוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה, שמחיל את חוק ההצמדה על תשלום ההיטל, בלי שום אבחנה בין סוגי ריבית. הוועדה כתבה כי, "אין בכינוי שניתן לרכיב בתחשיב כדי להוציאו מגדר רכיב הריבית שבתשלומי הפיגורים", וכל עוד מדובר בריבית שמקורה באותו מנגנון חוקי, סעיף 16 - שמסמיך להפחית תשלומי פיגורים - חל עליה במלואה.

ועדת הערר גם דחתה טענה פרשנית, שלפיה מכיוון שהחוק מזכיר את המלים "כולם או חלקם" רק ביחס לתקופה נוספת (מעבר לתקופת ניהול ההליך), משתמע שביחס לתקופת ההליך עצמה אסורה הפחתה מלאה. הוועדה קבעה כי מדובר בקריאה שגויה של החוק, ונשענה גם על תכלית התיקון החקיקתי מ-2008, שנועד להקל על נישומים שנפגעים מהתמשכות הליכים. אפילו התקדים שעליו נסמכה הוועדה המקומית - עניין סריגים - התברר ככזה שתומך בעמדה ההפוכה: שם נקבע רק שוועדת ערר "איננה סבורה שנכון" להפחית באופן גורף, לא שאין לה סמכות לעשות זאת.

אחרי שקבעה שהסמכות קיימת, פנתה הוועדה לשאלת שיקול הדעת - והחליטה שדווקא כאן מתקיימות נסיבות מיוחדות. עד למועד קבלת השומה המכרעת שילמה דלתא את כל מה שנדרש ממנה, וההפרש הנוסף כלל לא היה קצוב או בר-תשלום. ולאחר שההפרש כן נקבע, הוועדה המקומית "ישבה" עליו זמן ארוך במיוחד: "הוועדה המקומית לא המציאה לעוררת דרישה מעודכנת במשך למעלה משנה ותשעה חודשים", מצב ש"שונה מנישום הבוחר להותיר בידיו סכום קצוב ובר-תשלום".

ועדת הערר קיבלה את הבקשה במלואה: כל רכיב הריבית - בין אם כונה ריבית פיגורים ובין אם ריבית משפטית - מבוטל החל מה-4 למאי 2023, והיתרה תישא רק הפרשי הצמדה. הוועדה המקומית תוציא דרישת תשלום מתוקנת, ולחברה יינתנו 30 יום לשלם בלי ריבית כלל; רק אם לא תשלם במועד, תתווסף ריבית "רגילה" (לא עונשית) עד להכרעה הסופית בערר גופו, שעדיין תלוי ועומד. בקשה לחיוב בהוצאות משפט נדחתה.