
גליה מאור - 17 שנה בראש לאומי, האישה הראשונה בבנקאות
נולדה ב-1943 בגבעתיים, פיקחה על בנקים ב-1983, וניהלה את לאומי מ-1995 עד 2012
גליה מאור נולדה ב-11 בפברואר 1943 בגבעתיים בשם גליה ראוך. למדה בבית ספר יסודי בעיר ובעירוני א' בתל אביב, שירתה בצה"ל ב-1960-1962, וסיימה כלכלה וסטטיסטיקה ומנהל עסקים באוניברסיטה העברית. ב-1963, בתחילת שנות העשרים לחייה, נכנסה לבנק ישראל. שם עלתה עד המפקחת על הבנקים. ב-1982-1983 קיבלה את התפקיד ערב משבר מניות הבנקים. היא נשארה בפיקוח שנים אחרי שהמנהלים הודחו והנגיד ננזף. ב-1989 פרשה לייעוץ, בין השאר בסומך חייקין ולבנק העולמי. במאי 1991 מונתה למשנה למנכ"ל לאומי, ובאוגוסט 1995 למנכ"לית. הייתה האישה הראשונה בראש בנק גדול בישראל. כיהנה עד 1 במאי 2012.
17 השנים האלה כיסו הפרטה, ועדת בכר, משבר 2008, וצמיחת אשראי למשקי בית. לאומי נשאר בנק של מדינה בחלקו לאורך שנים, בלי גרעין שליטה פרטי יציב כמו אריסון בהפועלים. מאור ניהלה מול דירקטוריון, מול פוליטיקה של מינויים, ומול מתחרה שגדל. בכיס זה אומר חשבון עובר ושב בלאומי ככתובת של משכורת ממשלתית ופנסיה, משכנתא, וניירות ערך בסניף. אחרי בכר ב-2005 יצאו קופות וקרנות מהבנקים. מי שהחזיק קרן נאמנות אצל הבנק עבר למנהל אחר, לפעמים בלי להרגיש, לפעמים עם דמי ניהול חדשים.
הייחוד הוא אורך הכהונה והמעבר מפיקוח לניהול. מי שפיקחה ב-1983 על ויסות, ישבה אחר כך על כיסא של בנק שמשקיעים בו. היא גידלה דור, ובהם רקפת רוסק-עמינח, שהייתה עוזרתה ב-1992 ונכנסה במקומה ב-2012. בכיס זה אומר המשכיות: אותה כתובת, מנכ"לית אחרת מאותו בית. בתקופתה עלתה גם פרשת סיוע ללקוחות אמריקאים בהעלמת מס, שהסדרה נחתם אחרי פרישתה בסכום עתק. החוסך במניית לאומי שילם. הלקוח בסניף המשיך לקבל משכורת.
אוגוסט 1995: מנכ"לית בנק במדינה שעדיין מוכרת בנקים
המינוי ב-1995 היה חריג לא רק כי הייתה אישה. הוא היה חריג כי באה מהפיקוח, לא מוועד סניפים. הבנק היה אחרי הלאמה, לפני מכירה מלאה. בכיס זה אומר שמניית לאומי נסחרה, אבל המדינה עדיין משפיעה. האשראי לעסקים גדולים היה לב הבנקאות. משק הבית קיבל סניף, פנקס שיקים, וכרטיס. הריבית ירדה בהדרגה אחרי הייצוב, והמשכנתא נהייתה מוצר המוני. מי שקורא על איך הכלכלה התפתחה רואה אצלה את שנות השקל החדש שהתבגר: אינפלציה נמוכה יותר, שוק הון גדל, ובנק שצריך לחיות מרווח לא מוויסות.
ב-2008 עמד לאומי טוב יחסית לבנקים אמריקאים, כי התיק היה שמרני יותר מחלק מהחשיפות של הפועלים. בכיס זה אומר פיקדון שלא נעלם, ומניית בנק שירדה עם העולם וחזרה. ב-2010 ביקשה מאור לעבור ליו"ר, וחזרה בה מול לחץ ציבורי על צינון. ב-1 בינואר 2012 הודיעה על פרישה, ובמאי נכנסה רוסק-עמינח. זו הייתה מה זו כלכלה של מוסד: אדם אחד מחזיק שנים את הכללים, ואז מעביר את המפתחות לתלמידה.
ההשפעה היא נורמה: אישה בראש בנק גדול, קדנציה ארוכה, ופיקוח שהפך לניהול. אחריה באו מנכ"ליות בלאומי, בדיסקונט ובבינלאומי. מי שמסתכל על מניית לאומי במדריך המניות הגדול רואה עשרות שנים של בנק בלי בעל בית יחיד, עם מנכ"לית חזקה במקום גרעין. בכיס נשאר החשבון הישן, ההרגל לשלם משכורת בלאומי, והמחיר של הסדר אמריקאי שהגיע אחרי שכבר לא ישבה בחדר.
בשנות התשעים פנקס השיקים היה עדיין חוק בסניף, והמשכורת הממשלתית נחתה בלאומי כברירת מחדל. מאור ניהלה את המעבר לפנקס דק יותר, לכרטיס, ואחר כך לאתר. אחרי בכר, מי שהחזיק קרן נאמנות אצל הבנק גילה שהמנהל השתנה והדמי ניהול לא תמיד ירדו. משכנתא נהייתה מוצר מדף, לא טובה מיוחדת. ב-2008 הפיקדון לא נעלם, וזו הייתה ההבטחה היחידה שחשבה. המניה ירדה וחזרה. הסדר המס האמריקאי, שנחתם אחריה, הפך להפרשה שבעל המניה שילם. הלקוח בסניף המשיך לקבל דף חשבון. שני הכיסים לא תמיד נפגשים, אבל שניהם חיו תחת אותה מנכ"לית 17 שנה.
המסלול מגבעתיים ומבנק ישראל אל לאומי הוא מסלול של פקידה ציבורית שהפכה למנהלת השוק. בכיס זה נשמע כך: מי שכתבה כללי פיקוח יודעת איפה הבנק יכול ליפול, ומי שמנהלת אותו 17 שנה יודעת איפה הוא מרוויח. השאלה שנשארה היא כמה כוח צריך מנכ"ל בבנק בלי גרעין שליטה, וכמה מהכוח הזה משרת את בעל החשבון בעמלה ובאשראי, לא רק את יציבות ההון.