גולדה מאיר - משרד העבודה, תקציב רווחה ומלחמת יום כיפור
מקייב ב-1898 עד 1974: ראשת הממשלה שחיזקה את מדינת הרווחה, ואז שילמה את מחיר אוקטובר 1973 בכיס ובקלפי
גולדה מאבוביץ' נולדה ב-3 במאי 1898 בקייב, עברה למילווקי, עלתה ב-1921, ועבדה בהסתדרות ובמפא"י. ב-1949-1956 הייתה שרת העבודה: ביטוח לאומי, דיור לעולים, ותעסוקה במשק של מעברות. ב-1956-1966 שרת החוץ. ב-17 במרץ 1969, אחרי מות לוי אשכול, נבחרה לראשת ממשלה בת 70. ניצחה בבחירות באוקטובר. כיהנה עד 3 ביוני 1974. מתה ב-8 בדצמבר 1978.
בכיס, שנותיה הראשונות בראשות הממשלה היו שנות גאות אחרי 1967. מפעלים עבדו, השכר עלה, והאינפלציה התחילה לרוץ מהר יותר מהחוזים הקיבוציים. פנחס ספיר חזר לאוצר ב-1969 והמשיך למשוך השקעות עם המחברת השחורה: יזם מחוץ מקים מפעל, המדינה נותנת הטבה, והעיר מקבלת משרות. מאיר חיזקה תוכניות חברתיות. התקציב האחרון של הממשלה ה-15 היה הראשון שבו ההשקעה האזרחית עברה את סעיף הביטחון. בכיס זה אומר יותר לקצבה, לחינוך ולדיור, בזמן שהמשכורת במפעל נשחקת מול מחיר הלחם.
משרד העבודה שלה בשנות החמישים בנה את השלד: דמי אבטלה, אימהות, וקצבת זקנה כרשת. בראשות הממשלה זה הפך לתקציב. מי שעבד בהסתדרות קיבל תוספת, ומי שמחוץ לשוק חיכה לקצבה. זו הייתה מאקרו כלכלה של מדינת רווחה על בסיס צמיחה מהירה, כל עוד הצמיחה נמשכת.
אוקטובר 1973 הופך את החשבון
ב-6 באוקטובר 1973 פרצה מלחמת יום כיפור. מצרים וסוריה תקפו. המילואים נקראו, המשק נעצר חלקית, והוצאת החימוש קפצה. בכיס זה אומר מפעל בלי משמרת מלאה, משפחה בלי מפרנס לשבועות, ותקציב ביטחון שחוזר לבלוע את החלק האזרחי. הגירעון והאינפלציה קיבלו דלק. אחרי המלחמה באה מיתון יחסית לגאות שלפניה, ומחאה חברתית על יוקר ועל הכנות.
ספיר ניהל את המספרים, מאיר את הקואליציה. המטבח שלה היה חדר החלטות: שכר, סובסידיה, וגבול באותה שיחה. בבחירות דצמבר 1973 המערך ניצח, אבל הקמת ממשלה חדשה התקשתה. ביוני 1974 פרשה. יצחק רבין החליף אותה.
הייחוד היה חיבור בין עבודה לבין ראשות ממשלה. מי שבנתה ביטוח לאומי בשנות החמישים מצאה את עצמה ב-1973 מממנת מלחמה מאותו כיס. מי שמחפש את הגבול בין רווחה לביטחון במה זו כלכלה מוצא אצלה דוגמה חדה: אותו תקציב, שני סעיפים שדוחקים זה את זה.
מה שנשאר בכיס הוא רשת הקצבאות שהורחבה, האינפלציה שרצה אחרי המלחמה, והשיחה על מחיר הביטחון מול מחיר החלב. הדיון על מי מממן את זה חוזר אצל הבנק המרכזי והריבית, אבל התבנית נולדה בשנים שבהן ספיר ספר ומאיר החליטה. היא נקברה בחלקת גדולי האומה. ראשת הממשלה היחידה עד כה, ושרת העבודה שהפכה את הקצבה לסעיף קבוע בתקציב המדינה.
במטבח שלה ישבו ספיר, דיין ושרים על שכר, סובסידיית לחם ומחיר בנזין באותה ישיבה שבה דנו בתעלה ובגולן. משק בית הרגיש את זה בתלוש: תוספת יוקר שמפגרת אחרי המדד, וקצבה שעולה באיחור. אחרי 1967 השטחים הוסיפו שוק עבודה וגם הוצאה. פועלים שנכנסו לישראל הורידו מחיר של שיפוץ, וההתנחלויות הראשונות משכו תקציב תשתיות. מאיר ראתה בזה המשך של קליטה וביטחון, לא מודל כלכלי נפרד. בכיס של משק בית בתל אביב זה הורגש במחיר שירותים, ובכיס של תקציב המדינה בסעיף ביטחון שהתחיל שוב לתפוח עוד לפני אוקטובר 1973, ואז קפץ בבת אחת.
המסלול של גולדה מאיר יצא מקייב/מילווקי. 1969-1974 הוא הציר שבו הרעיון פגש תקציב, מפעל או קופה ציבורית. בכיס זה נשמע כך: ממשלה ומשק במלחמה. הייחוד: ראשת הממשלה. מי שמסתכל היום על איך הכלכלה התפתחה רואה את העקבות במחיר, בשכר או בשער, לפי הנושא שבו עסק. הזמן עושה את שלו, אבל השאלה היומיומית נשארת: כמה עולה הביטחון, כמה שווה יציבות, ומי נושא את המחיר כשהמדינה בוחרת סעיף אחד על פני אחר.
המסלול של גולדה מאיר יצא מקייב/מילווקי. 1969-1974 הוא הציר שבו הרעיון פגש תקציב, מפעל או קופה ציבורית. בכיס זה נשמע כך: ממשלה ומשק במלחמה. הייחוד: ראשת הממשלה. מי שמסתכל היום על איך הכלכלה התפתחה רואה את העקבות במחיר, בשכר או בשער, לפי הנושא שבו עסק. הזמן עושה את שלו, אבל השאלה היומיומית נשארת: כמה עולה הביטחון, כמה שווה יציבות, ומי נושא את המחיר כשהמדינה בוחרת סעיף אחד על פני אחר.
