עמוס טברסקי - קיצורי דרך שמייצרים טעות שיטתית
מחיפה ומהצנחנים עד סטנפורד, הוא בנה עם כהנמן את תורת הערך ומת ב-1996 לפני שהפרס הגיע
עמוס נתן טברסקי נולד ב-16 במרץ 1937 בחיפה, ומת ב-2 ביוני 1996 בסטנפורד שבקליפורניה, ממחלת עור ממאירה, בגיל 59. פרס נובל לכלכלה ניתן ב-2002 לדניאל כהנמן, והוועדה ציינה במפורש את השותפות. טברסקי כבר לא היה בין החיים, והפרס אינו מוענק אחרי המוות. חצי מהפסיכולוגיה הכלכלית המודרנית נכתבה איתו בחדר, על לוח, בצהריים בירושלים.
האב יוסף היה וטרינר יליד פולין, האם גניה עובדת סוציאלית שכיהנה בכנסת בראשית המדינה. אחרי התיכון התגייס לצנחנים, הגיע לדרגת סרן, נפצע באימון כשחילץ חייל ממטען, וקיבל עיטור על כך. הוא לחם בשלוש מלחמות. ב-1961 סיים תואר בפילוסופיה ובפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, וב-1965 דוקטורט באוניברסיטת מישיגן. שם פגש את ברברה גנס, לימים פרופ' לפסיכולוגיה קוגניטיבית, ונולדו להם שלושה ילדים. מ-1966 לימד בירושלים, ומ-1978 בסטנפורד. כהנמן היה ציפור בוקר, טברסקי ינשוף. הם עבדו יחד אחרי הצהריים, ודייקו כל משפט עד שהניסוי היה חד.
ב-1971 פרסמו את המאמר האמונה בחוק המספרים הקטנים. אנשים מצפים שגם מדגם קטן ישקף את האוכלוסייה, ולכן מסיקים מהר מדי מנתונים דלים. ב-1974 הגיע בכתב העת סיינס המאמר שיפוט תחת אי-ודאות, יוריסטיקות והטיות. שלושה קיצורי דרך. ייצוגיות, שופטים לפי כמה הסיפור דומה לתבנית. זמינות, שופטים לפי מה שקל לשלוף מהזיכרון. עיגון, נתלים במספר שהופיע ראשון ומתקנים מעט מדי. ב-1979 באה תורת הערך באקונומטריקה, עם כהנמן כמוביל ברשימת המחברים, כמודל מלא של בחירה תחת סיכון.
כשהמספר הראשון תופס את המחיר
מה זה אומר בכיס. דירה מוצגת ב-3.2 מיליון שקל, והמיקוח נשאר סביב העוגן הזה גם אם השמאי חושב אחרת. אחרי שבוע של ירידות בבורסה, המשקיע מעריך שההתרסקות קרובה, כי התמונות זמינות. קרן שהציגה תשואה גבוהה בשלוש שנים נראית כמו "מנצחת", גם כששלוש שנים הן מדגם קטן. טברסקי הראה שהקיצורים האלה חוסכים זמן ביום רגיל, ומייצרים טעות שיטתית ביום של כסף. הם אינם טיפשות. הם מנגנון קוגניטיבי שעובד בזול, ונכשל בתבניות חוזרות.
הייחוד שלו היה דיוק מתמטי בתוך פסיכולוגיה. הוא בא מתורת המדידה ומתורת ההחלטות האקסיומטית, ודרש מכל הטיה נוסחה, לא רק אנקדוטה. מאמר על היפוך העדפות הראה שאנשים בוחרים אחד כשמציגים הימור, ומציעים מחיר אחר לאותו הימור. מאמר על מסגור הראה שאותה תוצאה, בניסוח של הצלות מול מקרי מוות, הופכת בחירה. ב-1983 בא כשל הצירוף. לינדה נראית יותר "פקידה פמיניסטית" מאשר "פקידה", אף שהצירוף נדיר יותר. הכלכלן שמדד רק תועלת סופית קיבל כאן מפה של עיוותים יציבים.
עיגון במשא ומתן על שכר עובד אותו מנגנון. המעסיק זורק מספר ראשון, והמועמד מתקן מעט מעליו או מתחתיו, במקום לבנות מחיר משוק אמיתי. זמינות עובדת אחרי פיגוע או אחרי קריסת בנק. האדם מעריך שהאירוע הבא קרוב, כי התמונה חמה בזיכרון. ייצוגיות עובדת כשמנהל קופה נראית כמו סיפור הצלחה אחרי שלוש שנים טובות. טברסקי תיעד את שלושת הקיצורים במאמר אחד ב-1974, והשוק הישראלי ממלא אותם בדוגמאות כל רבעון.
ב-1984 קיבל מלגת מקארתור, הכינוי העממי שלה הוא מענק הגאונים. הוא נשאר צנוע כלפי חוץ וקפדן כלפי פנים. סטודנטים מספרים על לילה שלם סביב משפט אחד. השותפות עם כהנמן דעכה כשהמרחק הגיאוגרפי גדל, אחרי 1978, אבל המאמרים מהעשור ההוא הספיקו כדי להזיז תחום. הכלכלה ההתנהגותית של ריצ'רד ת'יילר יושבת על הכתפיים האלה. טברסקי מת לפני שהשדה קיבל מחלקות, כתבי עת ופרסים משלו.
טברסקי מת ב-1996, שש שנים לפני הפרס. כהנמן הקדיש לו את הנאום ואת הספר לחשוב מהר, לחשוב לאט. השפעתו נשארת במחלקות שיווק שמציבות מחיר עוגן, ביועצי השקעות שמראים תשואות על חלון קצר, ובבתי משפט שמתמודדים עם עדי ראייה ועם הסתברויות מילוליות. בישראל הסיפור קרוב. צנחן שהפך לפרופסור, שכתב בירושלים עם חבר לכיתה, והזיז את מיקרו כלכלה של בחירה. מי שמסתכל על תיק מניות אחרי כותרת חדה, או על דירה אחרי מחיר הפתיחה במודעה, פוגש את טברסקי בלי לקרוא את שמו.
המורשת המשותפת עם כהנמן נכנסה גם לחיסכון ארוך טווח. ברירת מחדל בקרן, הצגת הפסד באדום, והזהרה מפני מסחר תכוף, כולם ניסיונות לעקוף קיצור דרך שהשניים תיעדו. בקרנות נאמנות וקרנות סל העוגן הוא תשואת העבר על גבי התשקיף. טברסקי היה אומר שהמספר הראשון שהעין תופסת ממשיך לנהל את היד שחותמת. הוא מת צעיר, והמודלים נשארו בכיתה, ברגולציה ובהחלטה כמה לשלם כשהמחיר כבר כתוב למעלה.
