ג'יימס טובין - יחס q בין שווי שוק לעלות החלפת נכס

ג'יימס טובין נולד ב-5 במרץ 1918 בצ'מפיין שבאילינוי. האב, לואיס, היה עיתונאי באוניברסיטת אילינוי. האם, מרגרט אדגרטון, הייתה עובדת סוציאלית שחזרה לשירות בשנות השפל וניהלה סוכנות משפחתית בצ'מפיין-אורבנה. הבן למד בבית ספר תיכון של האוניברסיטה באורבנה, וב-1935, בעצת האב, ניגש לבחינות להרווארד. שם סיים תואר ראשון ב-1939 והתחיל כלכלה ברצינות, בין השאר בהשפעת קיינס שהגיע אז לאמריקה דרך הספרים. במלחמת העולם השנייה שירת כקצין בצי האמריקאי על משחתת. אחרי המלחמה חזר להרווארד וסיים דוקטורט ב-1947. ב-1950 עבר לייל, ושם נשאר: פרופסור סטרלינג, מנהל קרן קאולס בשתי קדנציות, ומורה לדורות.

בשנות קנדי שירת במועצת היועצים הכלכליים של הנשיא, ודחף לחבילה של מסים והשקעה ציבורית כשהמשק עוד היה מתחת לתעסוקה מלאה. קיבל את מדליית קלארק ב-1955, וב-1981 את פרס נובל לכלכלה על ניתוח שווקים פיננסיים וקשרם להחלטות הוצאה, תעסוקה, ייצור ומחירים. במקביל פיתח מודל סטטיסטי למשתנה חסום, טוביט, שנכנס לכל תוכנת אמידה. מחוץ לאקדמיה התפרסם בהצעה למס קטן על עסקאות מטבע חוץ, מס טובין, שנועד לצנן ספקולציה קצרה בלי לחסום סחר אמיתי. הוא מת ב-11 במרץ 2002 בניו הייבן שבקונטיקט, בגיל 84, בבית שקנה בשנה הראשונה בייל.

עוד ב-1958 פרסם ב"ריוויו אוף אקונומיק סטאדיז" את המאמר "העדפת נזילות כהתנהגות מול סיכון". שם הפך את הביקוש למזומן מקיינס לבחירת תיק: מזומן בטוח מול אג"ח עם תשואה ותנודה. ב-1969, בגיליון הראשון של כתב העת לכסף, אשראי ובנקאות, יצא "גישה של שיווי משקל כללי לתורת הכסף". שם הופיע היחס q, שווי השוק של הנכסים חלקי עלות ההחלפה שלהם.

q בבורסה, מס על מטבע, ותיק בכיס

q של טובין אומר בכיס של מנכ"ל ומנהל כספים כלל אחד. אם הבורסה מעריכה את החברה ביותר ממה שעולה לבנות מחדש את המפעלים, המכונות והמלאי, כדאי להשקיע: השוק משלם פרמיה על הון חדש. אם q נמוך מאחד, זול יותר לקנות חברה קיימת או לחכות, כי השוק מעריך את הנכסים בפחות מעלות הבנייה. משקיע פרטי רואה את זה במדריך המניות הגדול דרך מכפילים: מחיר למאזן, שווי פעילות לעומת עלות הקמה. בנקאי שרואה q גבוה במשק כולו מצפה לגל השקעות. בנקאי שרואה q שקוע מצפה להשקעה מדשדשת, גם אם הריבית על הנייר נמוכה. זאת הדרך שבה שוק ההון מדבר אל שוק המכונות.

תיאוריית התיק משלימה את התמונה בחשבון העובר ושב. אנשים מפזרים עושר בין מזומן, אג"ח, מניות ונדל"ן לפי תשואה, סיכון ונזילות. כסף הוא נכס אחד מתוך תפריט. כשהבנק המרכזי והריבית קונים אג"ח, הם משנים את התמהיל, מחירי הנכסים זזים, ודרך המחירים זזה ההשקעה הריאלית. זאת מנגנון התמסורת: לא רק ריבית קצרה, אלא מחירי מניות, שער דיור ועלות הון. מס טובין, שהוצע בשנות השבעים כמס זעיר על המרות מטבע, נועד לייקר קפיצות הון של יום אחד לעומת השקעה של שנים. בכיס של יצואן זה עלות קטנה על גידור אמיתי. בכיס של סוחר לילה זה מס שחוזר על כל סיבוב.

הייחוד היה החיבור. קיינס דיבר על העדפת נזילות. טובין נתן לה מיקרו של סיכון ותיק, ואחר כך חיבר את מחירי הנכסים להשקעה דרך q. המאמר מ-1958 נשאר יסוד בבחירת תיק. המאמר מ-1969 נשאר הייחוס של q. פרס נובל לכלכלה ב-1981 אישר את המסגרת כולה: שווקים פיננסיים כגשר להוצאה, לתעסוקה ולמחירים. קרנות, בנקים וחברות משתמשות בגרסאות של q עד היום, גם אם מודדים אותו במכפילים מודרניים. מס על עסקאות מטבע חזר לדיון אחרי משברי מטבע ואחרי 2008, לעיתים בגרסה על מניות ונגזרים. בייל נשארה אסכולה של מאקרו עם מאזנים. הוא הציע גם לכוון תוצר נומינלי ככלל למדיניות מוניטרית, רעיון שחזר לדיון אחרי 2008. בכיס, השאלה שטובין השאיר היא פשוטה: כמה השוק מוכן לשלם על מכונה חדשה, לעומת כמה עולה להעמיד אותה במפעל. משק בית שרואה את דירתו עולה בשווי מרגיש עשיר יותר וצורך יותר; זה אותו גשר ממחיר נכס להוצאה. פירמה שרואה את המניה שלה יורדת מתחת לעלות הקמה דוחה קו ייצור. המס על המרות מטבע, אפילו בשיעור של שבריר ה-%, מצטבר אצל מי שקונה ומוכר כל יום, ונשאר זניח אצל מי שמייבא מכונה לשנים.