אן קרוגר - חיפוש רנטה, רישיון יבוא ומחיר השחיתות

אן אוסבורן קרוגר נולדה ב-12 בפברואר 1934 באנדיקוט, ניו יורק, בת לרופא, בשנים של שפל. רצתה משפטים, לא היה מימון, וזכתה במלגה לכלכלה בוויסקונסין. תואר ראשון סיימה באוברלין ב-1953, דוקטורט בוויסקונסין ב-1958. לימדה במינסוטה מ-1959 עד 1982, אחר כך הייתה כלכלנית ראשית של הבנק העולמי ב-1982 עד 1986, פרופסור בדוק, וב-2001 עד 2006 המשנה למנכ"ל קרן המטבע, האישה הראשונה בתפקיד. בכיס של סטודנטית בשנות החמישים זה אומר מלגה במקום שכר לימוד למשפטים, ונסיעה למדינות שבהן רישיון יבוא שווה יותר ממפעל.

ב-1974 פרסמה בכתב העת האמריקאי לכלכלה את המאמר "הכלכלה הפוליטית של חברת חיפוש הרנטה". רנטה כאן אינה שכר דירה. היא רווח מלאכותי שנוצר מרישיון, ממכס, מהגנה. אנשים משקיעים זמן וכסף כדי להשיג את הרישיון, לא כדי לייצר. בהודו ובטורקיה מדדה את הבזבוז: ערך הרישיונות, פרמיות בשוק שחור, ומשאבים שהלכו לתור במשרד במקום למכונה. בהודו של אמצע שנות השישים העריכה שהחיפוש אכל כ-7% מההכנסה הלאומית, בטורקיה של 1968 כ-15% מהתוצר. המאמר נכנס לרשימת העשרים החשובים של מאה שנות כתב העת.

כשהתור לרישיון יקר יותר מהמכונה במפעל

בכיס זה אומר יבואן שצריך חתימה כדי להביא חלקים. הוא שוכר מתווך, מחכה חודשים, ולעיתים משלם בדרכים לא מדווחות. המחיר מגיע לצרכן במדף. המתחרה שלא קיבל רישיון אינו נכנס, והמחיר נשאר גבוה. קרוגר נתנה שם למעגל: ההגנה יוצרת רנטה, הרנטה מושכת תור, התור מבזבז משאב, והתוצר קטן. מי שקורא על מיקרו כלכלה של סחר פוגש לא רק מכס על חולצה, אלא תעשיית רישיונות סביב המכס. בכיס של משק בית זה מחיר רכב או תרופה שכולל לא רק ייצור אלא גם תור.

היא חקרה משטרי סחר בעשרות מדינות, עם ג'גדיש בגואטי ואחרים, והראתה שמשטר כמותי יקר ממשטר מכס גלוי, כי הכמות מזמינה חיפוש רנטה. מכס לפחות נכנס לקופה. הרישיון נכנס לכיס של מי שקיבל אותו. בבנק העולמי ובקרן דחפה פתיחה, פיקוח שקוף, ומדידה. המבקרים ראו אכיפה קשה על מדינות עניות. היא ראתה רישיונות שמעשירים מתווכים. בכיס של חקלאי שצריך דשן מיובא זה עונת גידול שהוחמצה כי החתימה איחרה.

הייחוד היה לתת שם ומספר לבזבוז פוליטי. גורדון טולוק כתב קודם על עלות מונופול. היא טבעה את המונח שדבק, וחיברה אותו להודו ולטורקיה בשטח. מי שמסתכל על איך הכלכלה התפתחה במדינות מתפתחות פוגש אצלה את הרישיון כגיבור שלילי. בארצות הברית עצמה תקפה סובסידיות סוכר: הצרכן משלם יותר כדי לשמור על רנטה של יצרנים.

ההשפעה יושבת בכל דיון על רגולציה שיוצרת תור, בכל מכסת יבוא, ובכל שוק שבו החתימה שווה יותר מהמוצר. בכיס נשאר כלל. אם הרווח מגיע מהמשרד ולא מהלקוח, המשאב בורח לייצור תורים. מחיר המדף עולה, והשכר במפעל האמיתי לא. קרוגר מדדה את זה ב-1974, והמספרים נשארו תמרור. בישראל זה נשמע ברישיון עסק, במכסה, ובוועדה שקובעת מי נכנס. כל חודש של המתנה הוא רנטה שמישהו משלם ביוקר במכולת.

במינסוטה לימדה דור של כלכלני סחר, ובשטח בהודו ובטורקיה אספה מחירים, רישיונות וסיפורי מתווכים. בכיס של יבואן טורקי ב-1968 זה היה פרמיה על מכונית מיובאת שהגיעה לסכום גדול מהמס הרשמי, כי הרישיון עצמו נסחר. היא ספרה את הפרמיה הזו והפכה אותה לאומדן תוצר שנשרף. בבנק העולמי של שנות השמונים דחפה מדינות לעבור ממכסות למכס גלוי, כדי שהקופה תקבל ושהתור יתקצר. במפעלי חלקי רכב בהודו ראתה שלוש מערכות ספרים: למס, לציבור, ולניהול. הפער הזה הוא חיפוש רנטה בחשבונאות. בכיס של עובד זה שכר מדווח חלקי. בכיס של מדינה זה בסיס מס צר. היא לא הפכה את הסיפור למוסר. היא הפכה אותו לעלות: כמה תוצר נשרף בדרך מהמפעל אל החתימה. השיעור הזה ליווה אותה עד לקרן המטבע, שם משבר מאזן תשלומים מתחיל לעיתים באותו תור לרישיון מטבע.

בכיס של השנים האלה אן קרוגר פגש מחיר, שכר או אשראי, לא רק כותרת. The Political Economy of the Rent-Seeking Society, 1974 הוא הציר. רנט סיקינג, סחר נשמע בסניף, במשכנתא או בתלוש, לפי החודש. הייחוד נשאר חיפוש רנטה כעיוות. מי שחי את התקופה זוכר החלטה אחת שהפכה לסכום בחשבון.