הקרן הריבונית שהובילה את העולם בתשואה חותכת את הציפיות שלה מוול סטריט
קרן הפנסיה הריבונית של ניו זילנד, שמנהלת כ-90 מיליארד דולר ניו זילנדי וסיימה שנים עשר חודשים עם תשואה נטו של 14.27%, סיימה את הביקורת החומש-שנתית על תיק הייחוס שלה והורידה את התשואה שהיא מצפה לקבל קדימה. הסיבה שהיא מציגה: מניות אמריקאיות יקרות מדי, ופרמיית הסיכון שהמשקיעים יקבלו עליהן בעשור הבא תהיה נמוכה יותר.
קרן הפנסיה הריבונית של ניו זילנד הגיעה למקום הראשון בדירוג הקרנות הריבוניות בעולם לפי ביצועים, ומיד אחרי זה החליטה להנמיך ציפיות. הקרן, שמנהלת כ-90 מיליארד דולר ניו זילנדי, סיימה תקופה של שנים עשר חודשים עם תשואה נטו של 14.27%, ובשנה שהסתיימה ביוני 2025 היא רשמה 11.84% לפני מס ואחרי עלויות. בסיכום, שתי שנים חזקות ברצף.
ובכל זאת, בביקורת שהיא מבצעת אחת לחמש שנים על תיק הייחוס שלה, הקרן הורידה את התשואה הצפויה קדימה. תיק הייחוס הוא מנגנון שכדאי להכיר: זהו תיק פסיבי וזול שמורכב מ-80% מניות ו-20% אגרות חוב, והוא משמש כאמת מידה שמולה נמדדים כל המהלכים האקטיביים של מנהלי הקרן. כל סטייה מהתיק הזה חייבת להצדיק את עצמה בתשואה עודפת.
ההנמקה שהקרן מציגה נוגעת לפרמיית הסיכון של המניות, כלומר התוספת שמשקיע מצפה לקבל על החזקת מניות לעומת אגרות חוב ממשלתיות. מנהלי הקרן הורידו את ההנחה הזו בשיעור משמעותי, מתוך ראייה שהשוק האמריקאי נסחר ברמות תמחור גבוהות והתשואה העתידית ממנו תהיה צנועה יותר. זו החלטה על אופק של עשור ומעלה, ולא תחזית למה שיקרה בשבועות הקרובים.
העיתוי מעניין. ההודעה מגיעה בשבוע שבו הפדרל ריזרב צפוי להעלות ריבית בפעם הראשונה מזה שלוש שנים, התשואה על אגרות החוב האמריקאיות לעשר שנים מתנדנדת סביב 5% והתשואה לשלושים שנה נמצאת מעל 5.3%. כשאגרת חוב ממשלתית אמריקאית מציעה 5% בלי סיכון מנפיק, הרף שמניה צריכה לעבור כדי להצדיק את עצמה עולה, וזה בדיוק המנגנון שמכווץ את פרמיית הסיכון.
הקרן עצמה הגיעה לראש הדירוג העולמי בזכות שילוב של תיק מנייתי רחב עם הטיות אקטיביות, בהן השקעות בתשתיות ובאנרגיה, לצד מדיניות שמאפשרת לה להגדיל חשיפה דווקא כשהשווקים יורדים. מודל תיק הייחוס נותן לה מסגרת ברורה למדוד את עצמה, וגם לגיטימציה לסטות ממנה כשהיא מזהה הזדמנות.
המשקל של הנחה כזאת מתבהר בחשבון פשוט. סכום של 100 אלף שמושקע ל-30 שנה בתשואה שנתית של 7% מגיע לכ-761 אלף. אותו סכום, באותה תקופה, בתשואה של 6% מגיע לכ-574 אלף. כלומר, אחוז אחד פחות בשנה מוחק כרבע מהסכום הסופי. זו הסיבה שגוף מוסדי משנה הנחת תשואה בזהירות רבה, ורק אחרי עבודה ארוכה.
למי שמנהל כסף ארוך טווח יש כאן משמעות מעשית. הנחת תשואה נמוכה יותר מתורגמת להערכות אחרות לגבי כמה כסף הקרן תוכל להעביר למדינה בעתיד, ולפעמים גם לשינוי בתמהיל הנכסים לכיוון אפיקים שאינם סחירים, כמו תשתיות, נדל"ן וחוב פרטי. קרנות פנסיה גדולות ברחבי העולם עוסקות בדיוק בשאלה הזאת עכשיו.
נזכיר שהתמחור הגבוה של השוק האמריקאי נובע במידה רבה מקבוצה קטנה של מניות ענק, ובחודשים האחרונים השוק עצמו התחיל להזיז כסף בתוך הסקטור. להרחבה: התוכנה עקפה את השבבים בפער הגדול ביותר ב-25 שנה
במקביל, גם מחוץ לארצות הברית הריביות מטפסות ומשנות את המשוואה עבור משקיעים מוסדיים. להרחבה: יפן בדרך לריבית של 1.25% והחוב של 200% מהתוצר הופך כל העלאה ליקרה יותר
- עובד אחד מדירה בוונקובר, חברה שנמכרה ב-575 מיליון דולר: כמה אנשים באמת צריך כדי לבנות עסק ענק?
- לארי פינק מזהיר: ההתנגדות לדאטה סנטרים תשאיר את ה-AI אצל החברות הגדולות
כדאי לשמור פרופורציה. הורדת הנחת תשואה בתיק ייחוס היא צעד תכנוני, והיא מתרחשת בקרן שממשיכה להחזיק 80% מניות. הקרן מסמנת שהעשור הבא יהיה נדיב פחות מהעשור שחלף, וזה מסר שונה מאוד מקריאה למכור. עבור חוסך פרטי, המסקנה המעשית קרובה יותר להתאמת ציפיות מאשר לשינוי תיק: אותה חשיפה למניות, עם הנחת תשואה צנועה יותר לחישובים ארוכי הטווח.
