לגארד מזהירה: אירופה תלויה ב-AI האמריקני - וארצות הברית עלולה לסגור לה את הברז

מה יקרה אם אירופה תכניס את הבינה המלאכותית עמוק לתוך הבנקים, בתי החולים, מערכות התחבורה ורשויות המס שלה - ואז תגלה שהטכנולוגיה שמפעילה חלק מהמערכות האלה נמצאת בשליטה של חברות ומדינות מחוץ ליבשת? זה התרחיש המטריד שמציגה כריסטין לגארד, נשיאת הבנק המרכזי האירופי, שמבקשת מאירופה לבחון את מרוץ ה-AI גם מנקודת מבט של תלות כלכלית.

בנאום שנשאה בווינה אמרה לגארד כי בתוך שנים ספורות מערכות AI עשויות לבדוק סחורות בגבולות, לקבוע אילו דוחות מס ייבדקו, לנהל תנועת רכבות, לעקוב אחר מטופלים בבתי חולים ולסלוק תשלומים בבנקים. ככל שהמערכות האלה הופכות לחלק מהתשתית הכלכלית, כך גדלה המשמעות של השאלה מי שולט בטכנולוגיה שעליה הן פועלות.

לדבריה, האפשרות להגביל את הגישה למערכות AI או לשנות את תנאי הגישה אליהן יכולה לתת לשותפת סחר מנוף שלא היה לה בעבר. לגארד אף קשרה במפורש בין התלות הזאת לבין משא ומתן עתידי בנושאים כמו מכסים ומסים דיגיטליים. אין כאן טענה שארצות הברית מתכוונת לנתק את אירופה ממערכות AI, אך מנקודת מבטה, היכולת להגביל גישה לטכנולוגיה חיונית יכולה כשלעצמה להפוך לכלי מיקוח.

75% מכוח המחשוב בארצות הברית, 5% באירופה

החשש של לגארד נשען על פער גדול שכבר קיים. לפי הנתונים שהציגה, בשנה שעברה פותחו בארצות הברית 59 מודלי AI בולטים ובסין 35, בעוד שבצרפת ובבריטניה פותח מודל אחד בכל אחת. הפער גדול עוד יותר בתשתיות המחשוב שעליהן נשענת הבינה המלאכותית. ארצות הברית מחזיקה בכשלושה רבעים מכוח המחשוב העולמי ל-AI, ואילו חלקה של אירופה עומד על כ-5% בלבד.

המשמעות היא שגם כאשר חברות אירופיות משקיעות בבינה מלאכותית ומטמיעות אותה בעבודה שלהן, חלק משמעותי מהטכנולוגיה והתשתיות שעליהן הן נשענות מגיע מחוץ ליבשת. ככל שהשימוש מתרחב, כך גם התלות גדלה.

לגארד אינה מציעה שאירופה תפסיק להשתמש בטכנולוגיה אמריקנית. להפך: מבחינתה, הבעיה היא שאירופה צריכה יותר AI, בזמן שאין לה כיום מספיק יכולת עצמאית לספק אותו.

אירופה צריכה AI דווקא כשהעובדים מתמעטים

מאחורי המרוץ הטכנולוגי נמצאת בעיה כלכלית בסיסית יותר. אירופה מזדקנת וכוח העבודה שלה צפוי להתכווץ. כדי להמשיך לצמוח ולממן הוצאות גדלות על ביטחון, אנרגיה, תשתיות והזדקנות האוכלוסייה, היא תצטרך להפיק יותר מכל עובד. לפי הערכות הבנק המרכזי האירופי שהציגה לגארד, אימוץ מהיר של AI עשוי להעלות את רמת הפריון בעד 4% בתוך עשור. 

האימוץ כבר מתרחש. יותר ממחצית העובדים בגוש האירו משתמשים כיום ב-AI בעבודתם, שיעור שהוכפל בתוך שנתיים. החברות בגוש צפויות להפנות השנה כ-10% מההשקעות שלהן ל-AI, ואשראי הקשור לתחום היה אחראי לככרבע מהגידול באשראי לחברות ברבעון הראשון של השנה.

אבל ארצות הברית ממשיכה להתקדם מהר יותר. בשנתיים האחרונות גדלה ההשקעה הדיגיטלית בארצות הברית בקצב כפול מזה שנרשם בגוש האירו, ולפי הנתונים שהציגה לגארד, עובדים אמריקנים משתמשים ב-AI במשך חלק גדול פי שניים עד שלושה משבוע העבודה בהשוואה לעובדים בכלכלות הגדולות בגוש.

• כריסטין לגארד תוקפת בחריפות את תוכנית מחיקת החוב של המועמד הצרפתי לנשיאות
• אינפלציה של 3.3% בגוש האירו: השווקים מתמחרים העלאת ריבית בהסתברות מלאה

כך נוצרת עבור אירופה בעיה כפולה: היא זקוקה לטכנולוגיה כדי להתמודד עם חולשות הצמיחה והדמוגרפיה שלה, אך ככל שהיא מאמצת אותה מהר יותר בלי לפתח תשתיות ויכולות מקומיות, היא עלולה להעמיק את התלות שלה בספקים חיצוניים.

ונקודה נוספת: התלות אינה מסתכמת בכוח מחשוב. מערכות AI זקוקות למידע, ובמקרים רבים המידע שמוזן אליהן כולל ידע עסקי, תהליכי עבודה ונתונים שעשויים להיות בעלי ערך מסחרי.

לגארד הצביעה על כך שכמעט מחצית מהחברות האירופיות שבחנו שימוש ב-AI אך החליטו שלא לאמץ אותו ציינו חששות הקשורים להגנת מידע. מבחינת חברות, השאלה אינה רק כמה עולה להשתמש במודל, אלא גם מה קורה למידע שעובר דרכו ומי שולט בתשתית שמעבדת אותו.

החשש הזה משמעותי במיוחד בתחומים שבהם המידע עצמו הוא חלק מהיתרון התחרותי - למשל פיננסים, בריאות ותעשייה.

אירופה כבר מממנת את בום ה-AI האמריקני

לתלות הטכנולוגית יש גם צד פיננסי. הקמת דאטה סנטרים, רכישת שבבים והרחבת תשתיות החשמל דורשות השקעות של מאות מיליארדי דולרים, וחברות הטכנולוגיה האמריקניות מגייסות חלק מהכסף הזה בשוקי ההון.

• מצרים צומחת בתיירות, דובאי מנסה להתאושש מנפילה של 44%
• אלביט ודיל הדגימו בגרמניה את החימוש המשוטט SkyStriker

לפי הנתונים שהציגה לגארד, חברות הענן האמריקניות הגדולות הנפיקו בשנה שעברה אג"ח ביותר מ-100 מיליארד דולר, וכיום הן אחראיות לכמעט עשירית מהנפקות האג"ח החדשות באירו של חברות לא פיננסיות.

ההשפעה מגיעה גם לעלות הכסף באירופה. הריביות ארוכות הטווח בגוש האירו מושפעות מהתשואות בארצות הברית, ולכן גל ההשקעות האמריקני עשוי להשפיע גם על תנאי המימון האירופיים.

גם משקי הבית האירופים כבר מחזיקים חלק מהסיכון. לפי לגארד, משקי הבית בגוש האירו מחזיקים בכ-440 מיליארד אירו במניות של חברות טכנולוגיה אמריקניות. אם ההשקעות האדירות ב-AI יובילו בסופו של דבר לתיקון חד בשווי חברות הטכנולוגיה, חלק מהפגיעה יגיע גם לחסכונות באירופה.

במילים אחרות, אירופה אינה עומדת מחוץ לבום ה-AI האמריקני. הכסף האירופי כבר משתתף בו, גם כאשר חלק גדול מהחברות, התשתיות והצמיחה שנוצרות באמצעותו נמצאים בארצות הברית.

כמה עולה לצמצם את התלות? עד 600 מיליארד אירו

הדרך לצמצם את הפער מתחילה בתשתיות. לפי התחזיות שעליהן הסתמכה לגארד, הפער בין הביקוש לקיבולת הדאטה סנטרים המותקנת באירופה עלול לגדול ביותר מפי שישה בתוך עשור.

סגירת הפער עשויה לעלות עד כ-600 מיליארד אירו בעשור הקרוב, כולל עלויות השבבים. זהו אומדן לסדר הגודל של ההשקעה האפשרית ולא חשבון שאירופה כבר התחייבה לשלם, אבל הוא ממחיש את מחיר הניסיון לבנות בסיס מחשוב רחב יותר בתוך היבשת.

האיחוד האירופי כבר מתכנן הקמת מפעלי AI גדולים, אך לדברי לגארד, אלה ימלאו רק חלק קטן מהפער הצפוי. לכן יהיה צורך גם בהשקעות פרטיות גדולות בהרבה בדאטה סנטרים, שבבים, אנרגיה ותשתיות נלוות.

לצד התשתיות, לגארד רוצה לראות גם יותר מודלים אירופיים. הטענה שלה אינה שאירופה חייבת בכל מצב להחזיק במודל הטוב בעולם. עבור שימושים רבים, מודל שנמצא מעט מאחורי חזית הטכנולוגיה עדיין יכול לבצע את העבודה ולהפחית את התלות במערכות חיצוניות.

במקרים שבהם ההבדל בין מודל מתקדם למודל פחות מתקדם יכול להיות קריטי - למשל בפיתוח תרופות, בפיננסים או בביטחון - אירופה עדיין תזדקק לגישה לטכנולוגיות המובילות בעולם.

לאירופה יש בכל זאת קלף חשוב

אירופה אמנם מפגרת במודלים ובכוח מחשוב, אבל שרשרת ה-AI העולמית אינה נמצאת כולה בשליטה אמריקנית. חומרי גלם קריטיים מגיעים במידה רבה מסין, ייצור השבבים המתקדמים תלוי מאוד בטייוואן, ו-ASML ההולנדית מחזיקה בעמדה מרכזית בייצור מערכות הליתוגרפיה הדרושות לייצור השבבים המתקדמים ביותר.

מבחינת לגארד, זו נקודת המפתח. אירופה אינה חייבת לייצר בעצמה כל שבב, מודל ודאטה סנטר. היא כן צריכה להחזיק בחלקים חשובים מספיק בשרשרת כך שהתלות תהיה הדדית ולא חד-צדדית.

גם היתרון הזה אינו מובטח. מדינות אחרות משקיעות בפיתוח חלופות לטכנולוגיות אירופיות, ולכן שמירה על היתרון דורשת השקעה מתמשכת. 

לגארד מסיימת את הטיעון במקום שבו בנק מרכזי מרגיש בבית: הכסף. משקי הבית באירופה חוסכים כ-1.4 טריליון אירו בשנה, אבל חלק גדול מההון הזה אינו מגיע לחברות הטכנולוגיה ולתשתיות האירופיות. מבחינתה, אירופה אינה סובלת רק ממחסור בכסף להשקעה. הבעיה היא גם היכולת להפנות את החיסכון האירופי למימון חברות ותשתיות בתוך היבשת.

וזה מחזיר את הדיון לחשש שממנו התחילה. אם אירופה תמשיך לאמץ במהירות AI אמריקני, להשקיע בחברות הטכנולוגיה האמריקניות ולממן בעקיפין את התשתיות שעליהן הן נשענות, בלי לבנות יכולת משמעותית משלה, היא עלולה למצוא את עצמה תלויה בטכנולוגיה שהפכה חיונית לפעילות הכלכלית שלה.

מבחינת לגארד, השאלה כבר אינה אם אירופה צריכה AI. היא צריכה אותו. השאלה היא כמה מהתשתית שעליה הכלכלה האירופית תישען בשנים הקרובות היא מוכנה להשאיר בשליטה של אחרים.