67% מול 12.8%: אירופה שופכת כסף על החלל, והפער עם ארצות הברית לא נסגר

בשבועיים האחרונים נשפך על תעשיית החלל האירופית יותר כסף פרטי מאשר בכמה שנים קודמות ביחד. יצרנית הלוויינים אופן קוסמוס הודיעה אתמול על גיוס של 300 מיליון יורו, כ-346 מיליון דולר, בסבב שהיה חתום ביתר. חברת אקספלוריישן קומפני גייסה 450 מיליון דולר, הספרדית PLD Space הוסיפה 108 מיליון יורו לסבב שהגיע ל-288 מיליון, והגרמנית HyImpulse גייסה יותר מ-50 מיליון יורו נוספים.

ויש עוד. מרלן ספייס ולופט אורביטל הכריזו על תוכנית בהיקף מיליארד דולר להקמת מערך של 50 לוויינים מבוססי בינה מלאכותית, ואמזון הזמינה שישה שיגורים נוספים מאריאן ספייס האירופית. מוקדם יותר החודש הפכה הגרמנית איזאר אירוספייס לחברה מסחרית אירופית ראשונה שהכניסה לוויינים למסלול, אחרי שגייסה 270 מיליון יורו ביוני.

וההשוואה שמקררת את ההתלהבות

עד כאן נשמע כמו סיפור התעוררות, וכאן צריך להכניס את המספרים לפרופורציה. לפי נתוני הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי, 67% ממקבלי ההשקעה הפרטית בחלל ב-2025 היו חברות אמריקאיות, לעומת 12.8% באירופה. כלומר כל הגיוסים האירופיים של השבועיים האחרונים יחד נלחמים על נתח שהוא כשישית מהאמריקאי.

הדוגמה החדה ביותר היא חברת שיגור אמריקאית אחת בלבד, סטוק ספייס, שגייסה מוקדם יותר החודש מיליארד דולר לפיתוח משגר רב פעמי. חברה אחת בארצות הברית מגייסת יותר מכל הסבבים האירופיים שנמנו כאן ביחד. כשמסתכלים על עומק שוק ההון ולא על כותרות הגיוס, הפער אינו נסגר, הוא פשוט נראה פחות גרוע.

בצד הציבורי הפער גדול אף יותר. התקציב הציבורי של ארצות הברית לפעילות חלל עמד על כ-77 מיליארד דולר ב-2024, וההערכה היא שזה בערך פי חמישה מהתקציב האירופי המקביל. אלה לא פערים שסבב גיוס אחד סוגר, וגם לא עשרה.

מה שהכסף האירופי כן קונה

למרות זאת, ההיגיון של המשקיעים אינו מופרך. הביקוש לשירותי חלל, ובעיקר לקישוריות, לתצפית ולנתונים בזמן אמת, גדל מהר מדי מכדי שספק אחד ישרת אותו, וגם ממשלות מעדיפות שלא להיות תלויות בשחקן אמריקאי יחיד. זו הסיבה שחברות אירופיות מדגישות בגאווה שהן בחרו משקיעים אירופיים, ולא את מי שהציע את השווי הגבוה ביותר.

אופן קוסמוס, למשל, מדווחת על חמש שנים רצופות של רווחיות ובכל זאת חוזרת לגייס, מפני שההזדמנויות מגיעות מהר יותר מהתזרים. אותה חברה משגרת לוויינים גם עם ספקים אמריקאים וגם עם אריאן ספייס, ויש לה הסכמים עם ספקי שיגור בהודו וביפן. זה המצב בפועל: תלות הדדית ולא תחרות נקייה. גם רוקט לאב, אחת החלופות המרכזיות, בנתה את עצמה על חוזים ממשלתיים אמריקאיים.

והבעיה שאינה כספית

הנקודה המעניינת ביותר עלתה דווקא בפסגת החלל הבינלאומית שהתארחה בפריז בשבוע שעבר. הנציב האירופי לביטחון ולחלל בירך על ההשקעות, אבל הזהיר שהן עלולות לפגוע ביעדים של היבשת אם כל מדינה תשתמש בהן כדי לקדם אסטרטגיה לאומית משלה במקום לתאם.

זו אזהרה שמכוונת לנקודת התורפה הידועה של אירופה. תריסר תוכניות לאומיות מקבילות שמייצרות אותו משגר ואותו לוויין אינן מצטברות לתעשייה אחת, הן מפצלות את התקציב ומייצרות עודף כושר ייצור בלי יתרון גודל. ארצות הברית לא ניצחה מפני שהיה לה יותר כסף בלבד, אלא גם בגלל שהכסף רוכז בכמה שחקנים שגדלו מספיק כדי להוריד עלויות.

• צבר של 37 מיליארד דולר: המספרים המרשימים של בייקר ניוז
• אירופה מנסה סוף סוף להיראות כמו שוק אחד

למשקיע שמסתכל על הסקטור הזה, המסקנה אינה להימנע ממנו אלא להבדיל בין שני סוגי חברות: מי שמוכרת מוצר שיש לו לקוחות משלמים כבר היום, ומי שנשענת על תקציב ציבורי שעוד לא אושר. גם בשוק המניות הציבורי ההבחנה הזו כבר מתבטאת בתמחור, וגל ההנפקות בתחום יעמיד אותה למבחן נוסף.