מי באמת מרוויח מהייצוגיות (1): בעלי מניות נגד קבוצת מימון
מגישי הבקשה טענו שלמשקיעים בקבוצת אקויטל נגרם נזק של 251 מיליון שקל. הסכם הפשרה: 9.5 מיליון שקל לבעלי המניות, 2 מיליון שקל לתובעים ובאי כוחם
251 מיליון שקל. זה הנזק שלטענת משה הייט ועמותת נציגי הציבור נגרם למחזיקי מניות של קבוצת קובי מימון בשנת 2017. אחרי שבע שנים של תביעה ייצוגית. הם התפשרו. הסכום הכולל: 12 מיליון שקל - 5% מזה שננקב בבקשה. אבל זה לא הכל. הקבוצה תקבל 9.5 מיליון שקל; התובעים ובאי כוחם יקבלו 2 מיליון שקל (היתרה היא הוצאות למיניהן). במילים אחרות: למרות שהקבוצה תקבל רק 3.8% מהנזק הנטען, מי שיזמו את ההליך יקבלו שישית מכלל הסכום שתשלם קבוצת מימון. עו"ד עידו אייזן יקבל 1.9 מיליון שקל, והתובעים - 115,000 שקל.
זוהי דוגמא בולטת לכך שהתביעות הייצוגיות הפכו במידה רבה למכשיר המשרת בראש ובראשונה את המבקשים ובמיוחד את באי כוחם (עורכי הדין), הרבה פחות מאשר את הציבור שהוא שאמור להיות הנהנה העיקרי מהן. ראו מה קרה במקרה הזה: הטענה הייתה לנזק עצום לפני תשע שנים, אך הפער העצום בין הסכום המקורי לבין זה שבפשרה מלמד על אחת משתיים (או שמא שתיהן): או שהסכום המקורי היה מנופח עד מאוד, או שהמבקשים ובאי כוחם דאגו בעיקר לעצמם.
סיפור המעשה אינו מסובך. מימון מיזג את אקוויטל עם יואל, ושווי הנדל"ן של איירפורט סיטי (שבבעלות יואל) הוערך לשם כך ב-9.1 מיליארד שקל. בדו"חות 2017 של איירפורט סיטי הוערך שווי הנדל"ן ב-500 מיליון שקל יותר, והמבקשים טענו שהיה עליה לרשום לפחות חלק מעליית הערך הזו כבר בדו"חות 2016 ששימשו בסיס למיזוג הפנימי. החברות ונושאי המשרה בהן, ובראשם חיים צח (מימון אינו נושא משרה בחברות הציבוריות שבשליטתו) טענו, כי מדובר בהערכות מקצועיות של שמאים חיצוניים.
שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, אריאל צימרמן, שיקף בפני המבקשים את הקשיים ובראשם נטייתו של בית המשפט שלא להתערב בשיקול דעתו המקצועי של שמאי, והציע להם למצוא פתרון שייתר את המשך ההליך. אחרי גישור ממושך בפני עו"ד רלי לשם, הגיעו הצדדים להסכם הפשרה אותו הגישו לצימרמן.
סיכויי קבלת התביעה היו נמוכים
ההסדר חל על מי שרכשו מניות של קבוצת אקוויטל לפני 30.3.17 ומכרו אותן בתוך שנה; ושל מי שרכשו אותן לפני 30.3.18 ומכרו אותן עד סוף אוקטובר של אותה שנה. פיצוי המינימום לחבר קבוצה יהיה 20 שקל, וכספים שלא יחולקו - יועברו לקרן התביעות הייצוגיות במשרד המשפטים. למעשה עולה מדבריו של צימרמן, שייתכן ולא היה מקום לפיצוי כלשהו; ייתכן שקבוצת מימון רכשה סיכון או שילמה בעד ערכי מטרד. וכך אומר צימרמן:
"לפנינו מחלוקת הנוגעת לשיקול הדעת המקצועי ששמאי המקרקעין ששכרה החברה, הפעיל בזמן אמת, וזאת בסוגיות שמטיבן נתונות לשיקול דעת רחב. שאלות דוגמת שיעור ההיוון המגלם בצורה המדויקת ביותר את הסיכון הכרוך בנכס פלוני, זיקתו לשיעור ההיוון שמפרסם השמאי הממשלתי; קיום התקדמות תכנונית מספקת המצדיקה הכרעה ברווחי שערוך בגין תכנית כוללנית שאינה מאפשרת הוצאת היתרי בנייה: כל אלה הן שאלות הנטועות בדרך הפעלת שיקול הדעת המקצועי של השמאי.
"סופן של אלה, כאשר ביצעו שמאי החברה בזמן אמת ושמאים חיצוניים בסמוך לאחר מכן, בהבדל שאף אם הוא משמעותי בסכומו, הרי שבאופן יחסי - אינו דרמטי, הבדל של פחות מ-10%, כל זאת בעניין נכסים שהסובייקטיביות הכרוכה בהערכת שווים אינה מבוטלת. במצב דברים זה, בהערכות בהיעדר ראיות לכוונה להטעות את ציבור המשקיעים (ולו היו, היה קושי באישור ההסדר במתכונתו), הרי הסיכויים לקבלת טענת המבקשת להשיג על שיקול דעת מקצועי של מומחה שביצע הערכת שווי בזמן אמת, הם נמוכים". את המשיבים ייצגו עו"ד ירון אלכאוי ואורי שורק.
