3% מהעובדים מספקים 12% מהמיסים: מה שקרה בבריטניה בחמש עשרה שנה, וקורה גם כאן
שכבת המס העליונה בבריטניה משלמת היום 100 מיליארד ליש"ט בשנה יותר ממה ששילמה בתקופה שבאה בעקבות המשבר הפיננסי. זה סכום עצום בקנה מידה של תקציב מדינה, והדבר המעניין בו הוא שאף אחד לא חוקק העלאת מס דרמטית כדי להגיע אליו.
מדרגת המס העליונה בבריטניה נולדה ב-2009, בעיצומו של המשבר, ונכנסה לתוקף שנה אחר כך בשיעור של 50% על הכנסה מעל 150 אלף ליש"ט בשנה. באותה תקופה הקבוצה הזו שילמה 35 מיליארד ליש"ט, שהיו 23% מכלל גביית מס ההכנסה במדינה. היום היא משלמת 138 מיליארד ליש"ט, שהם 40% מהגבייה. מספר העובדים שנכללים בה יותר משולש, והוא עומד על 1.3 מיליון.
איך מגיעים לזה בלי להעלות מס
ההסבר אינו העלאת שיעורים אלא שחיקה של הסף. ב-2013 הוריד שר האוצר דאז את השיעור מ-50% ל-45%, אבל השאיר את רף הכניסה על 150 אלף ליש"ט בלי לעדכן אותו. כל שנה שבה השכר עלה דחפה עוד עובדים לתוך המדרגה, בלי שאיש הצביע על כך.
אחר כך הגיעה האינפלציה הדו-ספרתית של אחרי המגפה והאיצה את התהליך, וב-2023 הורידה הממשלה את הרף עצמו ל-125,140 ליש"ט. כדי להבין את הסדר גודל: 150 אלף ליש"ט של 2010 שווים היום בערך 240 אלף ליש"ט. כלומר הרף הריאלי כמעט נחצה. גם המדרגות הנמוכות יותר מוקפאות מאז 2022, כך שהמנגנון פועל על כל שכבות השכר, פשוט חזק יותר בצמרת.
התוצאה המספרית חדה. הקבוצה הזו מהווה 3% ממשלמי מס ההכנסה בבריטניה, והיא מספקת 12% מכלל הכנסות המדינה ממיסים. ב-2010 היא סיפקה 6%.
מה עושים אלה שנמצאים למעלה
הצד השני של המשוואה הוא מה שקורה לאנשים האלה בפועל. מייסד קרן גידור מוכר במיוחד, מגדולי משלמי המס בבריטניה, הודיע השבוע שהוא עובר ליוון, והוא מצטרף לשורה של בכירים בעולם הפיננסים והעסקים שעזבו את המדינה בשנים האחרונות. כל מקרה כזה מקבל כותרות ומשמש תחמושת לוויכוח.
אבל עזיבת מדינה היא צעד קיצוני, ובעיקר עבור מי שיש לו ילדים בגיל בית ספר. התגובות הנפוצות יותר שקטות בהרבה: הגדלת הפקדות לפנסיה, תרומות לעמותות, והעברה של חלקים מההון לבני משפחה לפני שינויים במס הירושה. כל אלה מקטינים את הגבייה בלי שאיש עוזב, וזה בדיוק מה שמקשה על אוצר לתכנן.
במבט הרחב יש גם צד הפוך. ניתוח של מכון מחקר בריטי מצא שהחמישון הנמוך ביותר איבד יותר מ-10% מההכנסה בין 2010 ל-2025, בעיקר בגלל קיצוצים בקצבאות, בזמן שהעשירון העליון איבד כ-2% בלבד בגלל שינויי מס, ושכבת הביניים דווקא הרוויחה. בסקר עדכני, יותר ממחצית הבריטים עדיין סבורים שהעשירים צריכים לשלם יותר. ומנגד, מבין 16 מדינות עשירות שנטל המס בהן גבוה מזה של בריטניה, כולן גובות יותר מעובד שכיר בשכר ממוצע. כלומר למודל שנשען על הכתפיים הרחבות בלבד יש תקרה.
ולמה כל זה מוכר כל כך בישראל
לקורא הישראלי הסיפור הזה אמור להישמע מוכר להפליא, כי המבנה כאן כמעט זהה. העשירון העליון בישראל משלם כ-63% מכלל המיסים הישירים, בזמן שחלקו בהכנסות עומד על כ-46%. המאיון העליון לבדו מספק יותר מרבע מהגבייה. מס יסף, התוספת על הכנסות גבוהות, חל על מי שהכנסתו החייבת השנתית חוצה 721,560 שקל. מי בדיוק משלם אותו וכמה הוא מוסיף לחבות.
- תקלה אחת, יותר מ-1,900 טיסות שבוטלו: הכאוס בבריטניה נמשך ומגיע גם לישראל
- 12 מדינות בהובלת בריטניה: עיצומים על ההתנחלויות בתוך תשעה חודשים
והנה הפיתול המעניין. שיעור המס האפקטיבי הממוצע של המאיון העליון בישראל עומד על כ-26.5%, והוא נמוך משיעור המס האפקטיבי של שאר העשירון העליון, שנע סביב 29% עד 30%. זה נראה הפוך מההיגיון, וההסבר נמצא בהרכב ההכנסה: בעשירון העליון כ-34% מההכנסה מגיעה מהון, ובמאיון העליון מדובר בכ-63%. הכנסה מהון ממוסה בשיעור נמוך יותר מהכנסה מעבודה, ולכן ככל שעולים בסולם, חלק גדול יותר מההכנסה נהנה משיעור נמוך יותר.
שני הדברים האלה נכונים בו זמנית, וזו הנקודה שהוויכוח הציבורי נוטה לפספס. הנטל אכן מוסט לצמרת לאורך זמן, וזה קורה בלי כותרת של העלאת מס, פשוט מפני שהספים נשחקים מול השכר. ובמקביל, הקצה העליון של הצמרת מצליח לשלם שיעור נמוך יותר, לא בזכות שיעור מס מיוחד אלא בזכות הצורה שבה ההכנסה מגיעה. ההבדל בין מס שולי למס אפקטיבי הוא בדיוק מה שמסביר את הפער הזה.
התקציב הבריטי הבא יוגש בסוף אוקטובר, והשאלה שתעמוד על השולחן אינה אם להעלות מסים אלא על מי. בישראל אותה שאלה חוזרת בכל דיון על מדרגות המס, על מיסוי רווחי הון ועל הקפאת ספים. ההבדל היחיד הוא שבבריטניה כבר יש נתונים של חמישה עשר שנה שמראים לאן זה מוביל.
