מ-65 ל-24: המחקר שמיפה את הרצפים שבהם תרופה אחת נרשמת בגלל תופעת לוואי של אחרת
אדם מבוגר מתלונן על כאב, מקבל משכך כאבים, וכעבור כמה חודשים מגלה שהמדדים שלו עלו ומקבל תרופה נוספת שתאזן אותם. איש מהמעורבים אינו טועה בהכרח, אבל התוצאה היא שתרופה אחת נרשמה כדי לטפל בתופעת לוואי של תרופה אחרת. לתופעה הזו יש שם, מפל מרשמים, ומחקר חדש שפורסם בכתב העת BMJ מיפה אותה לראשונה ברמת אוכלוסייה שלמה.
"רצפי האירועים האלה נפוצים, ולעיתים קרובות הם מפוספסים בפרקטיקה הקלינית", אומרת ד"ר פאולה רושון, מנהלת המחקר במרכז לבריאות נשים בוגרות ברשת סיינאי הלת' בטורונטו ופרופסורית לרפואה באוניברסיטת טורונטו, שהובילה את העבודה.
המחקר פורסם ב-10 בספטמבר, והוא מזהה 24 מפלי מרשמים שעלולים להזיק ושמופיעים בשכיחות גבוהה בקרב מבוגרים.
מ-65 מועמדים ל-24 רצפים
הדרך שבה הגיעו למספר הזה מעניינת בפני עצמה. פאנל של 12 מומחים בין לאומיים, ובהם חוקרים מישראל, בנה רשימה ראשונית של 65 מפלי מרשמים אפשריים. אחר כך נבדק כל אחד מהם מול נתוני המרשמים של כלל אוכלוסיית אונטריו שבקנדה, לפי שלושה קריטריונים: כמה נפוצה התרופה הראשונה, באיזו תדירות היא מלווה בתרופה השנייה, ועד כמה הקשר בין השתיים חזק.
מתוך 65 המועמדים נותרו 24 שעברו את שלושת המבחנים. כלומר לא מדובר בתרחישים תיאורטיים מספרי לימוד, אלא ברצפים שאפשר לראות בנתונים של מיליוני מרשמים בפועל.
הדוגמה שהחוקרים מציגים פשוטה ומוכרת: משככי כאבים מקבוצת ה-NSAIDs, שנרשמים בהיקפים עצומים, עלולים להעלות את מדדי הדם. כשהמדד עולה, המטופל מקבל תרופה חדשה שנועדה לאזן אותו, ולא תמיד נבדק אם הגורם המקורי הוא המשכך.
המונח נטבע לפני כמעט 30 שנה
המונח עצמו אינו חדש. רושון היא מי שטבעה אותו בסוף שנות התשעים בכתב העת BMJ יחד עם עמית, והוא נלמד מאז בתוכניות לימוד ברפואה גריאטרית. החידוש כאן הוא המעבר מהגדרה מושגית לרשימה ממוינת של רצפים שמופיעים בפועל, עם סדר עדיפויות לפי שכיחות ולפי פוטנציאל הנזק.
"החשש שלנו הוא שלעיתים קרובות כל כך השיחות האלה בין הרושם את התרופה ובין המטופל פשוט אינן מתקיימות, כך שאנשים אינם מזהים את רצף האירועים ואת העובדה שהוא מחובר זה לזה", מוסיפה רושון.
המשמעות הכלכלית נלווית לרפואית. כל חוליה נוספת בשרשרת מוסיפה עלות למערכת הבריאות ומוסיפה סיכון לתופעות לוואי חדשות, שבתורן עלולות להוביל למרשם נוסף.
- מעקב של שמונה שנים אחרי 260 ילדים: יותר שעות מסך נקשרו לעיבוד קוגניטיבי טוב יותר
- מחקר על 132 אלף מטופלים: מי שהתחיל סטטינים בתוך שנה מאבחון הסוכרת הראה 15% פחות דמנציה
מה המחקר אינו מוכיח
לפני שמסיקים מסקנות, כדאי להחזיק את הגבולות. המחקר מבוסס על נתוני מרשמים ברמת אוכלוסייה, ולכן הוא מזהה רצפים ולא מוכיח שהתרופה השנייה נרשמה בגלל הראשונה במקרה קונקרטי כלשהו. ייתכנו הסברים חלופיים לחלוטין, כמו מחלה שמתקדמת במקביל.
הרשימה גם נבנתה על נתוני מחוז אחד בקנדה, עם דפוסי מרשם ומערכת בריאות שאינם זהים לכל מקום. והכי חשוב, אף אחת מהתרופות ברשימה אינה פסולה כשלעצמה. מדובר בתרופות יעילות שנרשמות מסיבות טובות, והשאלה היא הרצף ולא התרופה.
למה זה נוגע למטופל הישראלי
בישראל הסוגיה רלוונטית במיוחד בגלל מבנה המערכת. מטופל מבוגר עשוי לפגוש רופא משפחה, כמה יועצים מקצועיים ולעיתים גם רופא בבית חולים, וכל אחד מהם רואה חלק מהרשימה. ריבוי תרופות בגיל מבוגר הוא ממילא סוגיה מוכרת בקופות החולים, והמחקר הזה מציע לה מפה מסודרת.
התרגום המעשי אינו דרמטי והוא כן שימושי: להגיע לכל ביקור עם רשימת התרופות המלאה והמעודכנת, ולשאול לגבי כל תרופה חדשה אם היא נועדה לטפל בבעיה עצמאית או בתופעת לוואי של משהו שכבר נלקח. להרחבה: המחקר שקשר בין התחלת סטטינים מוקדמת לירידה בדמנציה.
