טענה להפרדה רכושית של 38 שנה - ותשלם 40 אלף שקלים הוצאות

בני זוג, שניהם עורכי דין, נישאו בפברואר 1981 והתגרשו באוגוסט 2021. הם לא ערכו הסכם ממון. בנובמבר 2019 הגישה האשה תביעה רכושית ובה עתרה להצהיר שהרכוש המשותף כולל שתי דירות ברמת גן בלבד, ושכל יתר הנכסים הרשומים על שם מי מהם, ובהם משרד בתל אביב, דירה בגבעתיים, מגרש בהוד השרון, מגרש בחדרה וזכויות סוציאליות ופנסיוניות, יישארו בבעלות נפרדת. לחלופין ביקשה חלוקה של 70% לטובתה. השופטת סגלית אופק דחתה את התביעה כמעט במלואה.

התובעת חילקה את שנות הנישואים לשתי תקופות. בין 1981 ל-2000, לטענתה, נהגו הצדדים במשטר הפרדה רכושית "מוחלשת בלתי שוויונית", ומ-2000 ועד מועד הקרע במרץ 2019 בהפרדה "מוחלט וסופי". הנתבע טען ש"לא היה ולא נברא" משטר כזה, ועמד על גרסתו בחקירה: "הכיס שלה זה הכיס שלך ובעצם אין כיסים זה כיסים משותפים".

מה הנטל על מי שטוען להפרדה בלי הסכם ממון?

אופק פתחה במסגרת הנורמטיבית. חוק יחסי ממון קובע הסדר דיספוזיטיבי, אך כשבני זוג לא ערכו הסכם ממון חל סעיף 3(א), שרואה אותם כמסכימים להסדר איזון המשאבים. בפסיקה נקבע שככלל אין מקום להעלות טענה להפרדה רכושית בהיעדר הסכם ממון, "שכן משמעות קבלת הטענה היא ריקון מתוכן של חוק יחסי ממון", ורק במקרים חריגים ומצומצמים ביותר ניתן להתגבר על הקושי הזה.

הנטל, קבעה השופטת, מוטל על הטוען, "ולא מדובר בנטל של מה בכך". היא הפנתה לפסיקה שלפיה "מעת שנכס נרכש בתקופת הנישואין, על פניו אין משמעות לרישום הנכס על שם אחד מבני הזוג".

מה גילתה בדיקת ההתנהלות בפועל?

התמונה העובדתית לא תמכה בהפרדה. שני הצדדים עבדו ופרנסו את המשפחה, כשהיקף ההכנסות השתנה לאורך השנים. הם התנהלו בחשבונות בנק שחלקם משותפים, השתתפו במימון ההוצאות השוטפות, רכשו רכבים, טסו לחופשות משפחתיות, מימנו קייטנות וחוגים לילדים, גידלו יחד שלושה ילדים ורכשו במשותף נכסי מקרקעין שבהם בוצעו שיפוצים.

"עצם קיומם של חשבונות בנק נפרדים אינו מעיד כשלעצמו על הפרדה, אם בפועל הכספים שימשו לצרכים משותפים ולרכישת נכסים משותפים", קבעה אופק. היא הוסיפה שאין רלוונטיות לשאלה מי תרם יותר כסף לקופה המשותפת, "שכן כל אחד מהם תרם את חלקו בגידול הילדים ובתחזוקת הבית בזמן שבן זוגו שהה שעות רבות מחוץ לבית לצרכי עבודה או לימודים, ומאמץ זה נחשב למאמץ משותף".

נדבך נוסף היה התמודדותו של הנתבע עם הליכי הוצאה לפועל. גם כשמעקלים הגיעו לדירת המגורים המשותפת מספר רב של פעמים, ולפי עדות התובעת גם בנוכחות הילדים, היא לא נקטה פעולה קונקרטית להגנת משק הבית, לרבות כריתת הסכם ממון, ואף סייעה לנתבע להגיע להסדרים עם נושיו.

"הימנעותם של הצדדים, לאורך שנים, מלהסדיר את יחסיהם הרכושיים באמצעות הסכם ממון היא עניין שאינו טרוויאלי", כתבה השופטת, "בפרט נוכח היות התובעת עורכת דין העוסקת גם בתחום דיני משפחה, שהייתה בוודאי מודעת למשמעות המשפטית של התנהלותם". גם העד מטעם התובעת התקשה לתמוך בגרסתה, והעיד ש"זאת שאלה מורכבת ותשובה עוד יותר מורכבת. לאורך השנים הם חיו וקשה להגיד בדיוק איפה זה עובר". דוגמה נוספת לקושי להוכיח מקור כספי נפרד מופיעה בכתבה 6 מיליון שקל במתנה? השופטת לא האמינה לו.

אילו נכסים נכנסו לאיזון ואילו יצאו?

לגבי המשרד בתל אביב, שנרכש בדצמבר 2013, נמצאה "התנהלות תמוהה" סביב הסכם הלוואה שנחתם עם אחות הנתבע בפברואר 2019, כ-62 חודשים לאחר הסכם הרכישה, בלי דיווח ובלי שהאחות הובאה לעדות. השופטת ציינה שמתעוררים "סימני שאלה משמעותיים על אמיתותו של הסכם ההלוואה", וקבעה שמלוא הזכויות במשרד הן נכס בר איזון.

• תבעה את כללית ב-500 אלף על התעמרות - וקיבלה 38 אלף שקלים
• מסר סיסמה לביטוח לאומי, קיבל 91% נכות - וישלם 30 אלף שקלים

לגבי המגרש בהוד השרון, טענת הנאמנות של התובעת נדחתה: לא היה דיווח על עסקת נאמנות למיסוי מקרקעין, המסמכים שהובטחו לא הומצאו, ועורך הדין שלטענתה החזיקה עבורו זכויות לא זומן לעדות. לגבי המגרש בחדרה, נמצאה סתירה בין גרסאות המימון והמועדים, "ומתעורר הרושם שהתובעת מנסה לקשור את סך 80,000 משנת 2010 לרכישת המגרש בשנת 2012 במטרה 'להוציא' את הנכס מ'הפול' המשותף".

נכס אחד בלבד הוחרג: הדירה בגבעתיים, שהתקבלה מכוח הסכם חלוקת עיזבון. הנתבע טען שרכישת שני שלישים ממנה מומנה מכספים משותפים, אך לא הניח תשתית ראייתית על שווי החנות שקיבל אחיה של התובעת, על שווי הדירה או על היקף הכספים בעיזבון, ואף לא עתר למינוי שמאי. אופק קבעה שהתנהלותו "מלמדת על הסכמה, למצער במשתמע" שמקורות המימון לא היו משותפים.

בסוגיית דמי השימוש נקבע שהתובעת בחרה לעזוב את הדירה בנובמבר 2019, ושהנתבע לא מנע ממנה להשתמש בה. ובכל זאת, משהתגרשו הצדדים באוגוסט 2021 קמה מניעות שמזכה בדמי שימוש. השופטת העמידה אותם על 5,200 שקלים לחודש, כשחלקה של התובעת הוא מחצית, 2,600 שקלים לחודש, לתקופה שבין 9 באוגוסט 2021 ל-1 בספטמבר 2022. הקשר בין מועד הפרידה לבין היקף האיזון נבחן גם בכתבה חזרתם לגור יחד אחרי הגירושים? זה מה שיקרה אם תיפרדו שוב.

נקבע שכל הרכוש, הזכויות והחובות שנצברו מ-24 בפברואר 1981 ועד למועד הקרע ב-10 במרץ 2019 משותפים בחלקים שווים, ובכללם הדירות ברמת גן, המגרשים, המשרד, הזכויות הפנסיוניות והסוציאליות שנצברו על שם התובעת וכספים בחשבונות הבנק. התובעת חויבה ב-40,000 שקלים הוצאות משפט. פסק הדין ניתן ב-27 באוגוסט 2026 והותר לפרסום בהשמטת שמות ופרטים מזהים.