ביטלה קורסים ארבעה ימים לפני הפתיחה - ותישאר בלי 3,100 שקלים
בית המשפט לתביעות קטנות קבע שחוק הגנת הצרכן אינו חל על הרשמה ללימודים, ושהמכללה כבר השיבה 2,050 שקלים יותר מהמגיע לפי התקנון
ב-9 באוקטובר 2025 נרשמה אישה ללימודי תעודה במכללה האקדמית אורנים, ובמקביל לששה קורסים נוספים. היא שילמה דמי רישום בסך 350 שקלים, תשלום ראשון בסך 1,695 שקלים מתוך עשרה תשלומים שהסתכמו ב-16,950 שקלים עבור התכנית, ועוד 850 שקלים בעבור כל אחד מהקורסים, בסך כולל של 5,100 שקלים. שלושה עשר ימים אחר כך, ב-22 באוקטובר, הודיעה על ביטול ההרשמה. ההודעה התקבלה וההרשמה בוטלה, ומכאן החלה המחלוקת על גובה דמי הביטול.
התובעת דרשה החזר מלא בניכוי 100 שקלים בלבד. לטענתה, היא ביטלה את ההתקשרות בתוך פחות מ-14 ימים ממועד העסקה, וממילא העסקה עצמה נעשתה פחות מ-14 ימים לפני פתיחת הלימודים. היא הגישה תביעה קטנה על סך 7,000 שקלים.
מכתב ההגנה עלה שלאחר הגשת התביעה השיבה המכללה לתובעת 3,695 שקלים. לטענת המכללה, הסכום הוחזר לפנים משורת הדין, שכן חישוב הזכאות לפי תקנון הלימודים מסתכם ב-1,645 שקלים בלבד. המכללה טענה שחוק הגנת הצרכן כלל אינו חל על התקשרות להרשמה ללימודים, ושהמסמך המחייב הוא התקנון.
מתי מוסד אקדמי אינו "עוסק"?
הרשמת הבכירה מאיה בלאו הכריעה את התביעה על יסוד הכתב, לפי תקנה 13(ג) לתקנות השיפוט בתביעות קטנות. בפסק הדין נקבע שהתשובה לשאלה אם חוק הגנת הצרכן חל על התקשרות בין סטודנט למוסד אקדמי "אינה אחידה, והיא תלויה בסיווג ההתקשרות - אם מדובר בהתקשרות שהיא בליבת הפעילות האקדמית, כגון הרשמה ללימודים, או שמא מדובר בהתקשרות בעלת אופי מסחרי-צרכני על-פי טיבה".
בלאו הפנתה לפסיקה קודמת וקבעה כי בהתקשרות שהיא חלק אינטגרלי מהפעילות האקדמית של המוסד, "אין לראות בצדדים כ'עוסק' ו'צרכן' כהגדרת מונחים אלה בחוק הגנת הצרכן". מאחר שהמחלוקת נגעה לתשלומי שכר לימוד ולא לפעילות עסקית של המוסד, נקבע שהמכללה אינה "עוסק" לעניין זה, ושתנאי ההתקשרות בין הצדדים הם שמסדירים את זכות הביטול. במקרה הזה מדובר בתקנון המוסד, "שהוא כעין חוזה בין הצדדים, וככל חוזה מוטל על הצדדים לקיימו בהגינות ובתום לב".
הרשמת הוסיפה שגם אילו חל החוק, התוצאה לא הייתה משתנה. לפי תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), ניתן לבטל רכישת שירות של "חוגים וקורסים" בתוך 14 ימים מיום ההסכם, ובלבד שהביטול ייעשה 14 ימים שאינם ימי מנוחה לפחות לפני תחילת השירות. בפועל בוטלה ההרשמה ארבעה ימים לפני פתיחת הקורסים ושמונה ימים לפני פתיחת התכנית, ולכן ממילא לא עמדה לתובעת זכות הביטול הסטטוטורית. תמונת הזכויות בביטול עסקאות מסוג אחר מפורטת בכתבה ביטול עסקה מרחוק 2026: 14 ימים לחזור בכם ולקבל החזר.
מה קובע התקנון על מדרג הביטול?
סעיף 13.1 לתקנון מדרג את ההחזר לפי מועד הביטול. ביטול למעלה מ-15 ימי עסקים לפני תחילת הלימודים מזכה בהחזר מלא של המקדמה ושכר הלימוד. ביטול במהלך 14 ימי העסקים שלפני הפתיחה, ועד ליום שלפניה, מזכה בהחזר שכר הלימוד בקיזוז המקדמה. בקורסים שלא שולמה בגינם מקדמה, מקוזז מהסכום תשלום של 25% או 750 שקלים, לפי הגבוה.
בלאו בחנה את תחשיב המכללה ומצאה אותו "תקין ומהימן", וציינה שהתובעת קיבלה בפועל 2,050 שקלים מעבר למגיע לה. "למעשה, הוחזרו לתובעת כ-55% מהתשלום ששילמה לנתבעת, ותוצאה זו נראית לי בנסיבות, סבירה והוגנת", כתבה, "בפרט בהתחשב בכך שבשלב שבו בוטלה ההרשמה שולם שכר לימוד חלקי בלבד ולא שולם שכר לימוד מלא".
למה מועד ההרשמה לא שינה דבר?
טענה מרכזית של התובעת הייתה שההרשמה עצמה בוצעה פחות מ-14 ימים לפני תחילת הלימודים, ולכן מלכתחילה לא הייתה לה הזדמנות אמיתית לבטל. הרשמת דחתה את הטענה. לדבריה, העדר התייחסות ספציפית לכך בתקנון "אינו מהווה חסר, אלא שבמקרה כזה גובה דמי הביטול ייקבעו בתלוי במועד ביטול ההרשמה, להבדיל ממועד ההרשמה".
לצד זאת ציינה בלאו שהפסיקה כן התייחסה לסוגיה. במקרים מתאימים יש להעניק ללקוח זכות ביטול בתוך זמן סביר, שעשוי להיות קצר מ-14 הימים הרגילים, לפי נסיבות כל מקרה. לחלופין, "כאשר הרישום ללימודים מבוצע בסמוך למועד תחילתם, ראוי שיובהר לנרשם מראש כי הלכה למעשה לא יוכל לבטל את ההרשמה". בהקשר דומה נבחנה שאלת תוקפה של תניה חוזית ששוללת זכות ביטול בכתבה ביטלה עסקת ליווי אישי אחרי 3 ימים - ותקבל 4,000 שקל.
הרשמת הבחינה בין עצם הביטול לבין תוצאותיו. "בעניין כאן המחלוקת אינה בנוגע לביטול העסקה, אלא באשר לגובה דמי הביטול שיש לגבות במקרה של ביטול, בהינתן מועד הביטול", נכתב. התובעת לא טענה שדמי הביטול בתקנון מופרזים, וממילא קיבלה סכום גבוה מזה שהייתה זכאית לו. "בבחינת מכלול הנסיבות, אין לראות בנתבעת כמי שפעלה שלא כדין, או כמי שגבתה דמי ביטול מעבר לנדרש על-פי הסכמות הצדדים", סיכמה בלאו.
הצדדים קיבלו רשות להגיש השלמת טיעון, ורק התובעת עשתה זאת, ב-12 בפברואר 2026. הרשמת ציינה שהכרעתה ניתנה לאחר עיון בכתבי הטענות על נספחיהם, בכלל חומר הראיות ובהשלמת הטיעון, ושהנימוקים הובאו בתמצית בהתאם לתקנה 15 לתקנות.
התביעה נדחתה. פסק הדין ניתן על יסוד הקביעה שעד להגשת כתב ההגנה שילמה התובעת 6,795 שקלים, בלי דמי הרישום, ושהמכללה השיבה 3,695 שקלים. ככל שחויבה בתשלומים נוספים מעבר לסכום הזה, נקבע שיושבו לה במלואם. משהוכרעה התביעה על הכתב בלי דיון באולם, לא נעשה צו להוצאות. פסק הדין ניתן ב-25 באוגוסט 2026, וניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת בתוך 30 ימים.
