כמה מרוויח מורה דרך? 660 שקל ליום קבוצה, פרטי לתיירים עד 2,000

מורה דרך מוסמך שיוצא לשבוע הדרכה עם קבוצה של מארגן תיירות נכנסת מקבל לפי ההסכם הענפי 660 שקל ברוטו ליום עבודה של שמונה שעות, כשעלות היום למעסיק מגיעה ל-800 שקל, ובימים אלה נכנס לתוקף הסכם קיבוצי חדש לארבע שנים שמוסיף לתעריף הזה תוספת שכר, שעות נוספות, שבתות וחגים, פנסיה ותוספת על הדרכה בשפה זרה. מי שממלא 15 עד 20 ימי הדרכה בחודש מגיע ל-10 עד 13 אלף שקל, מתחת לשכר הממוצע למשרת שכיר, שעבר 15 אלף שקל, ולזה מתווספים טיפים של 5 עד 10 דולר לאדם ליום.

מי שעובד ישירות מול תיירים, בלי מארגן באמצע, גובה הרבה יותר: יום הדרכה פרטי עם מורה דרך מוסמך עולה לתייר 300 עד 500 דולר, כלומר 1,000 עד 1,650 שקל, ובעונת השיא המחיר מטפס ל-500 עד 650 דולר, יותר מ-2,000 שקל ליום, ורכב תיירותי של מורה הדרך מוסיף עוד 150 עד 250 דולר. בקצה השני נמצאים מדריכי הטיולים של מערכת החינוך, שמקבלים מחברות הטיולים 350 עד 600 שקל ליום טיול שנתי, ובאתרי הדרושים השכר החודשי הממוצע שמדריכי טיולים מדווחים עליו הוא כ-10.4 אלף שקל.

המלחמה מחקה את היומן

בשנת השיא שלפני הקורונה נכנסו לישראל 4.5 מיליון תיירים, בשנה שבה פרצה המלחמה נרשמו 3 מיליון כניסות, בשנה שאחריה פחות ממיליון, ובשנה האחרונה 1.32 מיליון, פחות משליש מהשיא. שליש מהתיירים מגיעים מארצות הברית ו-13% מצרפת. לפי הערכות בענף, כשני שלישים מהעובדים בתיירות הנכנסת עזבו במהלך המלחמה, ומורי דרך ותיקים עברו להדרכת ישראלים, לטיולי בתי ספר או להוראה, שבה מורה מתחיל עומד על 8 עד 9 אלף שקל. קבוצה מאורגנת נוסעת עם אוטובוס ונהג, ונהג אוטובוס מרוויח 9 עד 15 אלף שקל כמשכורת חודשית קבועה, בזמן שמורה הדרך שלצידו מתפרנס לפי מספר הימים שהתמלאו ביומן. גם חזרת חברות התעופה הזרות אחרי הקלת אזהרת המסע מחזירה את הביקוש בהדרגה, כי קבוצות צליינים נסגרות שנה מראש.

פרילנסר שמקבל תשלום לפי יום נושא לבד בכל מה שמסביב: ביטוח לאומי, מקדמות מס הכנסה, פנסיה וימי חופשה שיוצאים מהכיס שלו. יום הדרכה בודד נשמע משתלם, אבל חודש עם שבעה ימי עבודה מוריד את ההכנסה מתחת לשכר המינימום, שעומד על 6,443 שקל. דצמבר עד פברואר מביאים בעיקר קבוצות צליינים סביב חג המולד, ובשאר שבועות החורף היומן מתרוקן, ולכן רבים מחזיקים מקצוע שני בצד. ההסכם הקיבוצי החדש מוסיף החזרי הוצאות, לינה, פנסיה ותמורת חופשה ותוספת על הדרכה בשפה זרה, ומקרב את התנאים של מורה הדרך לאלה של עובד מן המניין.

בחו"ל הטיפים עושים את ההבדל

מדריך ישראלי שמלווה קבוצות מאורגנות בחו"ל מקבל מחברת הנסיעות 100 עד 250 דולר ליום, כשהטיסה, המלון והאוכל על חשבון החברה. הטיפים נהוגים כאן כמו בתיירות הנכנסת, 5 עד 10 דולר לאדם ליום, ובקבוצה של 30 מטיילים זה 150 עד 300 דולר ליום שלעתים עולים על השכר עצמו. 15 ימי הדרכה בחודש בעונה מביאים 10 עד 15 אלף שקל ברוטו כולל טיפים, החורף ריק כמעט לגמרי, וזה מקצוע של אנשים שחיים בין מזוודות, כמו דיילים שמרוויחים 8 עד 12 אלף בהתחלה ומטפסים בקו ארוך. גם מסי התיירות שערי אירופה גובות מהמטיילים משפיעים על המדריך, כי הם מייקרים את הטיול ומצמצמים את הקבוצות.

שנתיים, 620 שעות ו-24 אלף שקל

רישיון מורה דרך מונפק במשרד התיירות בלבד, אחרי קורס בפיקוחו שנמשך כשנתיים וכולל כ-620 שעות לימוד בכיתה ו-82 ימי סיור ברחבי הארץ, ואחריו מבחן הסמכה בכתב ובעל פה. שכר הלימוד עומד על 23,400 עד 23,900 שקל, תנאי הקבלה הם גיל 20 ומעלה, בגרות או תואר וריאיון אישי. הרישיון מתחדש כל שנתיים בתנאי שמורה הדרך השתתף ביום השתלמות אחד בשנה. המסלול הקצר הוא קורס מדריכי טיולים במערכת החינוך, כ-9,500 שקל ופחות משנה, שמאפשר להדריך תלמידים אבל אוסר להדריך תיירים, ורבים מתחילים בו ומשלימים את הרישיון המלא אחר כך.

ומה קורה בחוץ לארץ

בארצות הברית החציון של מדריכי טיולים ומלווי קבוצות עומד על כ-38 אלף דולר בשנה, 18.3 דולר לשעה, שהם כ-10,500 שקל בחודש, והעשירון העליון מגיע לכ-58 אלף דולר, כ-16 אלף שקל. בגרמניה החציון של מדריך טיולים שכיר עומד על כ-3,500 אירו בחודש, כ-13,500 שקל, וטווח רוב העובדים נע בין 2,800 ל-6,300 אירו. הפער הקטן מול ישראל מסתיר הבדל גדול: שם רוב המדריכים שכירים במוזיאונים ובחברות תיור עם משכורת קבועה, וכאן כמעט כולם פרילנסרים שמקבלים לפי יום ונושאים לבד במס ובחודשים הריקים, אבל גם גובים ליום הרבה יותר, כי הרישיון קשה להשגה ומספר מורי הדרך הפעילים מוגבל.

מה שמרים את השכר הוא שפה שנייה ושלישית, כי הדרכה בספרדית, בצרפתית או בסינית פותחת קבוצות שמעט מורי דרך יכולים לקחת, והתמחות בקהל מסוים: צליינים אוונגליסטים, קבוצות מורשת יהודית, אנשי עסקים ומשלחות רשמיות שמשלמות 700 דולר ליום ויותר. השלב הבא הוא רכב תיירותי משלך, שמכפיל את התעריף היומי, ואחריו סוכנות קטנה שמוכרת טיולים ישירות לתיירים מחו"ל ומעסיקה מורי דרך אחרים, ושם ההכנסה תלויה בשיווק יותר מאשר בידע על מצדה.

• הפחד מה-AI טיפס לקומת ההנהלה: כמעט שליש מבעלי ההכנסות הגבוהות בארה"ב רואים בו את האיום הגדול על המשר
• ריח של פיטורים: מה עושים עכשיו