חנות בגדים צילום: AI
חנות בגדים צילום: AI

פוליאסטר בשיא של ארבע שנים וכותנה בשיא דו שנתי: המלחמה מייקרת את הבגדים שתקנו באביב

שני הסיבים המרכזיים של תעשיית ההלבשה התייקרו בו זמנית, וזה מצב שמבטל למותגים את האפשרות לעבור מאחד לשני. חומרי הגלם הם כ-60% מעלות חולצה בסיסית ושולי המפעלים 2% עד 3%, ולכן ההתייקרות מתגלגלת קדימה. בקטגוריות הבסיסיות היא עשויה להצטבר ל-10% עד 20%, ולהגיע למדפים באביב ובקיץ הבאים
עוזי גרסטמן |

המחיר של חולצת טי פשוטה נקבע רחוק מהחנות, ובחודשים האחרונים הוא זז. מאז פרוץ הלחימה מול איראן התייקרו שני הסיבים המרכזיים של תעשיית ההלבשה בבת אחת: מחיר הפוליאסטר בסין טיפס לשיא של כמעט ארבע שנים, והכותנה הגיעה לשיא דו שנתי כשהחוזים העתידיים עליה נסחרים ברמה הגבוהה ביותר מאז מרץ 2024. הצירוף הזה חריג, וזו בדיוק הבעיה.

הסיבה לכפילות פשוטה. פוליאסטר מיוצר מנפט, ולכן חבית שנסחרת סביב 100 דולר מחלחלת אליו כמעט מיד. הכותנה עלתה מסיבה אחרת: קונים שברחו מהפוליאסטר הגדילו את הביקוש אליה בדיוק כשההיצע התהדק, מחסור בדשנים העיב על העונה, ותחזית אל ניניו מאיימת על היבול בהמשך השנה. בשוק רגיל מותג שנתקל בהתייקרות של סיב אחד עובר לשני, והפעם אין לאן לעבור. להרחבה: הרחפנים שסגרו את הצינור הסעודי הגיעו מעיראק.

סדר הגודל של התזוזה כבר נמדד אצל היצרנים. ספקית בנגלדשית שמייצרת עבור זארה ופול אנד בר ראתה את מחיר חוט הפוליאסטר קופץ בעד רבע בתוך שבועות ספורים מתחילת הלחימה. יצרנית בדים גרמנית שעובדת בעיקר עם תערובת של פוליאסטר וכותנה מדווחת על עלייה של 5% עד 8% בעלויות שלה.

למה הצרכן עדיין לא מרגיש את זה? התשובה נמצאת במבנה הרווחיות של השרשרת. חומרי הגלם הם כ-60% מעלות הייצור של חולצה בסיסית, ושולי הרווח של מפעל ההלבשה הממוצע נעים בין 2% ל-3%. מפעל במצב כזה אינו יכול לגלגל את ההתייקרות הלאה, והוא סופג אותה. מי שיש לו מרחב תמרון הם המותגים: הם יכולים להתמקח מול הספקים, לשנות את הרכב המוצר או להעלות מחירים.

העיתוי הוא מה שמסתיר את ההתייקרות מהעיניים. מותגי אופנה מזמינים סחורה עד שנה מראש, ולכן מה שקורה היום בשוק הסיבים מגיע למדפים באיחור. הסימנים הראשונים אמורים להופיע בסתיו, והמכה האמיתית צפויה באביב ובקיץ הבאים. בקטגוריות הבסיסיות ההתייקרות המצטברת עשויה להגיע ל-10% עד 20%, והיא תתפרס על פני חודשים ארוכים.

בנתוני הייצוא זה כבר נראה. הודו, שמהווה כ-4% מסחר הטקסטיל וההלבשה העולמי, רשמה ביולי ירידה של 4.5% בייצוא הביגוד המוגמר לעומת השנה שעברה, ובארבעת החודשים הראשונים של שנת הכספים שלה הירידה הצטברה ל-10.5%. בנגלדש מייצאת כ-800 מיליון דולר של ביגוד בשנה למדינות המזרח התיכון, והסחר הזה כמעט מוקפא כרגע.

גם הענקיות מרגישות. אינדיטקס, הבעלים של זארה, מסרה שההפרעות במזרח התיכון ייקרו לה את עלויות ההובלה וחומרי הגלם, ושההשפעה תמשיך להעיב על הרווח הגולמי במחצית השנייה של השנה. המענה שלה הוא פיזור הרכש בין עשרות מדינות ושינוי אמצעי ההובלה, וזה בדיוק סוג הפתרון שזמין לשחקן הגדול ביותר בענף ואינו זמין לקטנים ממנו.

מעל הכול יושבת סוגיית ההובלה הימית. ככל שנתיב הים האדום נשאר מסוכן, ספינות מקיפות את אפריקה ומוסיפות שבועות וסכומים לכל מכולה. להרחבה: החות'ים השלימו שליטה על באב אל-מנדב.

לצרכן הישראלי הנגיעה ישירה במיוחד. כמעט כל הביגוד שנמכר בישראל מיובא, ולכן שרשרת העלויות הזו מגיעה לכאן בשלמותה ומתווספת אליה ההובלה הארוכה יותר. ההתייקרות הצפויה נוחתת גם בתקופה שבה האינפלציה כבר מעל היעד, מה שמצמצם את נכונות הקונים לספוג העלאות מחיר. להרחבה: הפד צפוי להעלות את הריבית ביום רביעי.

מה שכדאי לעקוב אחריו הוא שלושה מספרים: מחיר הנפט, החוזים על הכותנה והדוחות של רשתות האופנה הגדולות. אם הנפט יירגע והיבול יצא סביר, חלק מההתייקרות יתאדה לפני שיגיע למדף. אם שניהם ימשיכו בכיוון הנוכחי, השאלה היחידה שתישאר היא מי סופג את ההפרש, הרשת או הקונה.

הוספת תגובה

תגובות לכתבה:

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה