20 מיליארד דולר במתחם שרתים אחד: מי נושא בסיכון של גל ה-AI
מאות מיליארדי דולרים נכנסים למתחמי שרתים. מתחם אחד יכול להגיע ל-20 מיליארד דולר. השאלה היא מי באמת נושא את הסיכון.
התשובה מפוצלת לשלוש שכבות, וכל אחת מהן נמצאת כרגע בשלב אחר של בשלות. השכבה הראשונה היא ביטוח, השנייה היא אספקת החשמל, והשלישית היא המימון. אף אחת מהן לא נבחנה עדיין באירוע אמיתי בסדר גודל גדול, וזה מה שהופך את הדיון למעניין.
שכבה ראשונה: הביטוח, והחשבון שלא מסתדר
נתחיל במספר שממחיש את הבעיה. קמפוס דאטה סנטר אחד בסדר גודל היפרסקייל נושא היום ערך ביטוחי של 20 עד 30 מיליארד דולר. כל שוק אג"ח האסון בעולם, זה שקיים כבר שלושה עשורים ומגלגל את הסיכונים הקטסטרופליים של ענף הביטוח, עומד על כ-66 מיליארד דולר. מתחם אחד שווה בערך שליש מהשוק כולו.
אג"ח אסון, או קט בונדס, הן מכשיר שנולד בשנות ה-90. מבטח או מבטח משנה מגייס כסף ממשקיעים בשוק ההון, משלם להם ריבית גבוהה, ואם מתרחש אירוע שעומד בתנאי ההפעלה שנקבעו מראש, הכסף עובר לתשלום התביעות והמשקיעים מאבדים חלק מהקרן או את כולה. בתמורה הם מקבלים תשואה שדומה לזו של מניות, עם תנודתיות נמוכה וקורלציה חלשה לשוקי ההון.
השנה השוק הזה בדרך לשיא נוסף, עם היקף הנפקות של 18.9 מיליארד דולר מתחילת 2026 ועם מנפיקים חדשים שנכנסים אליו לראשונה. ובכל זאת, עד עכשיו אף דולר אחד של סיכון דאטה סנטר לא הגיע לשם. מה שקורה בשלב הזה מתרחש שכבה אחת מעל, בעסקאות ביטוח משנה מסורתיות ובכלי גיוס ייעודיים, כשמבטחי המשנה עדיין מתלבטים איך לתמחר את הסיכון החדש. ההערכה בענף היא שהנפקה ייעודית ראשונה תצא לדרך בתוך 12 עד 18 חודשים.
שכבה שנייה: מי מספק את החשמל
השכבה השנייה היא החשמל, והיא כבר מייצרת חיכוך בשטח. מרכז נתונים גדול צורך כמות חשמל שמשתווה לעיר בינונית, והרשת הקיימת אינה בנויה לזה. התוצאה היא מרוץ אחרי כל מקור ייצור זמין: טורבינות גז חדשות, הסכמי רכש ארוכי טווח, ולעתים הקמה של תחנת כוח פרטית לצד המתחם עצמו.
זה מייצר סיכון מסוג אחר לגמרי, והוא רגולטורי ופוליטי. ניו יורק כבר הקפיאה לתקופה של עד שנה הקמה של מרכזי נתונים חדשים, ורשויות נוספות בוחנות צעדים דומים על רקע התייקרות החשמל לצרכן הביתי. מתחם שנבנה ואינו מקבל חיבור לרשת בזמן הוא נכס שמייצר הוצאות ולא הכנסות.
מצד שני, מי שמספק את החשמל נהנה מהצד השני של אותה משוואה. חברות כמו ברקשייר מוכרות חשמל למרכזי נתונים ומחזיקות במקביל במי שבונה אותם, ומדינות שלמות מתחרות על המתחמים האלה. האמירויות הזרימו 46 מיליארד דולר לגרמניה בדיוק בהקשר הזה.
שכבה שלישית: מי מלווה את הכסף
השכבה השלישית, והפחות מדוברת, היא המימון. חלק גדול מהבנייה אינו ממומן מהמזומן של ענקיות הטכנולוגיה אלא בחוב שמגויס כנגד חוזי שכירות ארוכי טווח עם מספר קטן של דיירים. זה מודל מוכר מעולם הנדל"ן המניב, והוא עובד מצוין כל עוד הדיירים חזקים והחוזים ארוכים.
- סוכנות ביטוח קורסת עם חובות של 60 מיליון שקל; הבעלים טוען שבנו מעל
- הניתוח שחושף: 66% מחברות ת"א-35 מציינות את ה-AI כסיכון - ומי הבנק היחיד שמתכחש?
הבעיה היא הריכוזיות. כשמעט מאוד חברות בעולם הן גם הלקוח, גם המממן וגם הספק, סיכון האשראי מתרכז במקום אחד. ולצד זה מתנהל ויכוח חשבונאי שנראה יבש ואינו כזה: מהו אורך החיים הכלכלי של שבב בינה מלאכותית. ככל שמאריכים את תקופת הפחת, הרווח המדווח גדל, וככל שמקצרים אותה הוא מצטמצם. ההנחה הזו נמצאת בתוך הדוחות של חלק מהחברות הגדולות בעולם.
בפועל, שלוש השכבות קשורות זו בזו. אירוע פיזי אחד במתחם גדול מפעיל בו זמנית את שאלת הביטוח, את שאלת אספקת החשמל החלופית ואת שאלת היכולת של הדייר לעמוד בתשלומי השכירות. זה בדיוק סוג הסיכון שמודלים אוהבים לפספס.
הסיכונים שקשה באמת לתמחר
וכאן נכנסת נקודה נוספת. דווקא הסיכונים הכבדים ביותר בדאטה סנטר הם אלה שקשה לתמחר. שרפה, נזקי מים והפסקת חשמל ממושכת גורמים לנזק ישיר, אבל הנזק הגדול באמת הוא אובדן ההכנסות בזמן ההשבתה. קמפוס שאינו פועל שבועיים יכול לייצר הפסד שעולה על הנזק לציוד עצמו.
נוסף על כך יש שינוי גיאוגרפי שמסבך את החישוב. יותר ויותר מתחמים נבנים בטקסס ובאריזונה ולא על קו החוף, מה שמעביר את החשיפה מהוריקנים לעבר סופות טורנדו וברד, סיכונים שהמודלים מכסים פחות טוב. ומעל הכול מרחפת שכבה חדשה יחסית: מרכזי נתונים הם תשתית קריטית, ולכן מלווים מתחילים לבקש כיסוי גם מול חבלה, מלחמה ומתקפות סייבר. בסביבה הגיאופוליטית הנוכחית זו כבר לא שאלה תיאורטית.
שתי נגיעות הפוכות לתיק הפנסיוני
החשיפה כאן פועלת לשני הכיוונים. בצד החיובי, הגופים המוסדיים בישראל מגדילים בשנים האחרונות חשיפה לאפיקים אלטרנטיביים, ואג"ח אסון הן אחד מהם בדיוק בגלל הקורלציה הנמוכה לשוק המניות. ובצד המורכב יותר, חלק גדול מהעלייה בשוקי המניות בשנתיים האחרונות נשען על גל ההשקעות הזה, והוא יושב בתיק הפנסיוני של כמעט כל ישראלי דרך מדדי המניות העולמיים.
- מכונת המזומנים המשומנת ממשיכה להגדיל את הדיבידנד
- אפל עקפה את הציפיות בדוח הראשון של המנכ"ל החדש - האייפון זינק ב-18%
הצד השני של המשוואה ראוי לאותה תשומת לב. משקיע באג"ח אסון יכול לאבד את מלוא הקרן אם התנאי מתקיים, המודלים לסיכוני דאטה סנטר עדיין לא נבחנו באירוע אמיתי, והקורלציה הנמוכה שמשווקת לצד המכשיר נכונה בעיקר כשהטריגר הוא הוריקן. כשהטריגר הוא מלחמה או מתקפת סייבר, אותו אירוע בדיוק עלול להפיל במקביל גם את המניות בתיק.
בינתיים קצב הבנייה אינו ממתין לאף אחת משלוש השכבות. מתחמים חדשים נכנסים לקרקע מדי חודש, וערך הנכסים שמצטבר בהם גדל מהר יותר מהיכולת של השוק המסורתי לכסות אותו. לכן התשובה תגיע בסוף משוק ההון, והשאלה היחידה היא באיזה מחיר, ואם היא תגיע לפני האירוע הראשון או אחריו.
