וורן באפט
וורן באפט

באפט מחק 11 מיליארד דולר על הרכישה הזו, והיום היא עשויה להיות שווה 100 מיליארד

ברקשייר רכשה את פרסיז'ן קאסטפארטס ב-2016 ב-37.2 מיליארד דולר, ומחקה 11 מיליארד ב-2020. עסקה שנחתמה השבוע בענף, שבה ג'י אי אירוספייס משלמת 11.75 מיליארד דולר על מתחרה לפי מכפיל 26, מייצרת נקודת ייחוס חדשה. הביקוש מגיע מלהבי טורבינה למנועי מטוסים ומטורבינות גז למרכזי נתונים של AI
עוזי גרסטמן |

ב-2016 שילמה ברקשייר האת'וויי 37.2 מיליארד דולר על חברה בשם פרסיז'ן קאסטפארטס, שמייצרת רכיבי מתכת מורכבים. ארבע שנים מאוחר יותר מחקה החברה 11 מיליארד דולר מהשווי, ווורן באפט כתב במכתב לבעלי המניות שהוא שילם יותר מדי והיה אופטימי מדי. היום הרכישה הזו נראית אחרת לגמרי.

מה שהשתנה אינו החברה אלא מה שהיא מייצרת. פרסיז'ן קאסטפארטס מספקת רכיבים קריטיים ללהבי טורבינה במנועי מטוסים, ובשוק הזה יש כרגע מחסור. במקביל, אותם רכיבים משמשים גם בטורבינות גז, והביקוש להן זינק בדיוק מהסיבה שמזיזה את כל השוק בשנתיים האחרונות: הצורך לייצר חשמל למרכזי נתונים של בינה מלאכותית.

התמחור קיבל השבוע נקודת ייחוס חדשה. ג'י אי אירוספייס הודיעה שתרכוש את קונסולידייטד פרסיז'ן פרודקטס, אחת המתחרות הבודדות של פרסיז'ן קאסטפארטס, תמורת 11.75 מיליארד דולר. המכפיל בעסקה עומד על 26 על הרווח התפעולי התזרימי הצפוי ל-2027, וזה מכפיל גבוה לענף תעשייתי.

כאן מתחיל החשבון המעניין. אם מיישמים את אותו מכפיל על פרסיז'ן קאסטפארטס, מתקבל שווי של כ-100 מיליארד דולר. לשם השוואה, הערכה שפורסמה לפני כחודש דיברה על טווח של 60 עד 75 מיליארד דולר. כלומר נכס שנרכש ב-37 מיליארד ונמחק ב-11 מיליארד עשוי להיות שווה היום פי שניים ויותר ממחיר הרכישה המקורי.

העניין הוא שהשוק אינו מתמחר את זה. מניית ברקשייר נסחרת סביב 510.5 דולר לפי שווי שוק של 1.1 טריליון דולר, אבל התשואה שלה מתחילת השנה עומדת על 1.5% בלבד, ובשנה האחרונה על 3.4%. אלה מספרים חלשים בהשוואה למדדים, ובוודאי בהתחשב בשינוי שקורה באחת החברות הבנות שלה.

ההסבר לפער נוגע לתקשורת ולא לעסקים. ברקשייר אינה מקיימת שיחות ועידה עם אנליסטים ואינה עורכת אירועי משקיעים, וגם גרג אבל, שנכנס לנעליו של באפט, ממשיך באותה מסורת. כשאין מי שמספר את הסיפור, שווי שנוצר בחברה בת נשאר מתחת לפני השטח. להרחבה: באפט יורד מהבמה, ומה זה אומר על ברקשייר.

וזו בדיוק השאלה שעולה עכשיו. כל עוד באפט היה בתפקיד, המוניטין שלו שימש תחליף ליחסי משקיעים, והשוק נתן לברקשייר קרדיט בלי לדרוש הסברים. בלעדיו, חברה שמנהלת עשרות עסקים ואינה מסבירה אף אחד מהם עלולה לגלות שהיא נסחרת בהנחה מתמשכת.

הסיפור הזה גם מחזיר לפרופורציה את שאלת הטעות. באפט הודה בפומבי ששילם מחיר גבוה מדי, ועדיין המשיך להביע אמון במנכ"ל החברה הנרכשת ובפוטנציאל ארוך הטווח שלה. שש שנים מהמחיקה, מסתבר שהטעות הייתה בעיתוי ולא בבחירה, וזה הבדל שקשה מאוד לעמוד בו בזמן אמת כשהשוק כבר סימן כישלון.

שווה להבין למה דווקא הרכיבים האלה נעשו נדירים. להב טורבינה עובד בטמפרטורות שקרובות לנקודת ההיתוך של המתכת שממנה הוא עשוי, ולכן הייצור שלו דורש סגסוגות מיוחדות, יציקה מדויקת ותהליכי בקרה שלוקח שנים להקים. זה אינו קו ייצור שאפשר לפתוח בתגובה לביקוש, וזו הסיבה שמספר השחקנים בעולם קטן.

הצד השני של המשוואה הוא הביקוש, שמגיע כעת משני כיוונים בבת אחת. תעופה אזרחית שחוזרת לצמוח אחרי שנות הקורונה מזמינה מנועים חדשים ותחזוקה לצי קיים, ובמקביל מפעילות מרכזי נתונים מחפשות מקורות חשמל זמינים ומזמינות טורבינות גז בקצב שלא נראה שנים. אותו מפעל משרת את שני השווקים.

למשקיע יש כאן שיעור מעשי שחורג מברקשייר. תעשיות שנחשבו משעממות, כמו יציקת מתכות מורכבות וטורבינות גז, הפכו לצוואר בקבוק במרוץ הבינה המלאכותית, ומי שהחזיק בהן לאורך זמן נהנה מכך בלי שהן נסחרו כמניות טכנולוגיה. להרחבה: צמיחה בלי AI, שמונה חברות שיכולות להכפיל רווח.

מה שכדאי לעקוב אחריו מכאן הוא אם ברקשייר תשנה גישה. עסקה כמו זו של ג'י אי אירוספייס מייצרת מחיר שוק גלוי לנכס דומה, וזה בדיוק הרגע שבו חברה מחזיקה יכולה להחליט אם היא מספרת את הסיפור או ממשיכה לשתוק.

הוספת תגובה

תגובות לכתבה:

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה