היורש של באפט ממשיך את ההימור הגדול על יפן: ברקשייר כבר מחזיקה כ-42 מיליארד דולר בחמש חברות

אחת השאלות הגדולות סביב כניסתו של גרג אייבל לתפקיד מנכ"ל ברקשייר האת'ווי היתה מה יישאר מאסטרטגיית ההשקעות של וורן באפט. בכל הקשור ליפן, הכיוון כרגע ברור: אייבל ממשיך את המהלך, מעמיק אותו ורואה בחמש חברות המסחר הגדולות במדינה השקעות שיכולות להישאר בתיק במשך עשרות שנים. 

אייבל נמצא ביפן ונפגש עם מנהלי איטוצ'ו, מארובני, מיצובישי, מיצוי וסומיטומו, חמש חברות המסחר שבהן ברקשייר בנתה בשנים האחרונות פוזיציות גדולות. שווי ההחזקות בחמש החברות מגיע כיום לכ-42 מיליארד דולר, וברקשייר מחזיקה ביותר מ-10% מכל אחת מהן. המסר של אייבל הוא שהקשר רחב מהחזקה פיננסית. 

ברקשייר רוצה לבנות עם החברות היפניות שיתופי פעולה, השקעות משותפות ועסקאות ברחבי העולם. מבחינתה, חמש החברות יכולות לשמש גם שותפות עסקיות בתחומים שבהם הקבוצה האמריקאית כבר פועלת, לרבות אנרגיה, ביטוח, תשתיות, תעשייה וסחורות. [באפט סימן כבר לפני יותר משנה את חמש החברות כהשקעה שברקשייר יכולה להחזיק עשרות שנים], ואייבל ממשיך כעת את אותו קו. 

זה משמעותי במיוחד משום שחלק מהמנהלים ביפן רצו לוודא שהקשר שנבנה מול באפט ישרוד גם את חילופי ההנהלה באומהה. ההשקעה התחילה ב-2019, וברקשייר חשפה אותה לציבור באוגוסט 2020, אז החזיקה כ-5% בכל אחת מחמש החברות. [מאז היא הגדילה את הפוזיציות פעם אחר פעם], ובמהלך 2026 הגיעה ליותר מ-10% בכל החמש. 

המספרים מסבירים חלק מההתלהבות. עלות ההשקעה המצטברת עמדה בסוף 2025 על כ-15.4 מיליארד דולר, בעוד שווי השוק שלה כבר הגיע אז לכ-35 מיליארד דולר. כיום מדובר בכ-42 מיליארד דולר. לצד עליית המניות ברקשייר קיבלה לאורך השנים גם דיבידנדים בהיקף משמעותי.

למה דווקא חברות המסחר היפניות? 

השם "חברת מסחר" קצת מטעה. מדובר בקונגלומרטים עצומים שמחזיקים פעילויות בתחומי אנרגיה, מתכות, מזון, קמעונאות, לוגיסטיקה, כימיקלים, תשתיות, טכנולוגיה ומימון. במובן הזה המבנה שלהן מזכיר לברקשייר את עצמה: קבוצות עם הרבה עסקים שונים, תזרים מזומנים גדול ויכולת להעביר הון בין תחומים. איטוצ'ו, למשל, מחזיקה פעילות גדולה במזון, טקסטיל וקמעונאות, לרבות פמילי מארט. מיצובישי ומיצוי חשופות יותר לאנרגיה ולמשאבי טבע. מארובני וסומיטומו מחזיקות פעילות רחבה בתשתיות, אנרגיה, מסחר ותעשייה. 

בשנים האחרונות החברות גם הגדילו דיבידנדים ורכישות עצמיות של מניות, כחלק משינוי רחב יותר בשוק היפני שמעודד חברות להשתמש בצורה יעילה יותר בהון שלהן ולהגדיל את התשואה לבעלי המניות. [כבר בתחילת 2025 הערכנו שהחברות היפניות עשויות להמשיך להיות יעד מרכזי לכסף של ברקשייר], בזמן שהקבוצה החזיקה מאות מיליארדי דולרים במזומן והתקשתה למצוא השקעות גדולות במחירים שמתאימים לה בארה"ב. יש למהלך גם שכבת מימון מעניינת. 

ברקשייר גייסה לאורך השנים חוב ביין כדי לממן חלק מההשקעות. החוב הנקוב ביין כבר עולה על 15 מיליארד דולר במונחים דולריים. המבנה הזה יוצר התאמה בין הנכסים ביפן להתחייבויות ביין ומקטין את החשיפה לשינויים בשער המטבע. [האסטרטגיה הזאת הפכה את היין לחלק חשוב מאוד מהעסקה של ברקשייר ביפן]. במשך שנים הריבית ביפן היתה קרובה לאפס, וברקשייר הצליחה ללוות במחירים נמוכים מאוד ולהשקיע בחברות שחילקו דיבידנדים גבוהים יותר מעלות המימון. הסביבה כיום שונה.

תשואת האג"ח הממשלתית היפנית ל-10 שנים כבר הגיעה לכ-3%, הרמה הגבוהה ביותר בכשלושה עשורים, ובנק יפן העלה את הריבית. למרות זאת, אייבל מעריך שעלויות המימון המקומיות נשארות נוחות יחסית עבור ברקשייר, ולכן הנפקת חוב ביין ממשיכה להיות כלי מתאים. ההתרחבות ביפן כבר עברה גם מעבר לחמש חברות המסחר.

• ברקשייר שמה כ-16 מיליארד דולר על אלפאבית ברבעון - ומגדילה את ההימור על דלתא
• עסקת ענק ראשונה בעידן אייבל: ברקשייר רוכשת את טיילור מוריסון ב-6.8 מיליארד דולר

במרץ השקיעה ברקשייר כ-1.8 מיליארד דולר בטוקיו מארין וקיבלה כ-2.5% מחברת הביטוח היפנית, לצד שיתוף פעולה בביטוח משנה ובהשקעות בינלאומיות. [ההשקעה בטוקיו מארין כבר סיפקה לברקשייר רווח משמעותי זמן קצר אחרי העסקה]. 

אייבל, שנכנס לתפקיד בתחילת 2026, מקבל מברקשייר קופת מזומנים עצומה ובמקביל מתחיל להשתמש בה יותר. [ברבעון השני החברה הגדילה משמעותית גם את ההחזקה באלפאבית], וביפן הוא מסמן כעת שהאסטרטגיה שהתחיל באפט הופכת לחלק קבוע מברקשייר של העידן החדש