טיוואן למדה מאוקראינה: רחפן של 2,000 דולר מול טיל של 3.7 מיליון

60 מול 50, זה יחס הקולות שבו העביר הפרלמנט בטאיפיי בשבוע שעבר חוק שמחייב את ממשלת טיוואן להזרים 240 מיליארד דולר טיוואני, כ-7.6 מיליארד דולר, לרכש רחפנים מתוצרת מקומית במשך שש שנים. באותה ישיבה ממש הפילה האופוזיציה תקציב מיוחד מתחרה בהיקף 210 מיליארד שהגיש הנשיא לאי צ'ינג-טה. המערכת הפוליטית בטאיפיי מפולגת כמעט בכל נושא, ובכל זאת שני המחנות רבים בעיקר על השאלה מי ישקיע יותר ומהר יותר. 40 מיליארד דולר טיוואני בשנה יזרמו מעתה לתעשייה, עם עדיפות מפורשת בחוק לכלים זולים וביצועיים מייצור מקומי.

מ-10,000 רחפנים בשנת 2024 זינק הייצור הטיוואני לכ-123 אלף יחידות ב-2025 לפי אומדני התעשייה, והיעד הממשלתי עומד על 180 אלף רחפנים בשנה עד 2028. תוכנית רחבה יותר שגובשה השנה מדברת על 200 אלף רחפני תקיפה חופיים ו-1,320 כלי שיט אוטונומיים עד 2032. את העבודה מובילות חברות פרטיות כמו ת'אנדר טייגר וג'יאוסאט לצד התעשייה האווירית הממשלתית, ובטאיפיי הציבו יעד נוסף ושאפתני במיוחד: שרשרת אספקה משוחררת לגמרי מרכיבים סיניים כבר ב-2027.

אוקראינה היא המורה הגדולה של הפרויקט הזה. רחפנים ימיים זולים מתוצרת קייב דחקו את הצי הרוסי ממערב הים השחור, ורחפן תקיפה אוקראיני מדגם סטינג עולה כ-2,000 דולר ליחידה. היצרנים שם מעדכנים תוכנה בכל שבוע או שבועיים וחומרה בכל שלושה או ארבעה שבועות, קצב שמערכות רכש מערביות מסורתיות משיגות בשנים. הטיוואנים מנסים להעתיק בדיוק את המודל הזה: המוני, זול, מהיר, ובעיקר מקומי.

מיירט טיוואני מדגם טיין קונג 3 עולה יותר מ-600 אלף דולר, טיל פטריוט PAC-3 מגיע לכ-3.7 מיליון דולר, ורחפן מתאבד מסוג שאהד עולה בין 20 ל-50 אלף דולר. במלחמת שחיקה, מי שמיירט ביוקר מפסיד גם כשהוא פוגע. סין מסוגלת לשגר גלים של רחפנים זולים שירוששו את מערך ההגנה הטיוואני עוד לפני הקרב האמיתי, ולכן ההגנה חייבת לרדת לרמות המחיר של ההתקפה. זה בדיוק ההיגיון של החוק החדש, שמעדיף המוני כלים פשוטים על פני מעט פלטפורמות יקרות.

די.ג'יי.איי הסינית שולטת בכ-70% משוק הרחפנים המסחרי בעולם, וחברות סיניות מחזיקות יחד קרוב ל-90% ממנו. זה הפער שטיוואן יוצאת לסגור, וגם ההסבר לדרישה בחוק לשרשרת אספקה "נקייה מאדום". ברקע מרחף תאריך שמדיר שינה מהאי: בוושינגטון מעריכים ששי ג'ינפינג הורה לצבאו להיות ערוך לפעולה נגד טיוואן כבר ב-2027. גם אם ספק שתגיע פלישה בפועל, לוחות הזמנים של ההתעצמות משני צדי המיצר נבנים סביב השנה הזאת.

1.12 טריליון דולר טיוואני, כ-35 מיליארד דולר, זה תקציב הביטחון שאישרה הממשלה ל-2027, שיא כל הזמנים ושקול לכ-3% מהתוצר. הנשיא לאי התחייב לטפס ל-5% עד 2030, בין השאר תחת דחיפה אמריקאית מתמשכת. לשם השוואה, ישראל הוציאה בשנות המלחמה קרוב ל-9% מהתוצר על ביטחון לפי אומדנים בינלאומיים, ויפן מטפסת לעבר 2% אחרי עשורים של ריסון. אסיה כולה נכנסה למחזור התחמשות, והרחפן הזול הפך לפריט המבוקש ביותר בו.

יותר מ-90% מכושר הייצור המתקדם בעולם של שבבים יושב על האי, רובו במפעלי TSMC. במשך שנים האמינו בטאיפיי שהעובדה הזאת לבדה מרתיעה את בייג'ינג, תפיסה שזכתה לכינוי מגן הסיליקון. המגן הזה הולך ונשחק: TSMC מקימה מפעלים ב-165 מיליארד דולר באריזונה, ובמסגרת מתווה הסחר עם וושינגטון צפויות השקעות טיוואניות של עד 250 מיליארד דולר בייצור שבבים על אדמה אמריקאית. להרחבה: הסכם השבבים: טאיוואן תשקיע 250 מיליארד דולר בהקמת מפעלי שבבים בארה"ב. ככל שהייצור המתקדם מתפזר בעולם, קטן התמריץ של בייג'ינג להיזהר, והרחפנים אמורים למלא את החלל ההרתעתי שנפער.

וול סטריט כבר מריחה את הכסף. אנדוריל האמריקאית מתומחרת לפי דיווחים סביב 60 מיליארד דולר, קוואנטום סיסטמס הגרמנית שנתמכת בידי פיטר ת'יל קפצה לשווי של 3.5 מיליארד דולר, ומניות רחפנים ציבוריות רשמו השנה זינוקים של עשרות ומאות אחוזים. להרחבה: מניות הרחפנים - מי מזנקת 180% והמניות הבולטות בתחום. גם התעשייה הישראלית, ממובילות העולם בכטב"מים וביירוט, רוכבת על אותו גל, כפי שמראה המהפכה הצבאית הישראלית שמשנה את שדה הקרב. בצד הסיכון, עימות במיצר יכה קודם כל ב-TSMC ודרכה בכל שרשרת ה-AI, מאנבידיה ועד אפל, ולכן מי שמחזיק מדדי טכנולוגיה אמריקאיים חשוף למיצר טיוואן הרבה יותר משנדמה לו.

השעון בטאיפיי מכוון ל-2027. עד אז אמורה שרשרת האספקה להתנקות מרכיבים סיניים, שנה אחרי זה אמור קצב הייצור לחצות 180 אלף כלים בשנה, והחוק החדש מבטיח 40 מיליארד דולר טיוואני בכל אחת מהשנים עד 2031.

• מודפסים בתלת-ממד ועולים 1,500 דולר: קוטלי הרחפנים של סין
• מחברת אבטחה למבריחי נשק: נחשפה תשתית לייבוא רחפנים מסין