העליון ביטל הסכמה דיונית שהושגה לאחר איומים פיזיים על התובעים

הסכמה לדחייה על סף של תביעה הושגה תוך איומים פיזיים על התובעים. כך קובעת שופטת בית המשפט העליון, רות רונן, שאשררה את החלטת שופט בית המשפט המחוזי בנוף הגליל, ערפאת טאהא. מדובר במקרה חריג במיוחד, בו בית המשפט מגיע למסקנה שהסכמה שהוגשה לו - יסודה באיומים פליליים.

מדובר במחלוקת על נכס בכפר דבוריה, בעיקר בין בני משפחת מסאלחה. שלושה מהם ביקשו מבית המשפט המחוזי, באפריל 2025, לבטל את מכירתו של הנכס לבני משפחה אחרים, בטענה לזיוף ומרמה. ביולי אשתקד הגיש בא כוחם של הנתבעים "הודעה על הסכמה לדחיית התביעה", ולפיה "הצדדים הגיעו לידי הסדר מחוץ לכותלי בית המשפט ולפיו התביעה תידחה ללא צו להוצאות". להודעה זו צורף מסמך שכותרתו "בקשה לדחיית התביעה על הסף", עליה חתמו התובעים - אך לא בא כוחם.

עבריינים יפגעו בהם ובבניהם

בשל העדר חתימתו של עורך הדין, הורה טאהא לתובעים להגיש את עמדתם בנוגע להודעה. בא כוחם החדש טען, כי הם חתמו על המסמך, אך חתימותיהם הושגו במרמה. לדבריו, על לקוחותיו הופעלו איומים ונוצר בעיניהם מצג שווא ולפיו גורמים עברייניים לוחצים עליהם לסגת מתביעתם, וכל זאת תוך ניצול מצבם הרפואי המורכב. אחד מהם, אחמד מסאלחה, הגיש תצהיר ולפיו המתווך בין הצדדים, איברהים מסאלחה, איים עליו שגורמים עברייניים יפגעו בתובעים ובבניהם אם לא יחתמו על המסמך. הנתבעים דחו את הטענות.

טאהא קיבל במלואה את גרסת התובעים, אותה מצא אמינה ועקבית, בעוד גרסת הנתבעים הייתה בעייתית ובלתי אמינה. טאהא קבע שהתביעה תמשיך להתנהל לגופה וחייב את הנתבעים בהוצאות בסך 20,000 שקל. הנתבעים ביקשו לערער לבית המשפט העליון, אך רונן דחתה על הסף את הבקשה באומרה, כי אין הצדקה להתערבות חריגה בהחלטת הערכאה הדיונית להמשיך ולנהל את התיק ובממצאיו העובדתיים של טאהא.

הקביעות העובדתיות אכן מוליכות למסקנה שיש לדחות את הבקשה לדחיית התביעה, ממשיכה רונן. לא היה מקום להתערב בהחלטה גם אם טאהא היה מבסס אותה על פי יסודות עילת הכפייה שבחוק החוזים, כפי שטענו הנתבעים שהיה עליו לעשות. "הכפייה שבית משפט קמא קבע שהתקיימה בענייננו, היא כפייה פיזית", חוזרת רונן על ממצאיו של טאהא. העובדה שהתובעים הסכימו לחזור בהם מהתביעה ללא כל תמורה, מחזקת את המסקנה שפעלו תחת איומים, מוסיפה רונן. את הנתבעים ייצג עו"ד עמראן חטיב.