ההבטחות היו גדולות, המספרים היו שקריים: כך נפלו המשקיעים בפח
משקיעים מוכנים להשקיע הרבה כסף בחברות שמבטיחות מוצר חדש והצלחה גדולה. לפעמים רק אחרי שהכסף כבר הועבר מתברר שהמוצר לא עבד, שהנתונים היו שקריים ושהמשקיעים נשארו עם הפסדים כבדים
חברות חדשות מושכות משקיעים בעזרת הבטחה להצלחה גדולה. הן מציגות מוצר חדש, קצב צמיחה מהיר ושוק שיכול להכניס הרבה כסף. המשקיעים מקווים להיכנס מוקדם, לפני שהחברה תגדל והשווי שלה יעלה. מיליארדי דולרים עברו לחברות האלה לפני שהאמת נחשפה. חלק מהמוצרים לא עבדו כפי שהובטח, חלק מהלקוחות כלל לא היו קיימים ובמקרים אחרים הומצאו מכירות והכנסות.
המנהלים השתמשו בפרסומים, במצגות ובמסמכים שנראו אמינים כדי לשכנע את המשקיעים להכניס עוד כסף. עד שהפער נחשף, החברה כבר גייסה סכומים גדולים והשתמשה בחלק מהכסף. המשקיעים שציפו לרווח גדול נשארים עם הפסדים כבדים.
תראנוס: בדיקות דם מכמה טיפות
תראנוס הבטיחה לשנות את הדרך שבה אנשים עושים בדיקות דם. במקום לקחת כמה מבחנות ולשלוח אותן למעבדה, החברה טענה שהמכשיר שלה יכול לבצע מגוון רחב של בדיקות באמצעות כמה טיפות דם שנלקחות מהאצבע. המוצר היה אמור להפוך את הבדיקות למהירות, זולות ונגישות יותר. תראנוס פתחה עמדות בבתי מרקחת וגייסה יותר מ-700 מיליון דולר. בשיאה היא היתה שווה 9 מיליארד דולר, והמייסדת אליזבת הולמס בת ה-19 הפכה לאחת הדמויות המוכרות בעמק הסיליקון.
בפועל, המכשיר הצליח לבצע רק מספר קטן של בדיקות. רוב הבדיקות נעשו באמצעות מכשירים רגילים של חברות אחרות. למשקיעים נאמר גם שהמוצר שימש את הצבא האמריקאי בשדה הקרב, אך זה לא קרה.
הולמס הורשעה בהונאת משקיעים ומרצה עונש של מעט יותר מעשר שנות מאסר. היא וסאני בלוואני, שהיה נשיא החברה, חויבו יחד להחזיר כ-452 מיליון דולר.
ניקולה: המשאית שלא יכלה לנסוע
ניקולה הבטיחה לבנות משאיות חשמליות ומשאיות שפועלות באמצעות מימן. היא הציגה תוכנית לייצר את כלי הרכב, להפיק מימן במחיר נמוך ולהקים תחנות תדלוק. כך היא היתה אמורה להתחרות בטסלה בשוק המשאיות. ניקולה נכנסה לבורסה ב-2020 וגייסה מאות מיליוני דולרים. בשיאה היא היתה שווה קרוב ל-30 מיליארד דולר, אף שכמעט לא היו לה הכנסות.
המייסד טרבור מילטון טען שהחברה כבר בנתה משאית מתפקדת. בסרטון שפרסמה ניקולה נראתה המשאית נוסעת בכביש. בהמשך התברר שהיא לא נסעה בעזרת מנוע. היא נגררה לראש גבעה ושוחררה כדי שתתגלגל במורד.
מילטון הציג גם את ההזמנות שקיבלה החברה כהכנסות עתידיות של מיליארדי דולרים, אף שרובן לא חייבו את הלקוחות לקנות את המשאיות. הוא הורשע בהונאת משקיעים ונידון לארבע שנות מאסר, אך קיבל חנינה מדונלד טראמפ ב-2025 ולא נכנס לכלא. ניקולה הגיעה בהמשך לפשיטת רגל.
אאוטקאם הלת': פרסומות על מסכים שלא היו קיימים
בפועל, היא מכרה יותר פרסום מכפי שהיתה יכולה להציג. חברות תרופות שילמו על קמפיינים שאמורים היו להופיע במספר מסוים של מרפאות, אך חלק מהמסכים לא היו קיימים. למרות זאת, הלקוחות חויבו כאילו כל הפרסום הוצג. אאוטקאם ניפחה גם את מספר המשתמשים בטאבלטים ואת הכנסותיה.
באמצעות המספרים האלה השיגה אאוטקאם כמיליארד דולר מלקוחות, ממשקיעים וממלווים. חלק מכספי הגיוס הועבר כדיבידנד למייסדים. שלושה מנהלים הורשעו, והמנכ"ל לשעבר רישי שאה נשלח לשבע שנים וחצי בכלא.
די.סי סולאר: משקיעים שילמו על גנרטורים שלא נבנו
די.סי סולאר מכרה גנרטורים סולאריים ניידים שהותקנו על נגררים. המתקנים היו אמורים לספק חשמל למגדלי סלולר, לאירועים ולמקומות שאין בהם חיבור קבוע לרשת. המשקיעים קנו את הגנרטורים וקיבלו הטבות מס. לאחר מכן הם השכירו אותם בחזרה לדי.סי סולאר. החברה היתה אמורה למצוא לקוחות שישתמשו בציוד ולהעביר למשקיעים חלק מההכנסות.
יותר מ-912 מיליון דולר הועברו לדי.סי סולאר. העסקאות הוצגו כאילו הן קשורות לכ-17 אלף גנרטורים בשווי של כ-2.5 מיליארד דולר. בפועל, רבים מהגנרטורים לא נבנו והביקוש מצד לקוחות היה קטן מאוד. כ-94%-95% מהכנסות השכירות שנרשמו הגיעו מהעברות בתוך החברה ומכסף שהכניסו משקיעים חדשים.
מייסד החברה ג'ף קרפוף נשלח ל-30 שנות מאסר וחויב להחזיר כ-791 מיליון דולר.
לאקין קופי: המתחרה של סטארבקס שהמציאה מכירות
לאקין קופי רצתה להפוך לרשת הקפה הגדולה בסין. במקום בתי קפה גדולים, היא פתחה סניפים קטנים והתבססה על הזמנות באפליקציה, איסוף מהיר ומשלוחים. השיטה אפשרה לה לפתוח הרבה סניפים בזמן קצר ולמכור במחירים נמוכים.
לאקין הציגה צמיחה מהירה וגייסה יותר מ-864 מיליון דולר באמצעות מניות וחוב. המשקיעים ראו בה מתחרה חדשה לסטארבקס. חלק מהצמיחה שהוצגה לא היה אמיתי. עובדים בחברה יצרו עסקאות כוזבות והמציאו מכירות ביותר מ-300 מיליון דולר. כדי שהמספרים ייראו מתאימים, נופחו גם ההוצאות ביותר מ-190 מיליון דולר.
לאקין שילמה קנס של 180 מיליון דולר. בניגוד לחברות האחרות, היא שרדה את הפרשה. החברה עברה ארגון מחדש, המשיכה להפעיל חנויות וחזרה לצמוח.
קאסטל: כמעט 300 מיליון דולר על בסיס מסמכים מזויפים
קאסטל הציעה למותגי אופנה להפעיל עבורם שירות להשכרת בגדים במינוי חודשי. במקום שכל מותג ינהל בעצמו אתר, מחסן, ניקוי בגדים ומשלוחים, קאסטל היתה אמורה לטפל בכל התהליך. המייסדת כריסטין הנסיקר הציגה למשקיעים חברה שצומחת במהירות ושווה יותר מ-1.4 מיליארד דולר. בין 2019 ל-2025 היא גייסה כמעט 300 מיליון דולר.
בפועל, קאסטל היתה בקשיים והכסף בקופתה הלך ואזל. הנסיקר הודתה כי מסרה למשקיעים דוחות כספיים מזויפים, מסמכי בנק כוזבים וביקורות חשבונאיות שלא היו אמיתיות. בחלק מהמקרים היא אמרה שהכסף ישמש לרכישת מניות מבעלי מניות קיימים, אף שאותם מוכרים כלל לא היו קיימים.
קאסטל הגישה בקשה לפירוק ב-2025. באוגוסט 2026 נשלחה הנסיקר לחמש שנות מאסר וחויבה להחזיר כ-283 מיליון דולר. גם אחרי שהדירקטוריון אסר עליה לגייס כסף, היא המשיכה לפנות למשקיעים ולהציג להם מסמכים כוזבים.
