נבלמה תוכניתו של מנכ"ל Anyvision לשעבר לתבוע את החברה
ביהמ"ש דחה את בקשתם של אילון אטשטיין ובעלי מניות בחברה לגילוי מסמכים לקראת תביעה נגזרת, לאחר שחברה זיהוי הפנים נמכרה בשליש מהסכום שגייסה
סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, חנה פלינר, בלמה בשלב ההתחלתי את נסיונו של אילון אטשטיין לתבוע את חברת Anyvision Interactive Technologies שהוא היה מנכ"לה וממייסדיה. פלינר דחתה את בקשתם של אטשטיין ובעלי מניות בחברה - זיו צרפתי, לימור צרפתי, קליברו טכנולוגיות, Shani Investments ועדי מרום - לגילוי מסמכים לקראת הגשת תביעה נגזרת.
Anyvision הוקמה בשנת 2015 בידי פרופ' שלמה בן-ארצי, ניל רוברטסון ואטשטיין. היא עסקה בזיהוי פנים - תחילה לצרכים בטחוניים ולאחר מכן (תחת השם Oosto) לשימושים בתחום הפיננסי ואף לחקירות אפידימיולוגיות בזמן הקורונה. בשנת 2019 גייסה החברה הון לפי שווי של חצי מיליארד דולר. בסך הכל היא גייסה 352 מיליון דולר, אך בתחילת 2025 נמכרה לחברת החניונים האמריקנית מטרופוליס ב-125 מיליון דולר בלבד, רובם במניות מטרופוליס.
"ניסו לסחוט טובות הנאה"
המבקשים טענו, כי בשנת 2024 ביקשו מידע על מצבה של החברה ונמסר להם שהיא עומדת בפני פריחה, בעוד שבפועל הייתה ערב קריסה. רק בדיעבד התברר להם, כי לפני המכירה קיבל המנכ"ל אבי גולן 13 מיליון דולר וכל הבכירים יחדיו קיבלו 25 מיליון דולר. לדבריהם, מבנה העסקה עם מטרופוליס הוא בלתי שוויוני ומקפח את בעלי המניות הרגילות, והעסקה הייתה נגועה בניגוד עניינים.
Anyvision טענה בתגובה, כי אטשטיין וחבריו ניסו לסחוט ממנה טובות הנאה אישיות, תוך הצגת תג מחיר להימנעות מהליך משפטי. אטשטיין הוביל את החברה לסף קריסה תוך "שימוש ציני וחסר אחריות בכספי המשקיעים", ולכן הודח והוחלף בידי גולן. תוכנית התגמול והמכירה למטרופוליס אושרו בידי 90% מבעלי המניות; העסקה הייתה הטובה ביותר מבחינת החברה באותה עת.
פלינר קובעת, כי התביעה הנגזרת המתוכננת אינה לטובתה של Anyvision אלא לטובתם האישית של המבקשים. "לשון ותוכן ההודעות ומכתבי ההתראה הרבים ששלחו המבקשים למשיבה, מהווים אינדיקציות משמעותיות לכך שהמטרה המרכזית של נקיטת ההליך מצידם היא ניהול הליכים אישיים לצורך קידום אינטרסים עצמאיים ונבדלים מטובת החברה", היא אומרת.
"המבקשים הציפו דרישות כספיות אישיות ועילות של קיפוח המיעוט, זאת לצד טענות הנוגעות להסתרת מסמכים ובמצגים שלא הוצגו להם לכאורה לקראת הצבעות באסיפה. בפסיקה נקבע כי עילות אלו, העוסקות בקיפוח המיעוט, ראוי שינוהלו במסגרת תביעה אישית, ולא במסגרת של תביעה נגזרת", מוסיפה פלינר. "כמו כן, טענות המבקשים התפתחו והשתנו עם הזמן ולקו כאמור בחוסר עקביות".
לא בקנה אחד עם טובת החברה
פלינר מסכמת: "אין לי אלא לקבוע שמטרתם המרכזית של המבקשים היתה ונותרה השגת תמורה נוספת או חלוקה שונה של התמורה מן המיזוג כך שגם בעלי המניות מן המיעוט, 'המייסדים', יזכו להנות גם הם מפירותיו, ובלשונם של המבקשים, 'להשתתף בחגיגת הבונוסים'. לא לשם כך נועד מכשיר התביעה הנגזרת ואין בין מטרה זו לבין טובת החברה דבר". זאת ועוד: Anyvision אינה פעילה והיא עומדת להיכנס לפירוק מרצון, ובמצב זה יש להעדיף תביעה אישית על פני תביעה נגזרת.
גם אם הייתה מאשרת תביעה נגזרת, מעירה פלינר, "בירור התביעה אינו עולה בקנה אחד עם טובת החברה. החברה חדלה להתקיים, אין לה כל מקורות כספיים לשאת במימון ההליך המשפטי (לכאורה בשמה); ככל שתוזרם תמורה נוספת לקופת החברה היא ממילא תחולק בין בעלי המניות; ניהול תביעה בשם החברה, בין היתר בשאלת גובה התמורה עלול לחשוף את החברה לתביעות, אם מצד הרוכשת אם מצד הגורמים שהיו כלולים בתוכנית התגמול המוקדמת".
המבקשים חויבו בתשלום הוצאות בסך 20,000 שקל. את המבקשים ייצגו עוה"ד שמוליק קסוטו, שחר קפושה ודוד פיש, ואת החברה - עוה"ד יובל ששון, רועי דלח, ליאור שריון וגלעד ליאונרד.
