תבעה את פנגו על 5,000 שקל - אבל משהו אחד שינה הכל
בית המשפט לתביעות קטנות בפתח תקווה דחה את התביעה נגד החברה של אפליקציית החניה, אחרי שהתברר כי החיוב היחיד שהתובעת הצליחה להצביע עליו כלא תקין, כבר הוחזר לה עוד באותו היום
לקוחה שגילתה שנגבים מחשבון האשראי שלה 9.90 שקלים בחודש עבור שירות פנגו סימפל, אף שלטענתה היא מעולם לא ביקשה להצטרף אליו, הגישה תביעה קטנה נגד החברה של אפליקציית החניה על סכום של 5,000 שקל. אלא שהרשמת הבכירה נעמה טלמן-בולטין, מבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב, שדנה בתיק על יסוד המסמכים בלבד וללא דיון בעל פה, קבעה כי המסמכים שהציגה החברה - לא התובעת - הם אלה שמשקפים את מה שקרה בפועל.
ספאא נעאמנה, לקוחת פנגו, טענה בכתב התביעה שהוגש ב-3 ליולי השנה, שגילתה שהיא רשומה למסלול סימפל מבלי שהתבקשה הסכמתה ומבלי שהחברה כלל עדכנה אותה על ההצטרפות. לדבריה, רק לאחרונה שמה לב שמדי חודש נגבה ממנה סכום קבוע, וזאת אף שלא עשתה כל שימוש בשירות. היא הוסיפה כי היא התקשרה לחברה וביקשה במפורש להפסיק את המנוי - אך כשבדקה את פירוט החשבון גילתה שהחיוב עדיין מופיע.
פנגו מצדה, דחתה את גרסת התובעת בצורה ברורה. לפי החברה, נעאמנה הצטרפה למסלול "סימפל" באופן עצמאי כבר ב-29 למאי 2022, בסמוך לפתיחת חשבונה באפליקציה, ולא מדובר בהצטרפות סמויה כלשהי. החברה הציגה, לצורך תמיכה בטענתה, פלט מהמערכות שלה, שמתעד את מועד ההצטרפות, וכן טענה כי מיד לאחר מכן נשלחו לתובעת שתי הודעות SMS ומייל שבהם צוין במפורש שהיא הצטרפה לשירות ושמחירו 9.90 שקלים לחודש לכל רכב. לדברי החברה, במשך כארבע שנים נגבו דמי המנוי ונשלחו חשבוניות חודשיות מבלי שהתובעת העלתה אפילו טענה אחת - וגם לטענתה שלא עשתה שימוש בשירות אין בסיס, משום מדובר בתשלום בעד עצם העמדת השירות לרשותה ולא עבור היקף השימוש בפועל.
בנוגע לבקשת הביטול, כאן דווקא לא היתה מחלוקת של ממש: פנגו אישרה שב-1 ליוני השנה פנתה אליה נעאמנה וביקשה לבטל את המנוי, שהבקשה טופלה מיד ונשלחה הודעת אישור, ושהשירות נקבע להסרה ב-25 ליוני, בהתאם למחזור החיוב. החברה הכחישה כי המשיכה לחייב את התובעת שלא כדין לאחר מכן.
בשתי השאלות התקבלו טענות החברה
בהחלטתה, פיצלה הרשמת את הדיון לשתי שאלות נפרדות: עצם ההצטרפות למנוי, ואופן הטיפול בבקשת הביטול. בשתיהן, כך נקבע, מאזן ההסתברויות נטה לטובת החברה. לגבי ההצטרפות, כתבה השופטת כי "התשתית הראייתית שהציגה הנתבעת מטה את מאזן ההסתברויות דווקא לטובתה", בהתבסס על שילוב של רישום ההצטרפות באפליקציה, הודעות ה-SMS מאותו מועד, הודעת הדואר האלקטרוני עם סיכום העסקה, ואפילו חשבונית מ-2023 שהציגה החברה עצמה, ביחד עם חשבונית ממאי 2026 שהתובעת צירפה, ושתיהן מציגות אותו החיוב בדיוק. הרשמת הוסיפה גם כי הטענה שלא נעשה שימוש בשירות לא משנה את התמונה, משום ש"מדובר במסלול מנוי חודשי, והתשלום נגבה בעד ההצטרפות למסלול והעמדת השירותים... ולא בהתאם להיקף השימוש בפועל".
אבל הנקודה שהכריעה את גורל התביעה נגעה דווקא לתקופה שאחרי בקשת הביטול. התובעת טענה שהחברה המשיכה לחייב אותה גם אחרי שהיא ביקשה לבטל את המנוי, אלא שכשבדקה הרשמת את פירוט כרטיס האשראי שהתובעת עצמה צירפה לכתב התביעה, התגלתה תמונה מפתיעה: ב-26 ליוני אכן נרשם חיוב בסכום של 9.90 שקלים, אך לצדו, באותו היום ממש, נרשם גם זיכוי באותו סכום בדיוק. כלומר הכסף כבר הוחזר. כפי שנכתב בפסק הדין, "מכאן שהחיוב שעליו הצביעה התובעת לאחר בקשת הביטול הושב לה במלואו... ואף לא הוצגה ראיה לנזק כספי אחר שנגרם לתובעת".
לאור כל זאת, קבעה הרשמת כי דין התביעה להידחות במלואה, וכי כל צד יישא בהוצאות המשפט שלו. פסק הדין ניתן בהיעדר הצדדים.
