מי עוד נוסע ברכב עם הילוכים - ולמה הוא לא מוכן לוותר עליו?

פעם ידני היה ברירת המחדל. מי שרצה אוטומט שילם יותר, קיבל לפעמים רכב איטי יותר וגם הוציא יותר על דלק. בישראל של שנות השמונים והתשעים כמעט כל נהג צעיר למד לעבוד עם קלאץ', להחזיק את הרכב בעלייה ולנסות לא לכבות את המנוע ברמזור. היום נהג צעיר יכול לעבור שנים על הכביש בלי לגעת בידית הילוכים. במכוניות חשמליות אין קלאץ' ואין צורך בתיבה עם חמישה או שישה הילוכים.

האוטומט ניצח גם בתחום שבו היה לידני יתרון. תיבות מודרניות מעבירות הילוכים מהר יותר מנהג, ובמקרים רבים גם משיגות צריכת דלק טובה יותר. במכוניות ביצועים, תיבה כפולת מצמד יכולה להעביר הילוך בתוך שבריר שנייה ולשפר את התאוצה. אם בוחנים רק את הביצועים ואת צריכת הדלק, אין כיום יתרון ברור לידני.

אז למה חובבי רכב ממשיכים לבחור בו?

כי הם לא מחפשים רק את המכונית המהירה ביותר. הם רוצים להיות מעורבים יותר בנהיגה. בידני הנהג צריך לבחור באיזה הילוך להיכנס לפנייה, מתי להוריד הילוך וכמה גז לתת ביציאה. למי שרוצה להגיע בנוחות לעבודה זו עוד פעולה שצריך לבצע, אבל עבור חובבי נהיגה זה חלק מההנאה.

בדגמים שבהם עדיין קיימת בחירה, שיעור הלקוחות שמעדיפים ידני יכול להיות גבוה. בדגמי ביצועים מסוימים של סובארו וטויוטה, יותר ממחצית מהקונים בארה"ב בוחרים בגרסה הידנית. גם בחלק מדגמי פורשה שיעור הבחירה בידני גבוה יחסית.

רכב ידני גרוק

המשמעות היא שהגיר הידני כבר אינו מוצר שמיועד לקהל הרחב. רוב הביקוש מגיע מנהגים שרואים בו חלק מחוויית הנהיגה. פעם קנו מכונית ידנית כדי לחסוך כסף. היום יש דגמים שבהם דווקא הגרסה הידנית מבוקשת יותר. הקונים האלה מוכנים לוותר על הנוחות ועל הביצועים העדיפים של האוטומט כדי לשלוט בעצמם בהעברת ההילוכים.

ומה קורה בפקק של איילון?

בנסיעה יומיומית היתרונות של הידני פחות ברורים. נסיעה של שעה וחצי בפקק עם קלאץ' יכולה לגרום גם לחובב גדול להעדיף תיבה אוטומטית. ישראל היא שוק קשה במיוחד למכוניות ידניות. יש כאן הרבה נהיגה עירונית, פקקים, חום ועליות. מי שנוסע בכל בוקר מראשון לציון לתל אביב לא בהכרח רוצה להעביר הילוך בכל כמה מטרים.

זו אחת הסיבות שהידני נעלם במהירות מהמכוניות המשפחתיות. רוב הנהגים מעדיפים אוטומט, וברגע שגם החיסכון בדלק נעלם, כמעט שלא נשאר לידני יתרון שימושי. היצרן מצדו צריך להשקיע בפיתוח, בתקינה, בחלפים ובהדרכות לגרסה שנמכרת בכמויות קטנות. עבור יצרנים רבים זו כבר אינה הוצאה משתלמת.

גם שוק היד השנייה משתנה. מכונית משפחתית ידנית עלולה להיות קשה יותר למכירה, משום שמספר האנשים שרוצים ויודעים לנהוג בה הולך ויורד. בדגם ספורטיבי נדיר המצב יכול להיות שונה. ככל שמספר המכוניות הידניות יורד, חלקן נעשות מבוקשות יותר בקרב חובבים ואספנים. בדגמי ספורט נדירים, גרסה ידנית עשויה להיות מבוקשת יותר בשוק המשומשות ולעיתים גם להימכר במחיר גבוה יותר.

• תאונה קטנה, חשבון ענק: למה הפגוש הפך לחלק כל כך יקר?
• גג פנורמי בישראל: פינוק או חממה על גלגלים?

אולי הוא ייעלם מהמכונית הרגילה - ויישאר כתחביב

אין סיבה להעריך שהגיר הידני יחזור למכוניות המשפחתיות. חשמליות אינן זקוקות לו, מכוניות היברידיות מגיעות כמעט תמיד עם תיבה אוטומטית, וגם בדגמי בנזין היצרנים מעדיפים לצמצם את מספר הגרסאות. פחות נהגים צעירים לומדים לנהוג עליו, ולכן מספר הלקוחות האפשריים ממשיך לרדת.

במכוניות שמיועדות לחובבי נהיגה, לעומת זאת, הוא עשוי להישאר עוד שנים. היתרון שלו אינו במהירות או בצריכת הדלק, אלא בשליטה שהוא נותן לנהג. הנהג בוחר בעצמו מתי להעביר הילוך וצריך לתאם בין הקלאץ', ידית ההילוכים ודוושת הגז.

הגיר הידני התחיל כבחירה הזולה יותר למי שלא רצה לשלם על אוטומט. כיום הוא הופך למוצר שמיועד לקבוצה קטנה של חובבים, שחלקם מוכנים גם לשלם יותר כדי לקבל אותו. מי שבוחר בו היום עושה זאת בעיקר מפני שהוא נהנה מהנהיגה בו.