65 מיליארד חביות: טראמפ שם יד על נפט בשווי של 5.4 טריליון דולר

נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ הכריז על "עסקת הנפט הגדולה בהיסטוריה", והמספר שבמרכזה בהחלט חריג: יותר מ-65 מיליארד חביות מעתודות הנפט המוכחות של ונצואלה ייכללו בהסכם שמעניק לארה"ב שליטה ברוב התפוקה האפקטיבית של חברה חדשה שתפתח 17 שדות נפט במדינה. לפי פרטי המתווה, החלק האמריקאי יעמוד על 55%, באמצעות שילוב של החזקה בחברה וזכויות לרכישת נפט בעלות.

מחיר ה-WTI סיים את השבוע ב-83.4 דולר לחבית. מכפלה של המחיר ב-65 מיליארד חביות מביאה לשווי ברוטו תיאורטי של כ-5.42 טריליון דולר. לפי מחיר ברנט של 89.31 דולר לחבית, הסכום מתקרב ל-5.8 טריליון דולר. אלה אינם שווי העסקה או רווח צפוי, אלא המחשה לסדר הגודל של עתודות הנפט שעליהן חל ההסכם.

הפער בין השווי התיאורטי לערך הכלכלי בפועל גדול. הנפט עדיין נמצא בקרקע, חלק ניכר ממנו כבד ודורש תשתיות מתאימות להפקה, שדרוג, הובלה וזיקוק. לכך מתווספות עלויות פיתוח השדות, מסים, השקעות בתשתיות והזמן שיידרש עד שהפקה נוספת תגיע לשוק.

היקף העתודות מקבל פרופורציה בהשוואה לארה"ב עצמה. בסוף 2024 הסתכמו עתודות הנפט הגולמי והקונדנסט המוכחות בארה"ב בכ-46 מיליארד חביות. 65 מיליארד החביות הכלולות בהסכם עם ונצואלה גבוהות בכ-41% מהנתון האמריקאי. זו גם הסיבה שטראמפ טוען כי ההסכם יותר ממכפיל את בסיס עתודות הנפט שנמצא תחת שליטה אמריקאית.

וונצואלה מחזיקה בכ-303 מיליארד חביות נפט מוכחות, העתודות הגדולות בעולם. ההסכם נוגע לפיכך ליותר מחמישית מהמאגר המוכח במדינה. אלא שהיקף העתודות אינו דומה ליכולת ההפקה הנוכחית: אחרי שנים של השקעות חסר, סנקציות ופגיעה בתשתיות, ונצואלה מפיקה כיום רק חלק קטן מהפוטנציאל שלה.

לפי המתווה שנחשף, החברה החדשה תקבל זכויות לפיתוח השדות לתקופה של 100 שנה. ההשקעות הפרטיות הצפויות בפרויקט מוערכות בכ-100 מיליארד דולר, והממשלה בוונצואלה מעריכה כי הפעילות עשויה להניב לה לאורך השנים יותר מ-209 מיליארד דולר במסים. השדות נמצאים בין היתר ברצועת אורינוקו ובאזור אגם מרקאיבו.

65 מיליארד חביות מול 46 מיליארד בארה"ב

ההשוואה לעתודות האמריקאיות מסבירה את החשיבות האסטרטגית שטראמפ מייחס להסכם, אך היא אינה אומרת שארה"ב מקבלת כעת 65 מיליארד חביות זמינות לשימוש. עתודה מוכחת היא נפט שניתן להפיק ברמת ודאות סבירה בתנאים כלכליים ותפעוליים קיימים, והדרך מהגדרה גיאולוגית לחבית שמגיעה לבית זיקוק יכולה להימשך שנים.

האתגר בוונצואלה גדול במיוחד. חלק ניכר מהעתודות נמצא ברצועת אורינוקו ומורכב מנפט כבד מאוד, שהפקתו והטיפול בו מורכבים יותר מנפט קל. חלק מהשדות והתשתיות סבלו במשך שנים מתחזוקה חסרה, ובחלק מהמקומות נדרשות השקעות גם בצינורות, מתקני טיפול, חשמל, אחסון ויצוא.

גם חברות הנפט האמריקאיות ניגשות למדינה בזהירות. אקסון מוביל וקונוקופיליפס איבדו בעבר נכסים שהולאמו בוונצואלה, והחזרה להשקעות בהיקפים גדולים תלויה ביציבות משפטית, הגנה על ההון ויכולת להוציא רווחים מהמדינה.

• חלון ההזדמנויות של ונצואלה: משקיעי האנרגיה חוזרים למרות הסיכונים

משקיעי האנרגיה כבר החלו לחזור לוונצואלה, אך שיקום תעשיית הנפט דורש השקעות כבדות. ההסכם החדש מגדיל את הפוטנציאל, אך אינו פותר את בעיית התשתיות או מבטל את הסיכון הפוליטי שנלווה להשקעות במדינה.

מבחינת טראמפ, אחד היתרונות נמצא בזכות לרכוש חלק מהנפט שיופק במחיר העלות. הדבר יכול לספק לארה"ב מקור נוסף למילוי מאגר הנפט האסטרטגי ולצרכים ממשלתיים, בתקופה שבה המאגר ירד בתחילת אוגוסט מתחת ל-300 מיליון חביות.

טראמפ מכוון למחיר הדלק האמריקאי

ההסכם מגיע כאשר מחיר הבנזין הממוצע בארה"ב עומד על כ-4.09 דולר לגלון, לעומת כ-3.21 דולר לפני שנה. המלחמה עם איראן והשיבושים במצר הורמוז העלו את מחירי האנרגיה והפכו את מחיר הדלק לסוגיה כלכלית ופוליטית מרכזית לקראת בחירות אמצע הקדנציה.

מחירי הנפט כבר ירדו מהשיאים שנרשמו במהלך המלחמה. WTI סיים את השבוע ב-83.4 דולר וברנט ב-89.31 דולר, בין היתר על רקע התאוששות זרימת הנפט מהמפרץ. יצוא הנפט מהמפרץ כבר התאושש לכשני שלישים מהרמה שלפני המלחמה, התפתחות שמצמצמת בהדרגה את החשש ממחסור.

וונצואלה מעניקה לארה"ב יתרון נוסף: קרבה לבתי הזיקוק בחוף המפרץ, שחלקם בנויים לטפל בנפט כבד מהסוג שמפיקה המדינה. אם התפוקה תעלה בהיקף משמעותי, יותר נפט ונצואלי יוכל להגיע לשוק האמריקאי במסלול קצר יחסית לעומת אספקה מהמזרח התיכון.

• נדל"ן בתוך יוסמיטי? הכביש הפרטי שמסעיר את אחד הפארקים המפורסמים בארה"ב
• עובד הבית הלבן הימר על הנאומים של טראמפ

ההשפעה על מחיר הדלק לא צפויה להיות מיידית. שיקום שדות, הקמת תשתיות והגדלת התפוקה במאות אלפי חביות ביום דורשים הון וזמן. כדי להגיע לתוספת של מיליוני חביות ביום יידרשו השקעות רחבות והתקדמות לאורך מספר שנים.

המספר של 5.4 טריליון דולר ממחיש את גודל המאגר, אך לא את התמורה הכלכלית שתגיע לארה"ב. מתוך הנפט שיופק יהיה צורך לממן השקעות, הפקה, תפעול, הובלה ומסים, וחלק מהעתודות עשוי להישאר בקרקע עוד עשרות שנים.

העסקה מעניקה לארה"ב שליטה אפקטיבית ברוב הפעילות של חברה המחזיקה בזכויות ל-17 שדות, לצד אפשרות לרכוש נפט בעלות ולחזק את מקורות האספקה שלה מחוץ למזרח התיכון. אם ההשקעות המתוכננות אכן יגיעו והתפוקה בוונצואלה תעלה, המשמעות לשוק הנפט תהיה תוספת היצע משמעותית. הדרך מ-65 מיליארד חביות בקרקע לחביות שמגיעות בפועל לבתי הזיקוק עדיין ארוכה.