השופטת חנה טרכטינגוט גברה סופית על האוצר: תקבל פנסיה תקציבית

חנה טרכטינגוט, שופטת עמיתה בבית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב, תקבל פנסיה תקציבית על תקופת כהונתה בבית הדין האיזורי, ולא פנסיה צוברת כעמדת משרד האוצר. כך קובע סופית המשנה לנשיא בית המשפט העליון, נעם סולברג, בדחותו את ערעורו של משרד האוצר על פסק דינו של הנשיא יצחק עמית לפני שנתיים. זהו מקרה נדיר ואולי חסר תקדים בו בית המשפט העליון נדרש לתנאי העסקתו של שופט; עמית מתח ביקורת חריפה על משרד האוצר ועל בכירים במשרד המשפטים.

טרכטינגוט עבדה בשנים 2004-1987 כעורכת דין בביטוח הלאומי ובוטחה בפנסיה תקציבית (כולה על חשבון המדינה והתשואה בה מובטחת מראש). בשנים 2023-2004 כיהנה כשופטת (וכיום, כאמור, כשופטת עמיתה), כאשר הפנסיה שלה בגין תקופה זו היא שעמדה במוקד המחלוקת: האם פנסיה צוברת (חלקה על חשבון העובד וללא תשואה מובטחת) כמו כל השופטים מאז 1999, או פנסיה תקציבית כהמשך לעבודתה בביטוח הלאומי.

כאשר מונתה טרכטינגוט לשופטת, נמסר לה בכתב שהיא תקבל פנסיה תקציבית וכך גם נהגו הצדדים בפועל, כאשר לא בוצעו הפרשות משכרה לפנסיה. רק בדיעבד נודע לה, כי בשנת 2016 הביע האוצר את עמדתו ולפיה בנסיבות כאלה - מעבר משירות המדינה ופנסיה תקציבית למערכת המשפט ופנסיה צוברת - תינתן פנסיה צוברת על תקופת השיפוט; המחלוקת בנושא נודעה לטרכטינגוט רק ב-2022.

בפברואר 2023, מספר ימים לפני פרישתה של טרכטינגוט מכהונתה כשופטת מן המניין, קבע מנהל בתי המשפט דאז, מיכה שפיצר, כי היא זכאית לפנסיה תקציבית גם בגין תקופת השיפוט. שלושה ימים לפני כן קבעה המשנה לפרקליט המדינה לעניינים אזרחיים, אורית קוטב, כי יש להעביר לשפיצר בתוך שלושה ימים עמדה ולפיה טרכטינגוט אינה זכאית לפנסיה תקציבית. העמדה הגיעה אליו בפועל רק בסוף החודש, ואז ביקשה ממנו הפרקליטות להשעות את ביצוע ההחלטה. שפיצר סירב, אך במארס 2023 הודיעו קוטב והמשנה ליועצת המשפטית לממשלה למשפט ציבורי-חוקתי, אביטל סומפולינסקי, על דעת היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה - כי אין אפשרות לשלם לטרכטינגוט פנסיה תקציבית. בעקבות זאת הודיע היועץ המשפטי דאז של משרד האוצר, אבי מסינג, כי היא תקבל רק פנסיה צוברת.

עמית: האוצר והפרקליטות עשו דין לעצמם

עמית קיבל ב-2024 את עתירתה של טרכטינגוט תוך ביקורת חריפה על משרד האוצר ובכירי משרד המשפטים שהיו מעורבים בנושא, ואשר לדבריו פעלו שלא כדין תוך עשיית דין עצמי, והתעלמו מהחלטתו של שפיצר - שהוא המוסמך בנושא גמלאות שופטים - כאילו לא באה לעולם. בכך הם שללו מטרכטינגוט את זכות הטיעון והערעור, ואילצו אותה לעתור לבג"ץ - תוך שמנהל בתי המשפט הוא משיב פורמלי בלבד ועמדתו אינה מובאת במישרין בפני בית המשפט.

עוד אמר עמית, כי האוצר והפרקליות כלל לא התייחסו לנקודה חשובה זו, ו"הדבר אך מעיד על ההתעלמות הבוטה מהחלטתו של הממונה על הגמלאות [שפיצר] או על אי-הבנה של חשיבות הטענה המקדמית". עוד דוחה עמית את הטענה לפיה היה על שפיצר לציית ליועצת המשפטית או לערער לבית המשפט העליון: "הכפפת הממונה על גמלאות השופטים לחוות דעתה של היועצת המשפטית לממשלה, כמו היה הממונה גוף מינהלי של הרשות המבצעת, פוגעת ברציונל של עצמאות מערכת המשפט, של אי-תלות הרשות השופטת ואי תלות השופטים". המדינה חויבה אז בתשלום הוצאות בסכום חריג של 50,000 שקל.

סולברג: התנהלות דיונית פגומה

עמית התיר למשרד האוצר לערער, וכעת דחה סולברג את הערעור. הוא אומר, כי על טרכטינגוט חל הסעיף בחוק המחריג מביטול הפנסיה התקציבית את "מי שערב תחילת כהונתו כנושא משרה היה מועסק בשירות המדינה" ונהנה מפנסיה תקציבית; ותנאי שכרם של עובדי הביטוח הלאומי שווים לאלה של עובדי המדינה. לכן, טרכטינגוט זכאית לפנסיה תקציבית מכוח הדין.

למעלה מן הצורך מוסיף סולברג, כי זכותה של טרכטינגוט נובעת גם מכך שהסתמכה לאורך שנים על ההבטחה לפנסיה תקציבית. אפילו אם המדינה טוענת כעת שטעתה בעניינה, אין היא יכולה לשלול את זכאותה. "האינטרס הציבורי ושמירתם של כספי האוצר - חשיבותם נעלה, וטוב עושה המערער כאשר הוא נאבק להגן עליהם.

"עם זאת, עליו לעשות זאת במסגרת כללי המשפט המינהלי, תוך הפעלת שיקול דעת, התייחסות לנסיבותיו של כל מקרה, בחינת קיומה של הסתמכות המבוססת על התנהלות קודמת של הרשות, ותוך שממניין השיקולים לא נפקד הצורך המוגבר בביטחון וביציבות כלכליים המאפיין גמלאים, אשר הגמלה היא מקור פרנסתם העיקרי לאחר הפרישה". התנהלותו של האוצר מעוררת אי-נחת: הבאת הדברים לידיעתה של טרכטינגוט באיחור של שש שנים והתנהלות דיונית פגומה.

האוצר חויב בתשלום הוצאות בסך 30,000 שקל. את האוצר ייצגו עוה"ד מיכל לייסר (מנהלת המחלקה למשפט העבודה בפרקליטות) ואביה גולדין-טשיל, ואת טרכטינגוט - עוה"ד טל מאירסון ואלה גור.