אפקט אוקראינה: שבע מדינות באירופה מאבדות תיירים ודורשות פיצוי

המלחמה באוקראינה מתנהלת כבר יותר מארבע שנים, אבל במקומות מסוימים באירופה היא פוגעת בעסקים גם מאות קילומטרים מקו החזית. לא משום שטילים נופלים על המלונות או משום שהאתרים נסגרו, אלא בגלל גורם הרבה פחות מוחשי וקשה למדידה: פחד.

שבע מדינות באיחוד האירופי - בולגריה, אסטוניה, לטביה, ליטא, פולין, רומניה וסלובקיה - פנו לנציבות האירופית בדרישה שהתקציב הרב-שנתי הבא של האיחוד יכלול תמיכה ייעודית לענף התיירות באזורים שנפגעו מקרבתם לרוסיה, בלארוס ואוקראינה. מדובר בתקציב האירופי ארוך הטווח המוצע, בהיקף של כ-2 טריליון אירו. לטענתן, חלקים אשר קרובים לגבול עם משלמים" קנס גיאורפי" רק מפני מפני שהתייר מקשר אותם עם סיכון שנמצא מעבר לגבול.

באזורים שנפגעו ביותר: עד 35% פחות לינות של זרים

הפנייה של שבע המדינות אינה נשענת רק על תחושות של בעלי מלונות. מסמך רשמי שפרסמה הנציבות האירופית בפברואר 2026 על האזורים המזרחיים של האיחוד מצביע על פגיעה רחבה יותר.

לפי הנציבות, באזורים ובמדינות שנפגעו במיוחד נרשמה ירידה של כ-10%-35% בלינות תיירים זרים. במקביל, המלחמה שיבשה מסחר חוצה גבולות, שרשראות אספקה והשקעות והעלתה את עלות המימון. הנציבות מציינת במפורש כי עסקים ומשקיעים נוטים כיום לראות באזורים המזרחיים סיכון גבוה יותר - ולכן הלוואות והשקעות בהם נעשות יקרות יותר.

זה חשוב משום שהנזק לתיירות אינו מסתכם במספר החדרים שלא נמכרו.

עסק תיירות קטן שמתמודד עם פחות הזמנות עשוי להתקשות לקבל אשראי; יזם שרצה להקים מלון חדש עשוי לדחות את הפרויקט; רשות מקומית שמקבלת פחות הכנסות מפעילות עסקית מתקשה להשקיע בתשתיות; ומסעדה שתלויה בשלושה או ארבעה חודשי קיץ חזקים עלולה לגלות שהירידה במחזור בעונת השיא הופכת את הפעילות כולה ללא כדאית.

הנציבות מציינת שגם עוד לפני הזעזוע הנוכחי היו רבים מאזורי הגבול חלשים יחסית: התוצר לנפש באזורי הגבול המזרחיים נמוך בכ-12%-21% בהשוואה לשאר האזור במדינה שבה הם נמצאים, בנטרול אזורי הבירה. המשמעות היא שהפגיעה הביטחונית נוחתת דווקא על מקומות שיש להם לעיתים פחות מקורות צמיחה חלופיים.

לטביה מספקת הצצה למחיר האמיתי

אחת הדוגמאות החריפות מגיעה מחבל לטגלה שבמזרח לטביה, אזור אגמים כפרי שקרוב לגבולות רוסיה ובלארוס ונשען במידה רבה על תיירות.

איגוד התיירות המקומי ערך סקר בקרב 94 עסקים מענפי התיירות והאירוח. 72% מהמשיבים דיווחו ביוני 2026 על ירידה במחזור או במספר המבקרים בהשוואה ליוני 2025. כחמישית מהעסקים דיווחו שאיבדו לפחות מחצית מהכנסותיהם.

• אירופה נחנקת מתיירים: ביוון נרשמו 127 לינות לכל תושב
• יוון עם 13.5 מיליון תיירים במחצית, אך ההוצאה למבקר יורדת

יורגיס מיזאיניס, מזכיר פרלמנטרי במשרד הכלכלה הלטבי, הסביר ל-Euronews כיצד אירוע שנראה לכאורה צבאי הופך במהירות לאירוע כלכלי. חדירת רחפן למרחב האווירי יוצרת כותרות וחשש, ואחריה מגיעים ביטולים של מלונות ואירועים.

לתייר שנמצא בגרמניה, בריטניה או ארה"ב אין בהכרח היכרות עם המרחק המדויק בין אתר הנופש לבין הגבול הרוסי. מבחינתו, המילה "Latvia" מופיעה באותה ידיעה שבה מופיעות "Russia", "drone" ו-"border". מבחינת בעל המלון, החשבון מגיע בצורת חדר שנותר ריק.

המלחמה מחקה גם שוק תיירות שהיה קיים לפני 2022

לכך מצטרפת בעיה נוספת. במשך שנים אזורי הגבול במזרח אירופה נהנו מתיירות מקומית וחוצת גבולות מרוסיה ומבלארוס. אחרי הפלישה הרוסית לאוקראינה, הסנקציות, סגירת מעברי גבול והגבלות התנועה חתכו חלק גדול מהשוק הזה.

לטביה, למשל, מנסה כעת להחליף את המבקרים הרוסים והבלארוסים באמצעות שיווק בשווקים רחוקים יותר כמו ארה"ב, קנדה ויפן. היא גם מנסה להגדיל את מספר המבקרים שמגיעים באוניות קרוז. אלא שמבקר שמגיע לכמה שעות באוניית תענוגות אינו בהכרח תחליף לתייר שנשאר כמה לילות במלון, אוכל במסעדות ומשתמש בשירותים מקומיים.

גם בפינלנד ניתן לראות עד כמה עמוק השינוי הכלכלי. הנציבות האירופית מביאה כדוגמה מרכז מסחרי בעיר אימטרה שבדרום קרליה, שנבנה במקור במידה רבה עבור תיירים מרוסיה. כיום הוא מוסב למפעל לייצור טכנולוגיות ירוקות, בסיוע של 2 מיליון אירו מקרן אירופית. כלומר, בחלק מהמקומות כבר לא מדובר בניסיון להחזיר את התייר הרוסי - אלא בבנייה מחדש של בסיס כלכלי שאיבד את הלקוח המרכזי שלו.

• אסיה מעורבת, הנפט ממשיך לרדת: השווקים מחכים לאנבידיה ולמדד האינפלציה
• ספייסX תשקיע 100 מיליארד דולר באתר שיגור חדש בלואיזיאנה

הנציבות עצמה מכירה בסיכון הזה. במסמך מפברואר היא כתבה כי ירידה במסחר ובתיירות חוצי גבולות, שיבושים בשרשראות האספקה והיחלשות באמון המשקיעים יוצרים לחץ כלכלי משמעותי, וכי הגישה למימון היא אחת הבעיות המיידיות ביותר שזוהו באזור. 

בריסל כבר מכירה בבעיה - עכשיו המחלוקת היא מי ישלם 

 המעניין הוא ששבע המדינות אינן מנסות לשכנע את בריסל שהבעיה קיימת. הנציבות האירופית כבר מכירה בה. בפברואר הציגה הנציבות תוכנית לחיזוק האזורים הגובלים ברוסיה, בלארוס ואוקראינה, הכוללת בין היתר הקלה בגישה למימון, השקעות בתשתיות, תמיכה בעסקים וחיזוק הקישוריות. 

במסגרת זו מקודמת גם EastInvest, פלטפורמת מימון שאמורה לרכז את פעילותם של גופים ובהם בנק ההשקעות האירופי ומוסדות פיננסיים בינלאומיים נוספים. הנציבות אף התחייבה להתייחס באופן מפורש לקשיים של ענף התיירות באזורי הגבול במסגרת אסטרטגיית התיירות האירופית העתידית, לרבות צעדים שנועדו להחזיר את האמון הבינלאומי באמצעות שיווק ממוקד. 

אבל שבע המדינות רוצות ללכת שלב נוסף קדימה ולהבטיח שכסף ממשי יוקצה לענף במסגרת התקציב האירופי הבא. מבחינתן, ההיגיון הוא שאם אזורי הגבול נושאים בעלות כלכלית משום שהם מהווים את "החזית המזרחית" של האיחוד, העלות הזאת אינה צריכה ליפול רק על בעלי העסקים והרשויות המקומיות.

אם בריסל תענה בחיוב, היא למעשה תכיר בכך שבעידן של מלחמות, רחפנים, התרעות וכותרות שמתפשטות בזמן אמת, גם מרחק גיאוגרפי מהחזית אינו תמיד מספיק כדי להגן על הכלכלה המקומית.