מכונת המזומנים של נאוויטס עובדת: מה מנועי הצמיחה הבאים ומה האפסייד?

נאוויטס מסכמת את המחצית הראשונה של 2026 עם הכנסות של 517 מיליון דולר ו-EBITDA  של 424 מיליון דולר, כאשר שננדואה לבדו יצר בשנת ההפקה הראשונה EBITDA של כ-690 מיליון דולר - החזר של כ-60% על ההשקעה. אבל דווקא אחרי שהפרויקט הגדול בתולדות החברה הפך למכונת מזומנים, נאוויטס מאיצה מחדש: היא רכשה אסדת הפקה (FPSO) שניה לסי ליון ומתכננת 38 בארות נוספות באזור המרכזי, העלתה את התזרים המהוון של הפרויקט בכ־39% לכ-5.2 מיליארד דולר, מקדמת את מוניומנט, שננדואה דרום, טיבריוס ולוגן,  ובונה לקראת 2031 חברה שעשויה להפיק כ־183 אלף חביות ביום ולייצר EBITDA  של כ־3.3 מיליארד דולר. כל אלה ועוד גוזרים שווי נכסי גבוה ופוטנציאל אפסייד למשקיעים של כ-50%, שצפוי אף לגדול בהמשך בהתאם למימוש תוכניות החברה.

לפני מספר חודשים, כאשר בחנו כאן את נאוויטס פטרוליום, שננדואה כבר לא היה בגדר הבטחה. ארבע בארות ההפקה פעלו, הפרויקט הגיע לקצב ההפקה המתוכנן, והסיכון המרכזי שליווה את נאוויטס במשך שנים: "האם החברה תצליח לממן, להקים ולהביא להפקה מסחרית פרויקט מים עמוקים בהיקף של מיליארדי דולרים?"  - כבר היה ברובו מאחוריה.

דוחות הרבעון השני של 2026 מספקים כעת את ההוכחה המספרית. ברבעון השני רשמה נאוויטס הכנסות של כ־279 מיליון דולר, לעומת 18 מיליון דולר בלבד ברבעון המקביל – זינוק של פי 15.

ה־EBITDA  זינק מכ־7 מיליון דולר לכ־236 מיליון דולר. הרווח הנקי הסתכם בכ־77 מיליון דולר, לעומת הפסד של 56 מיליון דולר ברבעון המקביל. ובניטרול הפרשי שער, הרווח הנקי הגיע לכ־106 מיליון דולר.

במחצית כולה הסתכמו ההכנסות בכ־517 מיליון דולר, ה־EBITDA  בכ־424 מיליון דולר והרווח הנקי בכ־80 מיליון דולר. בניטרול הפרשי שער והפסד חד־פעמי מפירעון מוקדם, הרווח הנקי הגיע לכ־165 מיליון דולר.

אלה כבר אינם מספרים של חברת פיתוח. אלה מספרים של חברת הפקה.

שננדואה - 690 מיליון דולר EBITDA בשנה הראשונה

הנתון המרשים ביותר בדוח נמצא דווקא מחוץ לטבלת הרבעון: ביולי השלים שננדואה שנת הפקה ראשונה.

זו אינה אפילו שנה "נקייה", משום שהיא כוללת את תקופת ה־ramp-up  שבה חלק מהבארות עדיין לא הפיקו בקצב מלא. ובכל זאת, בתוך אותה שנה יצר הפרויקט עבור נאוויטס EBITDA של כ־690 מיליון דולר.
הסכום הזה משקף החזר של 60% על ההשקעה (ROI) שביצעה נאוויטס מאז קבלת החלטת ההשקעה הסופית, והוא חשוב הרבה יותר מעוד רבעון חזק.

נאוויטס השקיעה במשך שנים סכומים גדולים מאוד בשננדואה, לקחה סיכון גיאולוגי, הנדסי, פיננסי וביצועי, והיום היא מתחילה לקבל את ההון בחזרה בקצב חיובי חריג.

• גדעון תדמור יו"ר נאוויטס: "המודל לחיקוי הוא מה שאקסון עשתה בגיאנה"
• נאוויטס עם רווח של 77 מיליון דולר ברבעון; ההכנסות זינקו פי 15

אם הפרויקט מסוגל להחזיר חלק כה גדול מההשקעה כבר בשנה הראשונה – ועוד שנה הכוללת ramp-up, כלומר, תקופה שבה ההפקה היתה חלקית, הרי שברור מדוע שננדואה הפך לבסיס שמאפשר לנאוויטס לחשוב על צמיחה אגרסיבית נוספת.

ובדיוק כאן נמצא השינוי הגדול בתזת ההשקעה: לפני שנתיים שננדואה צרך מזומן. היום הוא מייצר אותו.

החבית של שננדואה מאוד רווחית - במחצית הראשונה הפיקה ומכרה נאוויטס כ־9.4 מיליון חביות נפט אקוויוולנטיות. מחיר החבית הממוצע ברבעון השני עמד על כ־93 דולר.
שננדואה לבדו תרם כ־224 מיליון דולר EBITDA ברבעון השני וכ־412 מיליון דולר במחצית הראשונה של שנת 2026.
כלומר, כמעט כל השיפור הדרמטי בתוצאות נאוויטס, מגיע מהמעבר של שננדואה להפקה מלאה.

אבל מבחינת המשקיע, יש כאן נקודה חשובה נוספת - שננדואה אינו רק מקור לרווח. הוא מקור להון וזה בדיוק מה שנאוויטס צריכה עכשיו. מפני שבמקביל לקצירת המזומנים בפרויקט אחד, היא מתחילה להוציא הון על שורה ארוכה של פרויקטים חדשים.

 סי ליון כבר לא תוכנית, אלא אתר עבודה

הפרויקט הגדול ביותר הבא הוא סי ליון באיי פוקלנד. בשלהי 2025 התקבלה החלטת השקעה סופית, FID, עבור שלבים א-ב של הפרויקט. נאוויטס מחזיקה 65% ומשמשת כמפעילה, רוקהופר מחזיקה 35%.

• מהו הצל שמעיב על צהלת הקריפטו והזהב?
• נתב"ג על הקצה: כמה שעות של שיבושים יכולות להפוך למשבר של יממה - ומי ישלם לנוסעים?

עד סוף יוני כבר בוצעו בפועל עבודות בהיקף של כ־18% מתקציב הפיתוח של השלב הראשון באיזור הצפוני. זה נתון חשוב משום שהוא מראה שהפרויקט כבר אינו רק מצגות, הנדסה ומימון. העבודות מתקדמות בשטח.

נאוויטס מקדמת את הכשרת המזח ובסיס החוף שישמשו את הפרויקט, תשתיות נוספות ומגורים לעובדים, לקראת הגעת מתקן ההפקה הראשון ותחילת קמפיין הקידוחים בתחילת 2027.

תוכנית הפיתוח של שלב א' באזור הצפוני – NDA – מתוקצבת בכ־1.8 מיליארד דולר. בשלב הראשון מתוכננות 11 בארות. בשלב השני 12 בארות נוספות. תחילת ההפקה מאיזור זה מתוכננת למרץ 2028.

כלומר, בתוך פחות משנתיים וחצי, אם נאוויטס תעמוד בהצלחה בלוחות הזמנים, לנאוויטס אמור להיות מרכז הפקה גדול שני – בנוסף לשננדואה.

אבל מה שנאוויטס עושה עכשיו גדול בהרבה מה־FID המקורי - כאן אולי נמצאת ההתפתחות האסטרטגית המשמעותית ביותר מאז הכתבה הקודמת. נאוויטס כבר לא מסתפקת בפיתוח שלב אחר באזור הצפוני של סי ליון, היא מקדמת במקביל את פיתוח האיזור המרכזי, ולשם כך היא רכשה מתקן הפקה FPSO שני.
מדובר במתקן הפקה, אחסון ופריקה צף, בעל כושר הפקה של כ־125 אלף חביות ביום. עלות הרכישה היא כ־125 מיליון דולר במונחי 100%. זו כבר אינה אופציה. המתקן נרכש.

והמהלך הזה משנה לחלוטין את קנה המידה של סי ליון – מתקן ההפקה של השלב הראשון מיועד לכושר הפקה של כ־55 אלף חביות ביום. ואילו השני מיועד לעד כ־125 אלף חביות ביום. כלומר, שני המתקנים יחד יכולים ליצור תשתית של כ־180 אלף חביות נפט ביום. זה כבר לא פרוייקט בודד אלא HUB.

38 בארות נוספות באזור המרכז - בשלב הראשון מתכננת נאוויטס לקדוח כ־20 בארות הפקה חדשות. בשלב השני - 18 בארות נוספות. בסך הכול 38 בארות.

התוכנית אמורה להיות מוגשת לאישור ממשלת איי פוקלנד, והיעד הוא להגיע ל-FID במהלך המחצית הראשונה של 2028. תחילת ההפקה מהאזור המרכזי מתוכננת עד 2030.

המשמעות היא שמפת הצמיחה של סי ליון מתחילה להיות ברורה יותר

-        2028 -  תחילת הפקה מהאזור הצפוני

-        2030 -  תחילת הפקה מהאזור המרכזי

-        והחל מ-2030–2031 - האפשרות ששני FPSO (אסדות/מתקנים צפים להפקה, אחסון ופריקה של נפט) יפעלו במקביל.

והשווי הנכסי נטו (בהיוון 10%, NPV10) של סי ליון קופץ ב-39%

השינוי בתוכנית הפיתוח כבר משתקף בדוח המשאבים - בעקבות תוכנית אסדת ההפקה השניה, נאוויטס עדכנה את תזרים המזומנים המהוון של סי ליון לכ־5.2 מיליארד דולר. עלייה של כ־39%. זהו נתון משמעותי מאוד.

אם בעבר היינו בוחנים את סי ליון בעיקר עפ"י השלב הצפוני ואסדת ההפקה הראשונה, כיום המודל כולל כבר מסלול שמטרתו להפיק חלק גדול יותר מהמשאבים בקצב מהיר בהרבה.

צריך אמנם להיזהר בפרשנות. 5.2 מיליארד דולר אינם שווי שוק מובטח. מדובר בשווי נכסי נטו המבוסס על הנחות מחיר נפט, קצב פיתוח, CAPEX, OPEX ותזמון. בנוסף, חלק מהמשאבים עדיין מסווגים 2C ולא 2P, כלומר אין ודאות באשר לסיכויים למימושם ולמידת הדיוק של הנתונים שעליהם מבוססת ההערכה.

אבל מבחינת יצירת ערך, השינוי ברור - רכישת FPSO שני בעלות של כ־125 מיליון דולר מאפשרת לנאוויטס להכניס לתוכנית הפיתוח משאבים שהערך המהוון שלהם גבוה בהרבה מעלות המתקן עצמו.

זו בדיוק המשמעות של מינוף התשתית, אבל התוכנית יכולה להיות אפילו רחבה יותר. נאוויטס בוחנת לבצע שני קידוחי אקספלורציה במסגרת קמפיין הקידוחים של השלב הראשון שיתחיל בתחילת 2027.

המטרה הראשונה מוערכת בכ־640 מיליון חביות (PL001). השנייה בכ־100 מיליון חביות (סי ליון).

אלה כמובן אינן עתודות עדיין אלא יעדי חיפוש וייתכן שימצא פחות או שלא ימצא כלום.

עוד ציינה החברה שיש בנוסף בסי ליון ו-PL001 עוד 50 פרוספקטים מאושרים בהיקף של 2.5 מיליארד חביות (!!) ועוד 80 פרוספקטים נוספים שלא נכללו עדיין בדוח המשאבים.

הסיבה שהקידוחים מעניינים במיוחד היא התשתית - אם נאוויטס כבר מפעילה באזור מתקן הפקה, מערך קידוחים ותשתית תת־ימית, תגלית חדשה יכולה להיות מחוברת ל־Hub  קיים במקום להפוך לפרויקט רווחי במיוחד נוסף.

כאן נכנס לתמונה רשיון PL001

רישיון PL001 צמוד לסי ליון. נאוויטס חתמה על עסקה לקבלת 65% מהזכויות בו, כאשר Eco Atlantic צפויה להחזיק ביתרה. הרישיון מכיל מספר גדול של prospects ו-leads, ובאזור קיים גם פוטנציאל גז משמעותי ובראשו תגלית ג'ונסון שהיא תגלית גז גדולה ומוכחת.

PL001  חשוב לנאוויטס משתי סיבות:

-        האחת היא כמובן נפט - אם קידוחים נוספים יגלו מאגרים שניתן לחבר לתשתיות סי ליון,  כלכלית זה יהיה מאד אטרקטיבי.

-        השניה היא גז - ובגז קיימת אופציה שונה לחלוטין, ובעיקר תגלית ג'ונסון.

האם ייכנס Major לפוקלנד?

אחד הדברים המעניינים ביותר בשנים הקרובות יהיה לראות האם נאוויטס תכניס שותף בינלאומי גדול לפיתוח חלק מהאזור. נכון לעכשיו אין דיווח על עסקה כזו ולכן אסור להכניס אותה למודל הבסיס, אבל מבחינה אסטרטגית, שותף Major יכול להתאים מאוד. במיוחד אם המוקד יהיה בגז. פיתוח LNG או FLNG דורש הון, ידע הנדסי, ורשת שיווק גלובלית.

נאוויטס הוכיחה שהיא יודעת לפתח נפט במים עמוקים. היא עדיין לא הוכיחה שהיא רוצה או צריכה להפוך לבדה לחברת  גז נוזלי (LNG). לכן מבנה שבו Major נכנס לגז בעוד נאוויטס ממשיכה להוביל את הנפט יכול להיות הגיוני.

ואם זה יקרה, יכול להיפתח שווי שכיום כמעט אינו נמצא בשווי הנכסי הנוכחי של מיליארדי דולרים נוספים – לפי הודעת החברה, סך התזרים המהוון של הפרויקטים "יוצרי הערך" בפורטפוליו עומד כעת על כ־9.7 מיליארד דולר. עלייה של כ־19%.
צריך גם כאן להפריד בין NPV לבין Equity Value - אי אפשר בשלב זה לקחת 9.7 מיליארד דולר ולהכריז שזה שווי נאוויטס. יש חוב. יש CAPEX עתידי. יש משאבים מותנים. ויש סיכוני ביצוע.

אבל הנתון ממחיש היטב את האסטרטגיה: נאוויטס מנסה להגדיל את בסיס הנכסים הכלכליים מהר יותר מקצב הגידול שלה כחברה.

טיבריוס ולוגן

גם לגבי שתי התגליות החדשות במפרץ אמריקה שנאוויטס רכשה לאחרונה 33% מהאחזקה התקבל לראשונה דוח משאבים  - הבאר הראשונה של טיבריוס מוסיפה לבדה ערך של 164 מיליון דולר במונחי 2P NPV10 ותחילת ההפקה ממנה צפויה ברבעון השלישי של 2028.

אבל כנראה שהנתון החשוב יותר הוא אופן הפיתוח - לפי ההודעה, שתי התגליות מיועדות להתחבר למתקן ההפקה של בקסקין, כלומר, גם כאן נאוויטס חוזרת לאותו מודל של HUB ושימוש בתשתיות קיימות.

זהו שינוי אסטרטגי מעניין. עד היום בקסקין היה נכס מפיק קטן יחסית לצד שננדואה, אך אם טיבריוס ולוגן יחוברו אליו, הוא יהפוך ל-HUB איזורי והיתרון ברור - כאשר חלק גדול מהתשתית כבר קיים, עלות הפיתוח של חבית נוספת יכולה לרדת משמעותית.

והתזמון גם מתאים – נפט ראשון ברבעון השלישי של 2028.  בדיוק בתקופה שבה Sea Lion אמור להתחיל להפיק.

סטטוס פיתוחים נוספים בסביבת שננדואה

קדיחת הבאר הראשונה בפרויקט מוניומנט הסתיימה בהצלחה. היא צפויה להתחיל להפיק עד סוף 2026. הבאר השנייה עדיין בעבודה ונאוויטס מתכננת אותה כך שתתחיל להפיק בתחילת 2027.

בנוסף לכך מתוכננים שני קידוחי פיתוח נוספים בשננדואה כחלק משלב ב' וקידוח פיתוח ראשון בשננדואה דרום. כל אלה נועדו לנצל טוב יותר את קיבולת מתקן ההפקה של שננדואה.

וזה נתון חשוב מאוד להבנת שווי ה-HUB שהולך ונבנה: פרויקט שננדואה אינו רק מאגר שננדואה. כאשר מנתחים את שננדואה אסור להסתכל רק על ארבע בארות ההפקה הקיימות. המתקן כבר שם. הצינורות קיימים. התשתית התת־ימית קיימת. לכן כל באר נוספת שמתחברת אליו, יכולה לשאת עלות תשתית נמוכה יותר.

מכירת חלק משננדואה – האירוע שיכול לתת לראשונה מחיר אמיתי

כפי שציינו בעבר, בעלי האחזקות האחרים בשננדואה מנהלים תהליך למכירת זכויות.

במקביל פירסמה נאוויטס שגם היא בוחנת מכירת חלק מהחבילה שלה בשננדואה. אין עדיין עסקה, אבל אם תהיה - יהיה מדובר באירוע עצום מבחינת הערכת השווי. עד היום שננדואה מתומחר באמצעות מודלים ולכן, עסקה אמיתית תשקף שווי שוק בפועל (Benchmark), שיכול לשמש בסיס מהימן להערכת שווי אחזקתה של נאוויטס בשננדואה.

אבל מכירה כזו חשובה גם מסיבה אחרת - נאוויטס לקחה את הסיכון בפיתוח שננדואה כאשר הפרויקט עדיין לא הפיק והיום הנכס מפיק, קרי הסיכון ירד בהרבה ואם ניתן למכור חלק קטן באחזקה במחיר גבוה, למה לא לקחת חלק מהכסף ולהעביר אותו לפרויקטים שבהם הצפת הערך האפשרית גבוהה יותר? זה המודל הקלאסי של חברת E&P שמייצרת ערך. לקנות לפני הפיתוח. להקטין סיכון ולממש חלק לאחר שהנכס הפך ליקר.

2028 מתחילה להיראות כמו שנת מפנה נוספת

אם לוחות הזמנים יישמרו, 2028 יכולה להיות לנאוויטס מה ש־2025 הייתה עבור שננדואה.

סי ליון מתחיל להפיק. טיבריוס מתחיל להפיק. מוניומנט כבר אמור להיות בפעילות. שננדואה דרום אמור להתקדם. ובמקביל החברה עשויה לקבל FID על האזור המרכזי של  סי ליון.

כלומר, במקום מנוע הפקה אחד גדול, נאוויטס מתחילה לבנות מספר מנועים.

התחזית ל-2031 - כאן נאוויטס כבר מציגה מספרים של חברה אחרת

אולי הנתון החדש והשאפתני ביותר בהודעת החברה יחד עם דוחות הרבעון השני, הוא תחזית החברה ל־2031 - נאוויטס מעריכה כי על בסיס הפרויקטים שכבר נמצאים כיום בפיתוח, ה־EBITDA  שלה עשוי להגיע לכ־3.3 מיליארד דולר ב2031. לשם השוואה, התחזית ל־2026 היא כ־759 מיליון דולר. כלומר, פי יותר מארבעה. היקף ההפקה הכולל צפוי להגיע לכ־183 אלף חביות נפט אקוויוולנטיות ביום.

התחזית מבוססת על מספר מנועים - הרחבת שננדואה, מוניומנט, שננדואה דרום, טיבריוס, סי ליון צפון וסי ליון מרכז. אם התחזית תתממש, נאוויטס תהפוך עד תחילת העשור הבא מחברה שנבנתה סביב שננדואה לחברת הפקה בינלאומית בעלת מספר נכסים מרשימים, וכל זאת עוד לפני שנותנים ערך ממשי ל-PL001, ג'ונסון, דרום אפריקה או גיאנה.

שימו לב שאם החברה תעמוד בתוכנית, הרי שהמשמעות היא צמיחה שנתית (CAGR) של כ-34% במהלך 5 השנים הבאות.

שותפות עם אקו אטלנטיק – אופציות שעדיין לא בשווי הנכסי נטו (NAV)

מערכת היחסים עם אקו אטלנטיק ממשיכה להיות מעניינת - בדרום אפריקה מימשה נאוויטס את האופציה להיכנס ל-Block 1 CBK ולהחזיק 37.5%, כאשר היא צפויה לשמש כמפעילה בכפוף לאישורים.

בדרום אפריקה מדובר על משאבים פוטנציאלים פוטנציאלים באיזור בהיקף של 3.6 מיליארד חביות.

בגיאנה מקדמות אקו ונאוויטס רישיון חדש באזור Orinduik שבו נמצאות תגליות Jethro ו-Joe. הכוונה היא שנאוויטס תחזיק 80%.

אבל בשני המקרים מדובר עדיין בשלב מוקדם יחסית, ולכן לא כללתי אותם במודל ה-NAV להערכת שווי.

דווקא משום כך הם מעניינים - אם אחד מהם מצליח, האפסייד כמעט ואינו משוקף במחיר.

ומה עם דיבידנד?

נאוויטס כבר חילקה באפריל 2026 כ־150 מיליון דולר. הדוח הנוכחי אינו כולל הכרזה על דיבידנד נוסף ואינו מציג שינוי למדיניות חלוקה קבועה. וזה לא מפתיע. לנאוויטס יש כיום שימושים רבים למזומן בכל הפיתוחים שתוארו לעיל וגם החזר חוב ולכן לא בטוח שהדרך הנכונה להסתכל עליה בשלב הזה היא כחברת דיבידנד שוטף. נכון יותר לראות אותה כחברת צמיחה שמתחילה לקבל את מימון הצמיחה מתוך הנכסים עצמם.

ודווקא זה עשוי לאפשר יותר דיבידנד גדול יותר בעתיד

יש כאן פרדוקס מעניין - ככל שנאוויטס משקיעה כיום יותר בפרויקטים בעלי תשואה גבוהה, כך ייתכן שבעוד מספר שנים היכולת שלה לחלק דיבידנד לבעלי מניותיה תהיה גדולה בהרבה.

תחזית לשנים הקרובות

אם התחזית ל־3.3 מיליארד דולר EBITDA ב־2031 אפילו מתקרבת למציאות, אז אחרי תקופת ה־CAPEX הכבדה החברה יכולה להפוך ליצרנית תזרים מזומן עצום.

לכן המשקיע צריך לחשוב בשני אופקים:

- 2026-2028 - תקופת השקעה וצמיחה.

- 2029-2031 – תקופת "קצירת הפירות"

ועדיין, אסור להתבלבל בין EBITDA לבין  תזרים מזומנים פנוי. 3.3  מיליארד דולר EBITDA אינם 3.3 מיליארד דולר שניתן לחלק, צריך להפחית מהם השקעות בפיתוח, החזר חוב קרן וריבית, מיסים, תמלוגים, הוצאות אטימה ונטישה וכו'. אבל גם לאחר ההפחתות הנ"ל יהיה מדובר בתזרים מזומנים מפלצתי.

שלושת המספרים שכדאי לזכור מהדוח הנוכחי - אם צריך לצמצם את כל דוחות הרבעון השני לשלושה מספרים, הייתי בוחר דווקא באלה:

- 690  מיליון דולר – ה-EBITDA ששננדואה יצר לנאוויטס בשנת ההפקה הראשונה. זה המספר שמוכיח את המודל.

- 5.2  מיליארד דולר - התזרים המהוון המעודכן של סי ליון לאחר הרחבת תוכנית הפיתוח ורכישת אסדת ההפקה השניה. זה המספר שמייצג את מנוע הערך הבא.

- 3.3  מיליארד דולר – ה־EBITDA  שנאוויטס מעריכה שתוכל לייצר ב־2031. זה המספר שמראה לאן החברה רוצה להגיע , לאחר 5 שנים של ביצוע ועבודה קשה.

השורה התחתונה – שננדואה כבר אינו היעד. הוא ההון שמממן את היעד הבא.

 חישוב מעודכן של השווי הנכסי נטו למנייה ופוטנציאל האפסייד למשקיעים

להלן טבלה המציגה סיכום של סך נכסי החברה, בניכוי החוב והחישוב השווי הנכסי נטו למנייה:

ניתן לראות מהטבלה, שהשווי הנכסי נטו למנייה על בסיס הפרוייקטים הקיימים, הוא כ-206 ש"ח וזה מהווה אפסייד של כ-50% על מחיר המנייה בתאריך 24/08/2026 לפני פרסום הדו"ח.

כאמור, התחשיב והאפסייד המוצג לעיל, אינו כולל את פוטנציאל האירועים הבא:

1. מכירה חלקית של שננדואה
2. הכנסת שותף לפרויקטים באיי פוקלנד והפוטנציאל העצום שקיים שם ועדיין לא כלול בעתודות
3. רשיונות ואופציות בדרום אפריקה, גואינה ונמיביה עם אקו אטלנטיק
4. נכס לוגן שנקנה לאחרונה (33%  מהנכס) ועתודותיו שעדיין לא כלולות בתחשיב

אם עד לפני שנה, הסיכון המרכזי בנאוויטס היה האם שננדואה יגיע להפקה, הרי שהסיכון המרכזי לשנים הקרובות כבר אחר: האם הנהלה שהוכיחה יכולת ביצוע יוצאת דופן בפרויקט אחד, מסוגלת לבצע במקביל מספר פרויקטים בהיקף של מיליארדי דולרים ובמקביל לשמור על משמעת הונית ולהתמודד עם תנודתיות אפשרית במחיר הנפט. זהו מבחן קשה יותר, אבל גם כזה שהצלחה בו, יכולה להפוך את שננדואה לא לשיא של נאוויטס, אלא לפרויקט הראשון שבנה אותה.

אסכם ואומר שהדוח של הרבעון השני הוא בהחלט מרשים בכל קנה מידה. ניכר שיש לחברה הנהלה מנוסה ומקצועית שבונה את נאוויטס להיות אחת החברות המובילות (אם לא המובילה) במדד ת"א-35.

 הכותב הוא יזם ומשקיע פרטי, לשעבר בכיר בתחום ההייטק ומנכ"ל של מספר חברות, כולל חברה ציבורית. האמור במאמר משקף דעה אישית בלבד, אין אחריות לנתונים המוצגים והמאמר אינו מהווה ייעוץ השקעות ו/או המלצה לפעולה כלשהי. 

גילוי נאות - הכותב מחזיק במניות נאוויטס.