השמאי לא נכנס למשרד: תביעת שיבוב של 55,902 שקל נדחתה

צינור מים גמיש שהתבקע מתחת לכיור במשרד עורכת דין הציף בניין משרדים בדצמבר 2022. מגדל, שביטחה את בעלת הבניין, שילמה למבוטחת את הנזק ואז הגישה תביעת שיבוב על 55,902 שקל נגד מנורה מבטחים ונגד השוכרת. בית משפט השלום דחה את התביעה במלואה וחייב את מגדל ב-9,000 שקל הוצאות.

לפי מגדל, האחריות מוטלת על השוכרת מכוח רשלנות ומכוח הסכם השכירות. חוות דעת השמאי מטעמה, אבי חזן, קבעה כי "הנזקים שנצפו תואמים במאפייניהם את נסיבות האירוע עליו דווח", וכי "אובחנו סימני רטיבות בתקרות ולאורך הקירות בחדר המדרגות המשותף וקומה אמצעית ועד קומת כניסה". התביעה נשענה על סעיפים 35 ו-38 לפקודת הנזיקין ועל תניה חוזית שמטילה על השוכרת אחריות לכל נזק לבניין או לצד שלישי.

מנורה מבטחים דחתה את דרישת השיבוב בנימוק ש"לא ניתן לייחס למבוטחנו כל מעורבות ו/או אחריות ו/או רשלנות בגין האירוע הנטען, לאחר שמדובר בנזק שמקורו בצינור מים אשר היה מחובר טרם שכירות מבוטחנו במקום ואשר שייך לבעלי המבנה". הנתבעות הוסיפו שהתובעת לא עמדה בנטל להוכיח את מקור הכשל, וששמאי איננו מהנדס ואינו מוסמך לקבוע מקור נזק. חוות הדעת מטעמן, של השמאי איתמר שלמה, אבחנה "כשל בצינור מים גמיש אשר היה מחובר בעבר אל מכשיר קירור מים" שכבר הוסר מהמקום.

מי היה אמור להביא את הצינור לדיון

בחקירה הנגדית התברר ששמאי מגדל, אופיר עובד, כלל לא נכנס למשרד ביום הבדיקה מפני שהיה סגור, וכי קביעותיו לגבי הצינור הדולף התבססו על צילומים בלבד. הוא העיד שלא ראה את הצינור פיזית, ושלפי מה שנמסר לו הוא נלקח בידי שמאי מנורה - טענה שלא הוכחה. השופטת ג'אדה בסול כתבה שהשמאי "הודה בהגינותו" בכך, אך שהיעדר בדיקה פיזית של מוצג הנזק ואי-הגשת חוות דעת הנדסית "שוללים מהתובעת את היכולת להוכיח רשלנות או פגם מצד השוכרת בשימוש בצינור".

משקל נוסף ניתן לעדים שלא הגיעו. מזכירת בעלת הנכס ואיש המקצוע שהחליף את הצינור למחרת האירוע לא זומנו על ידי מגדל. "הימנעות מהבאת עדים רלוונטיים שיכולים לשפוך אור על המחלוקת, ובפרט על נוהג התיקונים בפועל ותנאי השכירות, מקימה חזקה ראייתית לחובת התובעת", נקבע בפסק הדין. מחלוקות בין מבוטחים לחברות הביטוח נחתכות פעמים רבות בדיוק על השאלה מי נשא בנטל הראיה.

עדותה של השוכרת, שנמצאה מהימנה, הייתה שבכל תקלה פנתה למזכירות, ובעלת הנכס היא ששלחה איש מקצוע ונשאה בעלות. על בסיס זה קבעה השופטת בסול שהצינור שהתבקע "מהווה חלק בלתי נפרד ממערכות האינסטלציה של המבנה והוא שייך למבוטחת התובעת", ושאין מקום להחיל את סעיף 38 לפקודת הנזיקין בדבר דברים מסוכנים, מפני שהשליטה הפיזית והתחזוקתית בצנרת נותרה בידי בעלת המבנה. חוק השכירות והשאילה מטיל על המשכיר את חובת התיקון, ותניות פטור שמנקזות את מלוא האחריות לשוכר בחוזה שנחזה כחוזה אחיד עשויות להיחשב מקפחות. השאלה איזה ביטוח מכסה נזקי מים חוזרת לכל שוכר ומשכיר בחוזה חדש.

גם סכום התביעה נותר שנוי במחלוקת. מגדל חישבה את הנזק בערכי כינון, בעוד שבתביעת נזיקין חל עקרון השבת המצב לקדמותו בערכי שיפוי, והצדדים חלוקים אף על מעמד המבוטחת לצורכי מע"מ. שמאי הנתבעות העריך את נזקי התכולה ב-12,382 שקל בערכי שיפוי, פחות מרבע מהסכום שנתבע, וקבע שקיים ביטוח חסר.