חברת הביטוח טענה למרמה - ותשלם 135,500 שקל
בית משפט השלום בחיפה קבע שש. שלמה לא הרימה את הנטל הכבד להוכיח שהבן בן ה-17 נהג לבדו ללא רישיון
חברת הביטוח ש. שלמה סירבה לשלם פיצוי לאב ולבנו שנפגעו בתאונת דרכים בטמרה, וטענה שהתביעה כולה מרמה: הבן, קטין בן 17 ללא רישיון נהיגה, נהג ברכב לבדו, והאב הגיע למקום מאוחר יותר כדי "להכשיר" את הנהיגה. בית משפט השלום בחיפה דחה את הטענה וחייב את החברה בתשלום 135,500 שקל לשני התובעים.
השופט עופר שובל פתח את פסק הדין בקביעה מפורשת: "אקדים אחרית לראשית ואציין כבר עתה כי לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ושמעתי את עדויותיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל. שוכנעתי כי התובעים עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם במשפט האזרחי והצליחו לבסס את גרסתם במידה הנדרשת".
איזה רף הוכחה נדרש כדי לטעון למרמה?
התאונה אירעה באפריל 2023, בעת שהשניים נסעו ברכב מאזדה שהיה בבעלות מעסיקו של האב. לגרסתם, רכב צד ג' סטה לנתיב הנסיעה, האב סטה כדי להימנע מפגיעה והתנגש ברכב שחנה בצד הדרך. הבן פונה באמבולנס והגיע לבית החולים רמב"ם בשעה 21:19, ואילו האב הגיע למיון הכללי באופן עצמאי בשעה 22:24.
על נטל ההוכחה כתב השופט כי הוא מוטל במלואו על הטוען למרמה, ברמה של "וודאות קרובה" או "הוכחה באפשרות גבוהה", והפנה לרע"א 9215/10 פלדמן נגד הפניקס: "מאחר שמדובר בהטלת 'סטיגמה של ביצוע עבירה פלילית' ומאחר שמדובר בתוצאה קשה ומרחיקת לכת - של שלילת תגמולי הביטוח מהמבוטח - דרושות ראיות כבדות משקל להוכחת כוונת המרמה". גם מבוטחת שהודתה ששיקרה זכתה בכיסוי ביטוחי בהליך אחר, על רקע אותו רף הוכחה מחמיר.
הנתבעת הצביעה על שורה של סתירות: שעת התאונה, יעד הנסיעה, מיקום הרכב החונה, זהות מצלם התמונות, מצבו של הבן בעת הפינוי וזהות המלווה. השופט השיב על כך בשני ציטוטים מהפסיקה. הראשון: "מהימנותו של עד תיפגע רק מקום בו נפלו בעדותו סתירות מהותיות היורדות לשורשו של עניין שלא ניתן להן הסבר מניח את הדעת". השני: "ניסיון החיים מלמד שנדירים המקרים בהם אין בתוך עדות, בייחוד עדות ארוכה, קטע זה או אחר של אי דיוק, שכחה או אף הינתקות מתיאור האירועים לאשורם". הוא הוסיף כי דווקא "זיכרון מופלג" של פרטים עשוי לפגום במהימנות עד.
מה אמר דוח מד"א
הראיה שהכריעה הגיעה מהתיעוד שנערך בזמן אמת. בדוח צוות מד"א נרשם האב כאפוטרופוס ונרשמה נוכחות של "בן משפחה מלווה". בסיכום מלר"ד ילדים, שנקלט בשעה 21:14, נכתב: "פנה למיון לאחר תאונת דרכים שאירעה כשעה טרם פנייתו. במסגרת התאונה, בהיותם בכביש עירוני, פגעו ברכב חונה בצידי הכביש... ישב בסמיכות לנהג, היה חגור". השופט קבע כי "מדובר במסמך רפואי אותנטי שנערך בזמן אמת" וכי הנתבעת לא הצליחה לסתור אותו.
בעדותו נשאל האב אם יצא שבנו נהג ברכב, והשיב: "לא, אני הייתי נהג". על העלייה לאמבולנס אמר: "הגיע אמבולנס, לקחו בן שלי, עלו על האוטו, עליתי גם אני לבדוק מה המצב שלו... הרגעתי אותו, הכל בסדר אל תפחד. אני אמרתי לו שאני נוסע לבית, אם תקבל שחרור אני אבוא לקחת אותך, זה כל מה שקרה". הבן תיאר את התאונה בלשונו: "רכב ירד במהירות, אנחנו בעלייה היינו... אבא שלי סטה על מנת לא לפגוע", ופגעו ברכב "שעצרה ליד המדרכה".
נקודה נוספת פעלה נגד המבטחת: בתביעת הרכוש שהוגשה בעקבות אותה תאונה הכירה החברה באב כמי שנהג ברכב, שילמה לצד ג' פיצוי וחייבה אותו בהשתתפות עצמית בסך 1,788 שקל. השופט גם הצביע על עד שלא הובא: "הנתבעת יכולה הייתה לזמן לעדות את נהג האמבולנס שטיפל בתובע 2, אשר היה עשוי לשפוך אור על מכלול הסוגיות שהעלתה הנתבעת... ואולם, חרף הנטל הכבד המוטל על הנתבעת להוכיח טענת מרמה, היא לא מצאה לנכון להביא עדות זו". גם ליברה ספגה נזיפה שיפוטית בתיק שבו העלתה טענת מרמה שלא הוכחה.
למה נכות של 3% שווה 16 אלף שקל
פרופ' ניסים אוחנה, שמונה כמומחה בתחום האורתופדי, קבע לאב 3% נכות בגין כאבי צוואר ו-3% בגין כאבי גב, ולבן 4% ו-4% בהתאמה. הנתבעת טענה שלא נמצאו ממצאי הדמיה התומכים בהגבלות. המומחה אישר זאת, אך הסביר שבודק מנוסה מבחין בין הגבלה אמיתית לבין הגבלה שאינה אמיתית, וציין כי מניסיונו ב-80% מהמקרים שבהם הוא נדרש לתת חוות דעת יש כאב והגבלה ללא ממצאי הדמיה ברורים. על ההגבלה בסיבוב הצוואר אמר: "תנועה סיבובית למשל היא דבר מאוד חשוב לנו ביום-יום". השופט אימץ את חוות הדעת במלואה, והנכות הרפואית המשוקללת הועמדה על 5.91% לאב ו-7.84% לבן.
האב, יליד 1974 ועובד בניין בשכר של 6,500 שקל נטו, לא נעדר מעבודתו ושכרו אף עלה, ולכן לא נפסקו לו הפסדי שכר לעבר. לעתיד נפסק פיצוי גלובלי של 16,000 שקל, המשקף כ-30% מהחישוב האריתמטי, ובתוספת פנסיה, הוצאות רפואיות, עזרת הזולת ונזק לא ממוני הגיע הסכום ל-30,000 שקל.
הבן, יליד 2006, מרצה עונש מאסר ממושך בגין עבירת סחר בנשק. הנתבעת ביקשה לגזור מכך שבסיס שכרו לא ייגזר מהשכר הממוצע במשק. בית המשפט דחה: "עבר פלילי, מעורבות בפלילים, ריצוי עונש מאסר או קשיים התנהגותיים ותפקודיים אחרים של קטין עובר לתאונה או לאחריה, אינם מהווים כשלעצמם עילה אוטומטית לסטייה מחזקת השכר הממוצע במשק כלפי מטה", שכן "כל עוד הניזוק לא החל לכתוב את 'סיפור חייו התעסוקתי' באופן עצמאי וממשי, מכלול האפשרויות פתוח בפניו".
הפיצוי לבן חושב על בסיס שכר של 12,650 שקל ונכות תפקודית של 7.84%, בהיוון כפול לתקופה של תשע שנים לאחר שחרורו מהמאסר, והועמד על 76,000 שקל לעתיד. בתוספת פנסיה, עזרה, הוצאות רפואיות ו-18,000 שקל נזק לא ממוני, הגיע סך הפיצוי ל-105,500 שקל. על שני הסכומים נוסף החזר אגרה ושכר טרחת עורך דין בשיעור 13% בתוספת מע"מ, לתשלום בתוך 30 יום.
