ארה"ב וסין כבר מתקדמות ב-AI ובסחר - מה נשאר לטראמפ ושי ביום חמישי?

ארה"ב וסין מגיעות לפגישה בין דונלד טראמפ לשי ג'ינפינג ביום חמישי עם יותר התקדמות מכפי שהיה לפני כמה ימים, אבל גם עם רשימה ארוכה של נושאים שעדיין פתוחים. ביום שני הסתיים בניו יורק יום נוסף של שיחות בין הצוותים של שתי המדינות, שהתמקד בבינה מלאכותית, השקעות וביישום ההבנות שכבר הושגו בחודשים האחרונים. ביום ראשון קיימו שר האוצר האמריקאי סקוט בסנט, נציג הסחר ג'יימיסון גריר, סגן ראש ממשלת סין הא ליפנג והנציג הסיני הבכיר לי צ'נגגנג כשמונה שעות של שיחות. בסנט הגדיר אותן "מוצלחות מאוד", והסינים דיברו על אווירה טובה ושיחות עמוקות ובונות. ביום שני עברו הצוותים לעבודה על הפרטים.

שי אמור להגיע לארה"ב ביום רביעי, וביום חמישי, 24 בספטמבר, הוא ייפגש עם טראמפ בבית הלבן במסגרת ביקור מדיני רשמי. זו הפגישה השנייה של שני המנהיגים השנה, ארבעה חודשים אחרי שטראמפ ביקר בבייג'ינג, והביקור הראשון של שי בבית הלבן זה יותר מעשור.

כתבנו כאן על השיחות שנפתחו בסוף השבוע סביב AI, מכסים ומינרלים נדירים, ובהמשך על שמונה שעות הדיונים שהכניסו לתמונה גם מנגנון חדש סביב אירועי AI. עכשיו כבר אפשר לראות בצורה ברורה יותר מה כל צד רוצה, איפה כבר יש תנועה ואילו נושאים כנראה יישארו לשיחות ארוכות יותר.

הנושא הראשון הוא הפסקת האש במלחמת הסחר. ההסדר הנוכחי מסתיים ב-10 בנובמבר. הוא מאפשר לשתי המדינות להחזיק את המכסים ואת מגבלות היצוא ברמה יחסית יציבה בזמן שהן ממשיכות לנהל משא ומתן. גריר כבר אמר שהארכה של שלושה עד שישה חודשים נמצאת על השולחן. בשיחות של יום שני סגן שר האוצר הסיני ליאו מין סירב לפרט אם כבר הושגה הבנה בנושא, אבל העובדה שהצוותים ממשיכים לעבוד על יישום ההסכמות הקיימות מראה ששני הצדדים מעוניינים לשמור כרגע על המסגרת.

מבחינת השווקים, זו כנראה אחת הנקודות המרכזיות בפגישה. הארכת ההפוגה אינה מסיימת את מלחמת הסחר, אבל היא דוחה סבב חדש של מכסים ונותנת לחברות עוד זמן לעבוד עם כללים יחסית ברורים. ליצרניות, ליבואנים ולחברות טכנולוגיה זה יכול להיות משמעותי יותר מהצהרה כללית על יחסים טובים.

בתוך הסחר עצמו כבר פועל מנגנון חדש שנקרא Board of Trade. הרעיון הוא ליצור סל של מוצרים "פחות רגישים" ששתי המדינות יכולות לסחור בהם עם פחות מכסים ופחות חסמים, בזמן שטכנולוגיות אסטרטגיות נשארות מחוץ למסלול הזה. ארה"ב כבר פתחה תהליך לקביעת המוצרים שיוכלו להיכנס למסגרת. וושינגטון מדברת על חקלאות, אנרגיה, ציוד רפואי ומוצרים תעשייתיים, כשהמטרה היא להגיע למסחר מאוזן יותר. לפי הדיווחים האחרונים, הצדדים עובדים על הפחתת חסמים בסחורות בהיקף של כ-30 מיליארד דולר מכל צד.

זה תחום שבו המחלוקת יחסית פשוטה. ארה"ב רוצה שסין תקנה יותר מוצרים אמריקאיים. סין רוצה פחות מכסים ופחות מגבלות על מוצרים שהיא מוכרת לארה"ב. כאשר מדובר בסויה, בשר, אנרגיה, ציוד רפואי או מוצרים צרכניים, קל יותר למצוא עסקה מאשר כשמדובר בשבבים או במערכות צבאיות.

החקלאות היא דוגמה טובה. בפגישה במאי סין התחייבה לרכוש לפחות 17 מיליארד דולר בשנה של מוצרים חקלאיים אמריקאיים בשנים 2026-2028, בנוסף להתחייבויות קודמות לרכישת סויה. בייג'ינג גם פתחה מחדש את השוק למאות מתקני בשר אמריקאיים והקלה על יבוא עופות. אלא שהביצוע עדיין חלקי, ונתונים עדכניים מצביעים על רכישות נמוכות מהיעדים הרחבים שעליהם דיברו הצדדים.

גם בואינג נמצאת בתוך המשא ומתן. במאי הודיעה ארה"ב שסין התחייבה להזמנה ראשונית של 200 מטוסי בואינג, מה שהיה אמור להיות המהלך הגדול הראשון של חברות תעופה סיניות מול היצרנית האמריקאית זה כמעט עשור. נכון לעכשיו העסקה עדיין ממתינה להתקדמות מלאה. מבחינת טראמפ, הסכם כזה קל יחסית להציג כהישג כלכלי: מטוסים שמיוצרים בארה"ב, מקומות עבודה ויצוא בהיקף של מיליארדי דולרים. מבחינת סין מדובר גם בקלף מיקוח מול וושינגטון.

• וואווי רוצה להיות אנבידיה של סין - ככה היא רוצה לעשות זאת?
• סין סוגרת על ספייסX: הטיל הרב-פעמי, 200 לוויינים והמרוץ על שוק החלל

איפה כבר יש בסיס להסכמה ואיפה הפער נשאר גדול

הנושא החדש ביותר הוא AI. בפעם הראשונה שתי המעצמות מתחילות לבנות ערוץ מסודר לשיחות על הסיכונים של מערכות מתקדמות. בסנט הציע מנגנון שבו ארה"ב וסין יעדכנו זו את זו כאשר מתרחש אירוע AI שמגיע לרמה של סיכון לביטחון הלאומי. הרעיון מזכיר סוג של קו תקשורת שמאפשר לשתי המדינות לדבר במהירות במקרה של אירוע חריג, למשל מתקפת סייבר שמופעלת באמצעות מודל, מערכת שפועלת בצורה בלתי צפויה, שימוש ביולוגי מסוכן או פגיעה בתשתיות קריטיות.

זה אחד התחומים שבהם אפשר לראות התקדמות אמיתית כבר בשיחות הנוכחיות. שני הצדדים הסכימו להמשיך לדבר על AI, והאמריקאים כבר נתנו למסגרת שם: US-China AI Dialogue. סין אישרה שהתקיימו דיונים בנושא, אם כי בהודעות הרשמיות שלה היא עדיין שומרת על ניסוח כללי יותר ולא אימצה בפומבי את כל הפרטים של מנגנון ההתראות האמריקאי.

אבל יש גבול ברור מאוד לשיתוף הפעולה הזה: השבבים מחוץ למסגרת. גריר אמר במפורש שמגבלות היצוא על שבבי AI מתקדמים ועל ציוד לייצור שבבים אינן חלק מהשיחות על מנגנון הבטיחות.

וזו כנראה המחלוקת הכלכלית הקשה ביותר בין המדינות. סין רוצה גישה רחבה יותר לשבבים אמריקאיים ולציוד שמאפשר לייצר שבבים מתקדמים. ארה"ב רואה בחלק מהטכנולוגיות האלה נכס ביטחוני ואסטרטגי וממשיכה להגביל אותן. מצד אחד, אנבידיה (NVDA) כבר חזרה השנה למכור כמות מוגבלת של H200 בסין. מצד שני, המכירות עדיין קטנות מאוד ביחס לפעילות של החברה, ובייג'ינג ממשיכה לדחוף חברות מקומיות להשתמש בשבבים של וואווי וספקיות סיניות אחרות.

כתבנו כאן על החזרה המצומצמת של אנבידיה לסין ועל המכירות הקטנות של H200. בפגישה של טראמפ ושי הנושא יכול לעלות ברמה המדינית, אבל השיחות בניו יורק נותנות כרגע מעט מאוד סימנים לכך שמגבלות הליבה על שבבים מתקדמים עומדות להשתנות כחלק ממנגנון ה-AI.

• אנבידיה הופכת ל"בית ההשקעות" של ה-AI: מיליארדים זורמים לחברות שהיא בונה סביב השבבים שלה
• AMD חוצה לראשונה שווי של טריליון דולר

יש כאן גם אינטרס עסקי אמריקאי גדול. ג'נסן הואנג צפוי להיות בין המנהלים שישתתפו באירועים סביב ביקור שי, לצד טים קוק, אילון מאסק ובכירים נוספים. לאנבידיה, לאפל, לטסלה ולחברות אמריקאיות נוספות, סין היא גם שוק עצום וגם בסיס ייצור חשוב. אנבידיה רוצה למכור שבבים, אפל תלויה עדיין מאוד בשרשרת האספקה הסינית וטסלה מפעילה בשנגחאי את אחד המפעלים החשובים שלה.

התחום הבא הוא המינרלים הנדירים, ופה התמונה מורכבת הרבה יותר. בפגישה במאי סין התחייבה לטפל במחסור של ארה"ב בחומרים קריטיים ובהגבלות על ציוד וטכנולוגיות לעיבוד מינרלים. אבל בפועל האמריקאים עדיין טוענים שהזרימה איטית מדי.

באוגוסט יצוא המגנטים מסין לארה"ב ירד לכ-512 טונות, ירידה של כ-20% לעומת יולי וכ-13% לעומת שנה קודם לכן. מדובר בחומרים שנכנסים לרכב חשמלי, רובוטים, מנועים, מערכות תעופה, שבבים ומערכות ביטחוניות.

זה נותן לסין קלף חזק מאוד במשא ומתן. ארה"ב יכולה להגביל שבבים, אבל סין מחזיקה בחלק עצום מעיבוד המתכות הנדירות ובעיקר בייצור המגנטים. בניגוד למכסים, שאפשר לשנות בהחלטה אחת, בניית שרשרת אספקה חדשה למינרלים כאלה לוקחת שנים. אפילו אם כל הפרויקטים החדשים בארה"ב, אוסטרליה, קנדה וגרינלנד יתקדמו לפי התוכניות, סין צפויה לשמור על מעמד משמעותי מאוד בחלק מהמינרלים הכבדים עוד שנים רבות.

מכאן נובע סוג העסקה ששני הצדדים יכולים לנסות לבנות: זרימה יציבה יותר של מינרלים ומגנטים מסין, מול יציבות רבה יותר במדיניות הסחר האמריקאית. אבל גם כאן יש פער. וושינגטון רוצה התחייבויות ברורות ואספקה שאינה תלויה באישור פרטני בכל משלוח. בייג'ינג מעדיפה לשמור בידיה את מנגנון הרישיונות, שמעניק לה כוח במערכת היחסים.

הנושא השלישי הוא השקעות. זה בדיוק אחד הנושאים שעליהם דיברו הצוותים ביום שני. בפגישה במאי הוקם גם Board of Investment, שאמור להיות מסגרת ממשלתית לדיון בהשקעות בין שתי המדינות. בפועל, הקצב שלו איטי יותר מזה של מנגנון הסחר. הסיבה פשוטה: כמעט כל השקעה גדולה בין ארה"ב לסין נוגעת היום גם לביטחון לאומי.

סין רוצה שחברות סיניות יוכלו להקים מפעלים ולהשקיע בארה"ב עם פחות מגבלות. בארה"ב קיימת פתיחות להשקעות שמביאות ייצור ומקומות עבודה, בעיקר בתחומים פחות רגישים, אבל ברגע שמדובר בשבבים, דאטה, טלקום, תשתיות, AI או טכנולוגיה ביטחונית, מנגנוני הבדיקה האמריקאיים נעשים הרבה יותר מחמירים.

זו מחלוקת שקשה לפתור בהצהרה אחת של שני הנשיאים. אפשר להקים מסלול ברור יותר להשקעות במפעלים של מוצרים רגילים, רכב, סוללות או ציוד צרכני, בזמן שהתחומים האסטרטגיים נשארים תחת בדיקה. זה כנראה גם הכיוון של Board of Investment: להפריד בין כסף סיני שמקים מפעל ומעסיק עובדים אמריקאים לבין השקעה שנותנת לחברה סינית גישה לטכנולוגיה רגישה.

גם בנושא המכסים הפער עדיין גדול יותר מהכותרות החיוביות. ארה"ב ממשיכה להשתמש במכסים ככלי לשינוי מאזן הסחר ולהגנה על תעשייה מקומית, בזמן שסין רוצה הקלות רחבות יותר. המנגנון שנבנה עכשיו עוקף חלק מהבעיה באמצעות הפחתות ממוקדות על מוצרים פחות רגישים, במקום הסרה רחבה של המכסים.

זו כנראה אחת הסיבות לכך שהשיחות מתקדמות. שני הצדדים כבר פחות מנסים לפתור את כל היחסים הכלכליים בעסקה אחת. הם מחלקים אותם למסלולים: מוצרים רגילים דרך Board of Trade, השקעות דרך Board of Investment, סיכוני AI דרך ערוץ חדש, ושבבים ומינרלים נשארים במסלול האסטרטגי הקשה יותר.

מעבר לכלכלה: איראן, טייוואן ורוסיה על השולחן

ליד השולחן הכלכלי מונחת גם רשימה ביטחונית, ומערכת הוול סטריט ג'ורנל פרסמה ערב הפגישה מאמר שמסכם מה, לדעתה, טראמפ צריך לדרוש משי מעבר לסויה ולמטוסי בואינג. בראש הרשימה איראן: לפי המאמר, סין מספקת לטהרן נתוני לוויין לצורכי כיוון תחת כיסוי של פעילות מסחרית, קונה ממנה נפט ומוכרת לה שבבים לנשק, ובשבוע שעבר הצטרפה לרוסיה בהטלת וטו במועצת הביטחון על הארכת המנדט של מומחי האו"ם שעוקבים אחרי הסנקציות על איראן. טראמפ רוצה משטר לא גרעיני בטהרן והסדר בשלום באוקראינה, והעיתון טוען שהתמיכה של בייג'ינג בשתי המלחמות היא המכשול לשניהם.

הקלף שטראמפ מחזיק כאן חדש יחסית. חוק הסנקציות שחתם עליו בשבוע שעבר מאפשר לו להטיל מכסים של עד 100 אחוז על הלקוחות הגדולים של הנפט והגז הרוסי, וסין והודו הן שתי הקונות הגדולות ביותר. אם שי ייצא מהפגישה עם הרושם שטראמפ מוכן להפעיל את הסמכות הזאת, זו תהיה תוצאה בפני עצמה. גם המבנה של הכלכלה הסינית עובד לטובת וושינגטון: הצריכה המקומית חלשה, הצמיחה והתעסוקה נשענות על יצוא, ושאר העולם מאבד סבלנות לקלוט את עודפי הייצור. הורדה הדדית של מכסים וחסמים תעזור לשני הצדדים, אבל, לפי העיתון, רק אם סין תפסיק להשתמש במינרלים הנדירים ככלי סחיטה ותרסן את מתקפות הסייבר.

בתחום ה-AI המאמר מסמן שני קווים אדומים: סנקציות על גופים סיניים ש"מזקקים" מודלים אמריקאיים, כלומר מאמנים מודלים משלהם על התשובות של המודלים האמריקאיים כדי לקצר דרך, ואפס יצוא חדש של שבבים מתקדמים שיעזור לסין לסגור את הפער. הדיאלוג המשותף על AI שבסנט הכריז עליו יכול להועיל אם יצמצם את הערפל סביב ההתקדמות הסינית וייצור קו חם למקרה של נזק מסוכנים אוטונומיים, אבל העיתון לא מצפה להרבה שיתוף פעולה בתחרות על הבכורה.

ומעל הכל, מבחינת שי, טייוואן. העדיפות הראשונה של בייג'ינג בפגישה היא לגרום לטראמפ לדחות או לבטל עסקת נשק של 14 מיליארד דולר לאי. טייוואן מנסה להגיע להוצאה ביטחונית של 5 אחוזים מהתוצר עד 2030, יעד שקשה לעמוד בו בלי אספקה אמריקאית מהירה יותר, ודחייה אמריקאית תחזק בטייפה את מי שחושבים שאין ברירה אלא לקבל השתלטות בסגנון הונג קונג. השורה התחתונה של המאמר קשה: טראמפ נטש במידה רבה את התחרות האסטרטגית עם סין שאפיינה את הקדנציה הראשונה שלו, ומהמר על הקשר האישי עם שי כדי לקדם את היעדים האמריקאיים, ועד עכשיו אין הרבה תוצאות מוחשיות להראות.

בשווקים, כל מסלול משפיע על קבוצה אחרת של מניות. הרחבת מכירות שבבים לסין תהיה משמעותית לאנבידיה, AMD ויצרניות ציוד שבבים. התחייבות ל-200 מטוסי בואינג תהיה משמעותית לבואינג ולשרשרת האספקה שלה. הגדלת רכישות חקלאיות יכולה לעזור לחברות חקלאות, דשנים וציוד. זרימה טובה יותר של מינרלים נדירים יכולה להוריד עלויות ליצרניות רכב, תעשייה וביטחון, אבל במקביל לצמצם חלק מהפרמיה שמקבלות חברות שמפתחות מכרות חלופיים בארה"ב ובגרינלנד.

הפגישה ביום חמישי צריכה לכן להיבחן בפרטים. הארכה של ההפוגה מעבר ל-10 בנובמבר תהיה משמעותית. רשימה ברורה של מוצרים שיקבלו הקלות במכסים תהיה משמעותית. לוח זמנים לביצוע רכישות בואינג וחקלאות יהיה משמעותי. מנגנון AI עם הגדרה של אילו אירועים מחייבים דיווח יהיה צעד חדש. התחייבות סינית לכמות יציבה יותר של מגנטים ומינרלים תהיה בעלת השפעה ישירה על התעשייה.

לעומת זאת, הצהרה כללית על יחסים טובים תשאיר את רוב השאלות הגדולות פתוחות.

זו למעשה נקודת המפגש בין שתי המדינות כרגע. ארה"ב וסין רוצות לשמור על סחר בהיקפים גדולים ולהימנע מהסלמה שתפגע בחברות ובצרכנים, ובמקביל שתיהן רוצות לשמור בידיהן יתרון בתחומים אסטרטגיים. ארה"ב מחזיקה ביתרון בשבבי AI המתקדמים ובציוד לייצור שבבים. סין מחזיקה ביתרון עמוק במינרלים נדירים, במגנטים ובשרשרת ייצור רחבה מאוד.

השיחות בניו יורק מראות שאפשר לבנות מסגרות סביב המחלוקת הזאת. הפגישה של טראמפ ושי תראה עד כמה שני הצדדים מוכנים לתת למסגרות האלה תוכן ממשי: יותר מסחר במוצרים רגילים, יותר השקעות, ערוץ AI מסודר יותר ואספקת מינרלים יציבה יותר, לצד המשך התחרות הקשה בשבבים ובטכנולוגיה.