"עיקר גדול הוא, והוא עמוד התורה והמצוה"
ערב יום הכיפורים: הרמב"ם עומד על עקרון היסוד של הבחירה החופשית ומסביר מדוע יש מקרים בהם נשללת האפשרות לחזור בתשובה
"יסוד היסודות ועמוד החוכמות - לידע שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל הנמצא, וכל הנמצאים מן שמים וארץ ומה ביניהם לא נמצאו אלא מאמיתת הימצאו". כך פותח הרמב"ם את חיבורו "משנה תורה". הניסוח הנפלא מעביר את עקרון היסוד של האמונה היהודית: האל היחיד, הקדוש ברוך הוא.
עקרון היסוד של העשייה היהודית מצוי בתחילת פרק ה' בהלכות תשובה - עקרון הבחירה החופשית. "רשות כל אדם נתונה לו: אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק - הרשות בידו; ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע - הרשות בידו... ועיקר זה - עיקר גדול הוא, והוא עמוד התורה והמצוה".
הרמב"ם דוחה בחריפות את הרעיון הדרמיניסטי של "טיפשי האומות ורוב גולמי בני ישראל", כאילו הקב"ה גוזר מראש האם האדם יהיה צדיק או רשע, "אלא כל אדם ואדם ראוי להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם [בן נבט, מפלג הממלכה], או חכם או סכל [טיפש], או רחמן או אכזרי, או כִּילַי [קמצן] או שוֹעַ [נדיב] וכן שאר כל הדעות [המידות]".
הקב"ה יודע, לא קובע
הרמב"ם ממשיך ושואל רטורית: אם הקב"ה קובע מראש מה יעשה האדם - "כמו שבודין מליבם הטיפשים הוֹבְרֵי שמים [האסטרולוגים]" - מדוע מאז משה והלאה, הנביאים קוראים שוב ושוב בם ה' לקיים מצוות ולהימנע מעבירות? יתרה מזאת: "מה מקום היה לכל התורה כולה?" וניתן להוסיף: לא היה מקום לכל הוראות החוק וכללי המוסר, הקיימים בכל חברה ומדינה.
לצד זאת מודה הרמב"ם, שיש קושי לוגי שאינו יכול לפתור: הקב"ה יודע מראש כל מה שעתיד להיות, ואם כך - הרי הוא יודע גם האם האדם יהיה רשע או צדיק, והיכן הבחירה החופשית? "אין בנו כוח לידע היאך יידע הקב"ה כל הברואים ומעשיהם", הוא אומר: אנחנו לא מבינים, אבל ככה זה.
הראב"ד (ר' אברהם בן דוד) תוקף: "לא נהג זה המחבר מנהג החכמים, שאין אדם מתחיל בדבר ולא יידע להשלימו, והוא החל בשאלות ובקושיות והניח הדבר בקושייה" ומוטב היה שלא ישאל כלל. לצד זאת, לראב"ד יש "קצת תשובה", כלשונו: "אם היו צדקת האדם ורשעתו תלויים בגזירת הבורא יתברך, היינו אומרים שידיעתו היא גזירתו והייתה לנו השאלה קשה מאוד. ועכשיו שהבורא הסיר הממשלה מידו ומְסרהּ ביד האדם עצמו, אין ידיעתו גזירה, אלא היא כידיעת האיצטגנינים [החוזים בכוכבים] שיודעים מכוח אחר מה יהיו מעשיו של זה". במילים פשוטות: הקב"ה יודע מה נבחר, הוא אינו מחליט מה נבחר.
הכבדת ליבו של פרעה
על קושי מרכזי אחר יש לרמב"ם מענה מפורסם. את פרק ו' בהלכות תשובה הוא פותח בציינו: "פסוקים הרבה יש בתורה ובדברי נביאים שהן נראין כסותרין עיקר זה, ונכשלין בהן רוב האדם". הידועים שבהם מתייחסים לפרעה, שה' הכביד את ליבו ומנע ממנו לשחרר את בני ישראל - אז היכן הבחירה החופשית? ואם היא נשללה, מדוע נענשו הוא ועמו?
המענה נעוץ בכך שעצם התשובה - היא חסד של הקב"ה לבריותיו. נדמיין אדם שהיכה את חברו, עומד לדין, מביע חרטה ומבטיח שלא יעשה זאת שוב. הוא בוודאי יורשע וחרטתו לכל היותר תשפיע על חומרת עונשו; איש לא יעלה על דעתו לזכות את מי שהודה בעבירה. בדין שמים, התשובה יכולה למחוק את החטא כאילו לא נעשה מעולם, ולעיתים - בהתאם לחומרתו - אף ללא עונש כלל.
זהו חסד שאין כמותו, אותו יכול להעניק רק מי שברא את העולם ושולט בו. אך טבעי הוא, שחסד שכזה לא יינתן למי שאינם ראויים לו - ובהם מי שהיינו מכנים "עבריינים רצידיביסטים" (החוזרים לסורם) או מי שביצעו פשעים חמורים במיוחד. וכך אומר הרמב"ם:
"אפשר שיחטא האדם חטא גדול או חטאים הרבה, עד שיתן הדין לפני דיין האמת שיהא הפרעון מזה החוטא על חטאים אלו שעשה ברצונו ומדעתו, שמונעין ממנו התשובה ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו, כדי שימות ויאבד בחטאים שעשה". לכן מבקש דוד בכמה מקומות בספר תהילים, שחטאיו לא ימנעו ממנו לחזור בתשובה - ומי שזוכה לכך, מתקרב לשכינה ואף זוכה להידבק בה. גמר חתימה טובה.
