חפר מתחת ליסודות בלי היתר - ועכשיו יממן לבד את התיקון
המפקחת על רישום המקרקעין בחיפה קבעה כי שכן שביצע חפירות וחציבות בקומת המרתף של בית לשימור סיכן את יציבות המבנה כולו, ותוך כדי כך הוא גם התכחש לעבודות בעדות שהתמלאה בסתירות. לצד זאת, היא חייבה שכנים אחרים להרוס קיר שהם בנו על הרכוש המשותף
בית לשימור בן שלוש קומות ברחוב הירוק בחיפה נהפך לזירת מלחמה בין שכנים, אחרי שאחד הדיירים חפר וחצב עמוק מתחת ליסודות הבניין - וסיכן, לפי קביעת מומחה שמונה מטעם בית המשפט, את יציבותו של המבנה כולו. המפקחת על רישום מקרקעין בחיפה, יעל ליבוביץ, קיבלה כמעט במלואה את התביעה נגד השכן, וחייבה אותו לממן בעצמו את כל עבודות החיזוק - בעלות של יותר מ-300 אלף שקל.
הסכסוך התגלגל בין שתי משפחות שגרות בבניין: משפחת סאלם, הבעלים של אחת הדירות, לבין משפחת פשאפשה, הבעלים של שתי דירות נוספות. ב-2022 חתמו הצדדים על הסכם חליפין, שבמסגרתו העבירו סאלם לפשאפשה מחסן ומדרגות שהיו בבעלותם, ובתמורה הם קיבלו רצועת קרקע לצורך יצירת שביל גישה עצמאי לדירתם.
לטענת סאלם, בני משפחת פשאפשה לא הסתפקו בכך: הם חפרו וחצבו בקומת המרתף והמחסנים בעומק של עד 1.5 מטרים מתחת ליסודות של המבנה המקורי, הרסו קירות תומכים, ובעקבות זאת נגרמה שקיעה מסוכנת ברצפת הסלון שבדירתם - שנמצאת ממש מעל המרתף. משפחת פשאפשה מצדה טענה שלא נגעה בכלום, ושהחפירות הן "מצב היסטורי" שהיה קיים עוד לפני שרכשו את הדירה, ושבוצע בעבר על ידי עמידר.
כדי להכריע בשאלה ההנדסית, מינתה המפקחת מומחה מטעם בית המשפט, המהנדס יוסף שולץ. חוות דעתו היתה חד-משמעית. הוא כתב כי העבודות שבוצעו ברצפת המרתף "מסכנות את יציבות המבנה, ויש להצטער שהתהליך בוצע כפי שבוצע". בעדותו, הוסיף המומחה כי "אין שום ספק שהסוגיה המרכזית מבחינה הנדסית היא עבודות החציבה שבוצעו במרתף", וכי מדובר בירידה משמעותית מתחת למפלס היסודות שמעידה על עבודות חפירה מסוכנות.
העבודות שביצעה עמידר - הרחק מהחפירה במרתף
כדי לבדוק מי אחראי לחפירות, הורתה המפקחת לעמידר להעביר את כל התיעוד שברשותה לגבי עבודות שהיא ביצעה בבניין בעבר. התשובה שהתקבלה סתרה לחלוטין את גרסת פשאפשה: מהמסמכים עלה כי כל מה שעמידר ביצעה אי פעם היה עבודת עפר מצומצמת של 12 מ"ק בלבד, מ-2005, מתחת למטבח של סאלם - הרחק מהחפירה העמוקה במרתף. המומחה הבהיר בעדותו כי חברה ציבורית כמו עמידר "לעולם לא היתה מבצעת חפירות וחציבות מסיביות מסוכנות כאלה מתחת ליסודות ללא ליווי הנדסי צמוד".
אל מול הממצאים ההנדסיים, התמוטטה עדותו של הנתבע מהראן פשאפשה. בתחילה הוא טען כי לא ביצע כל עבודת חפירה או חציבה. בהמשך החקירה הנגדית התברר שהוא כן הזמין תוכנית חיזוקים ממהנדס מטעמו, וכשנשאל מדוע, אם לא ביצע דבר, הוא השיב כי, "לחזק את הבניין. הבניין ישן היסטורי צריך חיזוקים". בהמשך הוא גם הודה שסגר חלון במרתף ובנה קיר, ולשאלה מפורשת אם יש לו היתר בנייה לעבודות שביצע, הוא השיב בפשטות: "ש: היתר בנייה למה שעשית שם, יש לך? ת: למה? אין לי".
המפקחת ליבוביץ כתבה כי היא קיבלה באופן ברור את גרסת התובעת, "בין מהטעם שהיא היתה קוהרנטית וברורה ולא נמצאו בה סתירות, ובין מהטעם שקביעות מומחה בית המשפט והראיות שהוצגו תומכות בגרסתה". לעומת זאת, לגבי הנתבע נקבע כי עדותו "לא היתה שיטתית", ולעתים אף סתרה את עצמה. התוצאה: התביעה העיקרית נגד פשאפשה התקבלה ברובה.
צו מניעה קבוע נגד פשאפשה
בפועל, בני משפחת פשאפשה חויבו לבצע ולממן באופן בלעדי את כל עבודות הדיפון, הבטון והחיזוק בקומת המרתף וביסודות, בעלות כוללת של כ-308,921 שקל, לפי תוכנית שהכין המומחה ובאמצעות קבלן שנבחר על ידו. בנוסף, ניתן נגדם צו מניעה קבוע האוסר עליהם לבצע שום עבודת חפירה או שינוי מבני נוסף ברכוש המשותף ללא היתר, והם חויבו גם לאפשר לסאלם גישה לגג להתקנת דוד שמש.
אלא שגם בני משפחת סאלם לא יצאו נקיים מהתיק. במסגרת תביעה הנגדית שהגישה משפחת פשאפשה, נקבע כי סאלם בנו קיר במיקום שסומן במוצג נ/1 על שטח שרשום כ"קרקע רכוש משותף" - מעבר למה שהוקצה להם בהסכם החליפין. המפקחת דחתה את הטענה שהשתיקה הממושכת של פשאפשה מהווה הסכמה, והסתמכה לשם כך על פסיקה ותיקה של בית המשפט העליון, שלפיה ויתור על זכות קניינית מחייב "התנהגות ברורה וחד משמעית". לכן חויבה משפחת סאלם להרוס את הקיר בתוך 30 יום, כדי לשמר את הגישה לשטח עבור כלל הדיירים בבניין.
המפקחת חייבה את בני משפחת פשאפשה שנתבעו, ביחד ולחוד, לשלם לסאלם גם הוצאות משפט וגם שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 44,211 שקל.
