דוד בן-גוריון - איך מממנים מדינה שמכפילה את עצמה בעשור

בתחילת שנות החמישים אישה בתל אביב נכנסה למכולת עם פנקס תלושים. כמות הבשר, השמן והסוכר שהיא יכלה לקנות הייתה כתובה שם מראש. בדרך הביתה, למעברה, היא עברה ליד תור ללחם. זאת הייתה תקופת הצנע, והיא לא נולדה מאידאולוגיה אלא מחשבון פשוט שלא הסתדר.

המספרים מסבירים הכל. ב-1948 חיו במדינה כ-800 אלף איש. בתוך עשור הם היו כשני מיליון. העולים הגיעו בלי הון, בלי דירה ולרוב בלי מקצוע מבוקש, והמדינה הייתה צריכה לממן להם מזון, קורת גג ועבודה. באותו זמן היצוא היה זעום, המטבע הזר אזל, ותקציב הביטחון בלע נתח עצום.

ההחלטה שקבעה את כל השאר

בן-גוריון הכריע שהעלייה קודמת לרמת החיים. אפשר היה להאט את קצב הקליטה, לשמור על רמת חיים סבירה למי שכבר כאן, ולחכות. הוא בחר הפוך, ומכאן נגזר הצנע, הקיצוב, הפיקוח על מטבע חוץ והמעברות. זאת הייתה בחירה כלכלית מפורשת, ולא גזרה משמיים.

הוא עצמו נולד בפלונסק ב-1886 בשם דוד גרין, עלה ב-1906, עבד בחקלאות והפך למארגן של תנועת הפועלים ושל ההסתדרות. הרקע הזה בולט בכל מה שעשה אחר כך: מדינה שמארגנת תעסוקה, קובעת שכר בהסכמים ארציים, ומקימה מפעלים כדי לספק עבודה.

מאיפה הגיע הכסף

מלווה העצמאות הפך תרומה רגשית להלוואה מסודרת. משפחה בברוקלין קנתה איגרת חוב של מדינת ישראל, קיבלה לוח סילוקין וריבית, והמדינה קיבלה דולרים לבנייה. זה היה הבדל מהותי מגיוס כספים של ארגון התנדבותי.

השילומים מגרמניה עבדו אחרת, ובזה טמון העיקר. חלק גדול מהם הגיע כסחורה גרמנית ולא כמזומן, ולכן מפעל בחיפה קיבל מכונה ונמל קיבל אונייה. ההסכם ב-1952 עורר סערה ציבורית קשה והפגנות, והוא גם מה שאפשר לצאת מהצנע מוקדם יותר.

ההתמערבות הייתה הרגל השלישית: סיוע אמריקאי, קשרים עם צרפת, ופתיחת שווקים. מדינה קטנה שמייצרת מעט חייבת מטבע זר מבחוץ, ובן-גוריון קשר את המשק למקום שממנו הוא יכול להגיע.

מי באמת ניהל את הקופה

בן-גוריון קבע כיוון, והביצוע היה בידי אחרים. אליעזר קפלן היה שר האוצר הראשון עד מותו ב-1952, ואחריו לוי אשכול החזיק את התיק מ-1952 ועד 1963. אשכול הוא גם זה שירש ממנו בסופו של דבר את ראשות הממשלה. בהפסקה שלקח בן-גוריון ב-1954, משה שרת עמד בראש הממשלה, ובתקופתו קם בנק ישראל ב-1954.

מה זה עלה

הפיקוח על מטבע חוץ והתור במשרד האספקה היו המחיר היומי. מבצע סיני ב-1956 הוסיף הוצאת חימוש כבדה, ושוב על חשבון הצריכה הפרטית. השכר נקבע במשא ומתן ארצי בהסתדרות, כך שמחיר המצרכים והמשכורת בנמל זזו יחד הרבה יותר מאשר בשוק פתוח.

• גיורא עופר - מנכ"ל דיסקונט ששיקם בנק מפסיד ב-2001
• דוד גולן - המנכ"ל הראשון של הבנק הבינלאומי ב-1972

עיירות הפיתוח היו הכלי לפיזור האוכלוסייה. דימונה, ירוחם וקריית שמונה הוקמו סביב קרקע זולה ותעסוקה ציבורית, והמדינה שילמה את הפער בדיור, בכבישים ובמים. המוביל הארצי, שנבנה בשנות החמישים והשישים, הפך את המים מבעיה גאוגרפית לסחורה שעוברת בצינור.

ב-1953 פרש לשדה בוקר, מהלך שהיה גם דוגמה אישית להתיישבות בנגב, וחזר אחרי הבחירות של 1955. ב-1963 העביר את התפקיד לאשכול, נשאר בכנסת עד 1970, ומת ב-1 בדצמבר 1973, בגיל 87, שבועות אחדים אחרי מלחמת יום הכיפורים.