קלאודיה גולדין - פער השכר כסיפור של ילדים ושעות

קלאודיה דייל גולדין נולדה ב-14 במאי 1946 בניו יורק, וגדלה בברונקס בבית יהודי. בילדות רצתה להיות ארכיאולוגית, אחר כך כלכלנית של עולם ישן, ולבסוף מצאה את החפירה בארכיוני שוק העבודה האמריקאי. למדה בקורנל, סיימה דוקטורט בשיקגו ב-1972 בהשפעת גארי בקר ורוברט פוגל, וחיברה היסטוריה כלכלית עם כלכלת עבודה. ב-1990 הפכה לאישה הראשונה שקיבלה קביעות במחלקה לכלכלה בהרווארד. בין 1989 ל-2017 ניהלה את תוכנית התפתחות המשק האמריקאי ב-NBER. ב-2023 קיבלה לבדה את פרס נובל לכלכלה, האישה השלישית ברשימה והראשונה בלי שותפים.

גולדין בנתה סדרה ארוכה של השתתפות נשים בכוח העבודה בארצות הברית. הצורה היא U: שיעור גבוה במאה התשע-עשרה, כשהעבודה הייתה בחווה ובבית מלאכה, ירידה כשהמשרד והמפעל הוציאו את העבודה מהבית, ואז עלייה במאה העשרים עם השכלה, משרות צווארון לבן וגלולות. הספר Understanding the Gender Gap יצא ב-1990 והציג את הפער כסיפור היסטורי, לא כנתון נצחי. אחר כך באה "המהפכה השקטה": נשים שהתחילו לתכנן קריירה ארוכה, לא רק עבודה עד הנישואין. מאמר עם לורנס כץ על הגלולה הראה איך שליטה בפריון דחתה נישואין, העלתה השכלה משפטית ורפואית, ושינתה את מסלול השכר.

בכיס, גולדין אומרת שהפער הגדול כבר אינו "אותה משרה, שכר אחר" בלבד. חלק גדול נפתח אחרי לידת הילד הראשון, וסביב משרות שדורשות נוכחות בשעות לא גמישות. עורך דין, רופא, בנקאי ומנהל בהייטק מקבלים פרמיה אם הם זמינים בערב ובסוף השבוע. בן הזוג שמגיע הביתה בשיש בערב משלם במסלול הקידום. היא קוראת למשרות האלה תובעניות. זוג שניהם שאפתנים מגלה שהשוק מתגמל זוג עם תפקידים לא שווים. לכן פער השכר בין בוגרות לבוגרים מתרחב בשנות השלושים לחיים, גם כשהציונים בכיתה היו דומים.

ילדים, שעות ופער השכר

הספר Career and Family יצא ב-2021 וסיכם מאה שנה של ניסיון לשלב קריירה ומשפחה בחמש קבוצות גיל. הקבוצה האחרונה כבר רוצה את שניהם, והשוק עדיין מעניש גמישות. מחקר עם ססיליה ראוס על אודישנים עיוורים לתזמורות הראה איך מסך מעלה את סיכויי הנשים להתקבל: אפליה טהורה עדיין קיימת, אבל היא אינה כל הסיפור. עם כץ כתבה ב-2008 את The Race between Education and Technology: כשההשכלה רצה מהר מהטכנולוגיה, הפערים נסגרים. כשהטכנולוגיה מאיצה והכישורים מפגרים, הפערים נפתחים. זה גשר בין מגדר לבין אי-שוויון כללי.

הייחוד של גולדין הוא סבלנות היסטורית. היא חופרת במפקדים, בתיקי שכר של משרדים ובשמות משפחה אחרי נישואין, ומוציאה משם עקומה שאפשר לשים מול תלוש של 2026. מי שקורא מיקרו כלכלה מוצא אצלה היצע עבודה של אם, מחיר של שעת חיסכון, ותשואה להשכלה. מי שמסתכל על מאקרו כלכלה רואה תוצר שגדל כשכישרון נשי נכנס למשרות שהיו סגורות.

גולדין מראה גם שהפער נסגר חלקית כשהמשרה מאפשרת גמישות בלי לאבד לקוח. רוקחות, למשל, עברה למודל של משמרות במקום רופא-על עם תיק אישי, ושם פער השכר בין נשים לגברים הצטמצם. עריכת דין ופיננסים נשארו תובעניות, והפער נשאר רחב. לכן הפתרון אינו רק חוק שכר שווה על אותה משרה, אלא שינוי במבנה העבודה עצמו: צוות במקום כוכב יחיד, שעות שנמדדות בתוצאה ולא בנוכחות בערב. זוג שמחלק קריירה שווה משלם מחיר בשוק שמתגמל זמינות מלאה של אדם אחד. בכיס זה תוספת שכר של בן הזוג מול קידום שנעצר אצל בת הזוג, ואחר כך פנסיה קטנה יותר לאורך עשרות שנים. ההשפעה הגיעה לממשלות, לחברות הייטק ולוועדות שכר שווה. מדיניות של מעונות, חופשת לידה לשני ההורים ושעות גמישות נמדדת עכשיו מול העקומות שלה: מה מזיז את הפער אחרי הלידה, ומה רק נשמע יפה. בישראל הפער מוכר היטב, במיוחד בהייטק ובעריכת דין, שם הפרמיה לשעות ארוכות גבוהה והמעונות יקרים. גולדין ממשיכה בהרווארד לשאול איך זוג מחלק קריירה. השיעור לכיס ברור. פער השכר הוא במקרים רבים פער של זמן: מי יכול להיעדר בערב, ומי משלם על כך בקידום, בפנסיה ובהון שנצבר לאורך חיים.

המסלול של קלאודיה גולדין יצא מניו יורק והגיע אל הקתדרה ואל הדף. הספר או המאמר המרכזי, Career and Family, 2021, הוא הרגע שבו הרעיון הפסיק להיות שיחה בחדר והפך לשפה שמשתמשים בה בשוק. התיאוריה עצמה - נשים בשוק העבודה, U של השתתפות - נשמעת מופשטת, אבל בכיס היא שאלה יומיומית: כמה עולה זמן, כמה שווה סיכון, ומי נושא את המחיר כשהמחיר בשוק מפספס משהו. הייחוד שלו: פער השכר כסיפור של ילדים ושעות. פרס נובל לכלכלה ב-2023 קיבע את המקום בספרי הלימוד. מי שמסתכל היום על מה זו כלכלה רואה את העקבות בתוצר, בריבית, בסחר או במחיר של נכס, לפי הנושא שבו עסק.