אנה שוורץ - הנתונים מאחורי הסיפור המוניטרי של אמריקה

אנה ג'ייקובסון נולדה ב-11 בנובמבר 1915 בברונקס, השלישית מחמישה ילדים להילל ופאולין, מהגרים יהודים ממזרח אירופה. בתיכון וולטון התאהבה בכלכלה יותר מאשר בספרות. בברנרד קולג' סיימה תואר ראשון ב-1934, בגיל 18, ובקולומביה תואר שני ב-1935, בגיל 19. ב-1936 נישאה ליצחק שוורץ, שפגשה במחנה עברי, לימים מנהל כספים בחברת ייבוא. הזוג גידל ארבעה ילדים. היא עבדה זמן קצר במשרד החקלאות, ואחר כך במועצת המחקר למדעי החברה בקולומביה. ב-1941 הצטרפה ללשכה הלאומית למחקר כלכלי בניו יורק, ונשארה שם יותר משבעים שנה. את הדוקטורט מקולומביה קיבלה רק ב-1964, אחרי שמאמרים וספרים כבר עמדו על שמה, כי המסלול האקדמי הרגיל לא התאים לחוקרת שעבדה במשרה מלאה וגידלה בית.

בתחילת הדרך בלשכה אספה סדרות על בריטניה. עם ארתור גייר וולט רוסטאו כתבה מחקר ענק על הכלכלה הבריטית, שהושלם בסוף שנות הארבעים וראה אור ב-1953 בגלל מחסור בנייר במלחמה. אחר כך הציע ארתור ברנס, לימים יושב ראש הפדרל ריזרב, שתעבוד עם מילטון פרידמן על כמות הכסף ומחזור העסקים. פרידמן ישב בשיקגו, היא בניו יורק, והשניים בנו יחד את הספר ששינה את המקצוע. ב-1963 יצאה "היסטוריה מוניטרית של ארצות הברית, 1867 עד 1960", כמעט תשע מאות עמודים. אחר כך באו "סטטיסטיקה מוניטרית של ארצות הברית" ב-1970 ו"מגמות מוניטריות בארצות הברית ובבריטניה" ב-1982. היא מתה ב-21 ביוני 2012 במנהטן, בגיל 96, בביתה.

הספירה ששינתה את סיפור השפל

בכיס, העבודה שלה נשמעת כמו פנקס של בנק לאומי. כמה מזומן בידי הציבור, כמה פיקדונות, כמה בנקים נפלו, באיזה חודש. לפני הספר, הסיפור השליט על השפל הגדול דיבר על ביקוש שנעלם ועל כסף שרק נגרר אחריו. שוורץ ופרידמן הראו שהכמות עצמה התכווצה בחדות אחרי 1929, כשמפקידים משכו כסף, בנקים קרסו, והרשות המוניטרית נתנה לזה לקרות. הפרק על 1929 עד 1933 יצא גם כספר נפרד, "ההתכווצות הגדולה". המסקנה הייתה מעשית. בנק מרכזי שמספק נזילות לבנקים בריאים עוצר מפולת. בנק שעומד מהצד הופך מיתון לקריסה. מי שקורא על הבנק המרכזי והריבית פוגש היום את הירושה הזו בכל דיון על מלווה של מוצא אחרון.

הייחוד שלה היה הספירה עצמה. פרידמן הביא מסגרת תיאורטית וקצב כתיבה. שוורץ הביאה ארכיון, עקשנות וסטטיסטיקה שמחזיקים שנים. היא בדקה מקורות, תיקנה סדרות, סירבה לשורה בלי אסמכתא. כלכלנים שקראו את הספר ראו בה את מי שבנתה את השלד. בשנות השבעים הייתה בין מקימי ועדת השוק הפתוח הצל, גוף שביקר את הפדרל ריזרב בזמן אמת. ב-1981 עד 1982 ניהלה את צוות ועדת הזהב האמריקאית וכתבה את הדוח. היא לימדה במשרות חלקיות בברוקלין, בהאנטר ובניו יורק יוניברסיטי, אבל הבית המקצועי נשאר הלשכה. גם בשנות התשעים שלה הגיעה למשרד בניו יורק כמעט כל יום.

ההשפעה נשארה בנתונים שכל דור חדש פותח מחדש. במשבר 2008 חזרו לקרוא את פרק ההתכווצות, והשוו בין בנק שנופל ב-1931 לבנק שנופל ב-2008. יושבי ראש של הפדרל ריזרב ציטטו את הספר כהסבר המשכנע ביותר לאסון הכלכלי החמור בהיסטוריה האמריקאית. שוורץ עצמה כתבה בשנים האלה מאמרים על מדיניות חירום, על בנקים גדולים ועל המחיר של ערבות גורפת. היא נשארה חדה, קצרה במשפט, ומחויבת לסדרה יותר לסיסמה. בשנותיה האחרונות הגיבה למשבר 2008 באותו פנקס ישן. היא הבחינה בין בנק חדל פירעון לבנק בריא שחסר נזילות, וטענה שערבות גורפת לכל מוסד גדול מייצרת סיכון מוסרי. פרק שנות השלושים היה בשבילה כלי חי, לא אנדרטה. מי שקורא על מאקרו כלכלה פוגש תוצר, מחירים וכסף. היא נתנה לכסף גוף של חודש אחרי חודש, מדינה אחרי מדינה.

ארבעה ילדים, נכדים ונינים נשארו אחריה. יצחק מת ב-1999. הקריירה הארוכה שלה, יותר משבעים שנה באותו מוסד מחקר, נדירה גם במספרים שהיא אהבה. היא קיבלה תוארי כבוד, נבחרה לאקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים, והמשיכה לערוך מאמרים צעירים. הסיפור הציבורי הצמיד אותה לפרידמן, ובצדק, כי הספר המשותף הוא המונומנט. הסיפור המקצועי מותיר אותה גם לבד, כהיסטוריונית של כסף שבנתה תשתית שכל תיאוריה אחריה נשענת עליה. היא מתה ב-2012 במנהטן, והפנקס שהשאירה עדיין פתוח. כמה כסף היה במשק בכל שנה, ומה קרה למשכורת ולעסק כשהמספר הזה נשבר.