450 שקל או כל הסכום: מה הבנק חייב להחזיר אחרי הונאה, תוך כמה ימים ומתי הכסף אבוד
אותו נוכל, אותה שיחה, אותו חשבון בנק - ושני דינים שונים לגמרי. כשהנוכל מוציא מהלקוח קוד אימות ומבצע איתו חיוב, החוק רואה בכך שימוש לרעה, מגביל את ההפסד של הלקוח ל-450 שקל ומחייב את הבנק להשיב את השאר תוך שמונה ימי עסקים. כשהלקוח עצמו מקליד את ההעברה ושולח את הכסף לנוכל, אחרי שהשתכנע שמדובר בהשקעה מבטיחה או בנכד במצוקה, החוק שותק, והדרך היחידה לכסף עוברת בבית משפט.
חוק שירותי תשלום מ-2019, שנכנס לתוקף ב-2020, הוא החוק הקובע, וסעיף 55 שלו ביטל את חוק כרטיסי חיוב משנת 1986. הסכומים נשארו זהים, ולכן אתרים רבים, כולל המועצה לצרכנות, עדיין מפנים לחוק שבוטל. מספרי הסעיפים ומועד ההשבה כן השתנו: בחוק הישן היו לבנק עשרה ימי עסקים, בחדש שמונה. התקרה עצמה מופיעה גם בשאלות ותשובות על העסקה בכרטיס.
רכיב חיוני הוא המונח שסביבו הכול מסתובב: מספר הכרטיס עם שלוש הספרות שמאחור, הסיסמה לאפליקציה, קוד האימות החד-פעמי - כל פרט שמאפשר לתת הוראת תשלום בשם הלקוח. סעיף 24 לחוק קובע שעד רגע ההודעה לבנק הלקוח נושא בסכום הנמוך מבין שניים: 75 שקל ועוד 30 שקל לכל יום מהשימוש הראשון לרעה ועד ההודעה, עד תקרה של 450 שקל אם ההודעה נמסרה תוך 30 יום, או סכום הפעולות בפועל. מרגע ההודעה האחריות של הלקוח מתאפסת, גם אם הנוכל ממשיך לנסות.
שמונה ימי עסקים הם המועד שסעיף 27 מקצה לבנק או לחברת הכרטיסים להשבת הכסף, בניכוי ההשתתפות העצמית. הבנק רשאי לחזור ולחייב את הלקוח אחר כך, אבל הנטל עליו: הוא צריך להוכיח שהלקוח העמיד את הרכיב החיוני לרשות אדם אחר מרצונו, לפי סעיף 24(ד), או שפעל בכוונת מרמה לפי סעיף 26. חיוב מרחוק, שהחוק מכנה פעולה במסמך חסר, מקבל מסלול משלו בסעיף 29: לקוח שמודיע תוך 30 יום מקבלת דף החיוב שהפעולה זרה לו זכאי להשבה באותם שמונה ימי עסקים, ופירוט הערעור במדריך לביטול עסקת כרטיס אשראי.
משרד המשפטים סגר ב-2021 את השאלה שהבנקים העלו הכי הרבה: מה קורה כשהלקוח עצמו מסר את הקוד למי שהתחזה לבנק. חוות הדעת של מחלקת ייעוץ וחקיקה קבעה שההסדר בחוק הוא ביטוחי במהותו, ולכן רשלנות הלקוח אינה נבחנת בו כלל. לקוח שהקריא קוד אימות לנוכל שהציג את עצמו כנציג הבנק נחשב לקורבן של שימוש לרעה, עם אותה תקרה של 450 שקל. הפיקוח על הבנקים אימץ את העמדה הזאת בהנחיות שלו, ובדוח ל-2025 דיווח על השבה של 33 מיליון שקל לכ-300 אלף לקוחות, כשאחד משני הליקויים הרוחביים שנמצאו היה סירוב לפצות במקרים כאלה. עד אז רוב התיקים נסגרו בפשרה חלקית, כפי שתואר במי אחראי להונאת פישינג - הבנק או הלקוח.
העברה שהלקוח ביצע בעצמו: החוק שותק, בית המשפט מדבר
300 אלף שקל יצאו בתחילת 2023 מחשבון של חברה בבנק לאומי לספק, בהעברה שהחברה הכחישה מכל וכל. בית משפט השלום בבת ים קבע ב-2026 שהבנק התרשל: באותו יום שישי נרשמו כמה ניסיונות העברה כושלים, הסכום היה חריג וכתובת ה-IP שונה מהרגילה, וחובת הזהירות של בנק כוללת ניטור של פעילות חריגה והתרעה בזמן אמת, מעבר לאימות שם משתמש וסיסמה. הלקוח נשא ב-25% רשלנות תורמת, כי שיתף פרטי כניסה עם עובדים, ולאומי חויב לפצות ב-225 אלף שקל בתוספת ריבית.
העברה שהלקוח הקליד בעצמו - לפלטפורמת השקעה מזויפת, לנכד במצוקה או לחשבון בטוח שהנציג המזויף הציע - נחשבת בחוק להוראת תשלום מורשית, וסעיף 24 נעצר בדלת. מה שנשאר הוא תביעת רשלנות נגד הבנק, במבחן של בת ים, ומולו רשלנות תורמת של מי שהקליד את ההעברה במו ידיו. תביעות קטנות מקבלות ב-2026 תיקים עד 39,900 שקל, ומעל זה בית משפט השלום. בבריטניה ההסדר הפוך: מאוקטובר 2024 הבנקים שם חייבים להחזיר גם העברות כאלה, עד 85 אלף ליש"ט, פער שמסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מ-2026 מציין כחסר המרכזי ברגולציה הישראלית.
השעה הראשונה נראית אותו דבר בשני המסלולים: שיחה למוקד ההונאות של הבנק או של חברת הכרטיסים, מהמספר שעל גב הכרטיס, ומסירת הודעה על שימוש לרעה - הצירוף שמפעיל את סעיף 24 ומקפיא את האחריות. מסוף מאי 2026 הוראה 426 של הפיקוח מחייבת כל בנק להחזיק קו אנושי לחששות הונאה 24 שעות ביממה, עם המתנה של עד שש דקות ברוב השיחות ועדיפות בנתב לבני 70 ומעלה. אחרי השיחה: חסימת אמצעי התשלום, אסמכתא בכתב על מועד ההודעה, כי המועד הזה קובע את גבול האחריות, בקשה לתלונה מקוונת במשטרה באתר הממשלה, וצילום של כל הודעה ומספר טלפון.
30 יום הם הזמן שיש לבנק להשיב לפנייה ליחידה לפניות הציבור שלו, לפי אמנת השירות של הפיקוח מ-2025, אם שמונה ימי העסקים חלפו והכסף עדיין חסר. השלב הבא הוא תלונה ליחידה לפניות הציבור בפיקוח על הבנקים, שיכולה להורות על השבה ועל תיקון רוחבי. לפי הערכת איגוד הבנקים שהוצגה בכנסת, נזקי ההונאות בישראל הגיעו ב-2024 לכ-100 מיליון שקל, ועוד 1-1.2 מיליארד שקל נעצרו בבנקים לפני שיצאו. הפניות לרשות להגנת הצרכן על הטעיה או השפעה בלתי הוגנת עלו מ-199 ב-2020 ל-689 ב-2024.
