ורנון סמית - ניסוי מעבדה שמראה איך שוק מתכנס למחיר

ורנון לומקס סמית נולד ב-1 בינואר 1927 בוויצ'יטה שבקנזס, וגדל במשפחה שעברה את השפל הגדול מקרוב. האב עבד במקצועות שונים, הבית היה דל, והמחסור היה שיעור יומיומי במחירים, בעבודה ובאשראי. סמית למד הנדסה וכלכלה, עבר דרך המכון הטכנולוגי של קליפורניה ואוניברסיטת קנזס, והשלים דוקטורט בכלכלה באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס ב-1955. בשנות החמישים לימד בפרדו, ושם פגש תרגיל ישן של אדוארד צ'יימברלין: סטודנטים מקבלים כרטיסים של קונים ומוכרים ומנסים לסחור. צ'יימברלין השתמש בתרגיל כדי להראות ששוק קטן מתקשה להגיע למחיר ה"נכון". סמית הפך את התרגיל לניסוי חוזר, עם כללים ברורים ועם כסף אמיתי קטן שהשתתפים מרוויחים לפי הביצוע.

ב-1962 פרסם בכתב העת Journal of Political Economy את המאמר "An Experimental Study of Competitive Market Behavior". הוא הראה שגם כשמספר הסוחרים קטן, וגם כשאף אחד מהם אינו רואה את כל העקומות, מחיר העסקאות מתכנס במהירות אל נקודת החיתוך של היצע וביקוש. הדיוק הפתיע אותו עצמו. הוא חזר על הניסוי עם שינויי כללים: מכרז כפול שבו קונים ומוכרים מכריזים יחד, מחיר קבוע, מידע חלקי, בועה מכוונת. כל שינוי הניב תוצאה מדידה, ואפשר היה להשוות מוסד אחד למשנהו בלי לחכות למשבר אמיתי.

התיאוריה במפורש אומרת כך: שוק הוא מנגנון, והמנגנון עצמו אפשר לבדוק בחדר. נותנים לקונה ערך פרטי - כמה השעון שווה לו - ולמוכר עלות פרטית, ומציבים כלל מסחר. בכיס זה נראה כמו דוכן בשוק: אם הכלל מאפשר התמקחות חופשית והכרזות גלויות, המחיר נוטה להתייצב מהר, והרווח מתחלק בין מי שמייצר בזול למי שמעריך גבוה. אם הכלל עמום, או אם יש אפשרות להסתיר הצעות, מופיעים פערים, מלאי שנתקע ובועות. סמית קרא לשיטה הזו תורת הערך המושרה: הנסיין שולט בהעדפות דרך התשלום, ולכן יכול לבודד את השפעת הכלל עצמו. במכרז כפול, שבו קונה מכריז כמה ישלם ומוכר מכריז כמה יבקש, ההתכנסות הייתה מהירה במיוחד. במחיר קבוע מראש הופיעו תורים, עודפים ועסקאות שפספסו. אותו כיס, שני כללים, שתי תוצאות.

מה קורה כשמכניסים שוק לחדר

הייחוד שלו הוא ההוכחה שמוסדות אפשר להשוות כמו שמשווים מנועים. עד אז כלכלת מחירים הייתה בעיקר תיאוריה על לוח, או סדרות היסטוריות רועשות. סמית בנה גשר: חדר, שעון, כרטיסים, וכלל שאפשר לשנות בין סבב לסבב. הוא הראה ששוק תחרותי מצליח גם כשהמשתתפים רחוקים מהדמות האידיאלית של ספר הלימוד, כל עוד הכללים מאפשרים גילוי מחיר. במקביל הראה ששוקי נכסים עם אפשרות לסחור שוב ושוב מייצרים בועות גם כשהערך הבסיסי גלוי. הכשל יושב לפעמים במבנה המסחר עצמו, גם כשהערך גלוי לכולם.

אחרי פרדו לימד באריזונה, באוניברסיטת ג'ורג' מייסון ובאוניברסיטת צ'פמן, והפך את הכלכלה הניסויית למעבדה של ממש, עם תוכנות מסחר ועם ניסויים שמערבים חשמל, מים, רישיונות זיהום ומכרזי תדרים. רגולטורים התחילו לבדוק כלל חדש על סטודנטים ועל סוחרים מתנדבים לפני שהפעילו אותו על מיליארדי דולרים. מכרזי תדרים לרשתות סלולר, שוקי חשמל לשעה הקרובה ופלטפורמות מסחר אלקטרוניות עברו קודם בחדר כזה, עם כסף קטן ועם כללים שאפשר היה לשבור בלי לקרוס משק שלם. ב-2002 קיבל פרס נובל לכלכלה, יחד עם דניאל כהנמן: כהנמן על השיפוט של היחיד, סמית על המנגנון של השוק. שניהם הכניסו את הניסוי ללב המקצוע.

ההשפעה מגיעה לכיס דרך הכללים שסביב המחיר, לא רק דרך המחיר עצמו. מכרז לאג"ח ממשלתי, פלטפורמת מסחר במניות, שוק חשמל לשעה הקרובה, וגם דוכן פירות - כולם רגישים לאופן שבו מכריזים, מבטלים ומגלים מחיר. מי שקורא על מיקרו כלכלה פוגש היצע וביקוש כתרשים. סמית הראה שהתרשים הזה חי בחדר, ושואל שאלה מעשית: איזה כלל מקרב את העסקה למחיר היעיל, ואיזה כלל מייצר רעש. בורסות, בנקים מרכזיים ורשויות תחרות משתמשים עד היום בניסויים כאלה לפני שהם מחליפים מנגנון. גם פקודת מסחר בבורסה, עם ספר פקודות גלוי או מוסתר, היא גרסה יומיומית של אותו חדר: הכלל קובע כמה מהר המחיר מתגלה, וכמה עולה לטעות.

סמית המשיך לכתוב גם בעשור העשירי לחייו, על סדר ספונטני, על אמון ועל האופן שבו כללים ישנים שורדים כי הם עובדים בשטח. בשביל החוסך והסוחר הפרטי המסר חד: לפני ששואלים "מה המחיר הנכון", כדאי לשאול באיזה שוק עומדים. אותו מוצר, עם שני כללי מסחר שונים, יכול לתת שני מחירים שונים, ושני כיסים שונים בסוף היום.