המינוס בין 9.1% ל-18.55%: מה כל בנק גובה על המסגרת, על החריגה ועל הרבעון שבו החשבון בפלוס

9.1% בבנק הזול, 12.9% בבנק היקר ו-18.55% בשורת המקסימום של תעריפון מזרחי טפחות. שלושת המספרים מתארים את אותו מוצר, יתרת חובה בעו"ש של משק בית, והפער ביניהם מתורגם לכסף מהר: מינוס קבוע של 10,000 שקל עולה 910 שקל בשנה בקצה הזול, 1,290 שקל בקצה היקר ו-1,855 שקל למי שמקבל את השיעור התעריפי המלא. הממוצע במערכת עומד על כ-11.9%, כפי שפורט בחישוב עלות המינוס על 20 אלף שקל, והפער של 3.83 נקודות האחוז בין הבנק הזול ליקר מגיע מנתוני הפיקוח על הבנקים, שמפרסם את הממוצעים לפי בנק בקו המשווה.

ריבית בנק ישראל ירדה השנה בפעם השלישית, ל-3.25%, והפריים, שגבוה ממנה ב-1.5 נקודות האחוז, עומד על 4.75%. הריבית על המינוס בנויה מהפריים ועוד תוספת סיכון שהבנק קובע ללקוח, וכאן מתחיל ההבדל בין בנק לבנק ובין לקוח ללקוח. במסגרת מאושרת התוספת נעה לרוב בין 6 ל-8 נקודות האחוז, כלומר 10.75% עד 12.75% על הפריים הנוכחי. מזרחי טפחות מציג בגילוי הריביות שלו תוספת סיכון מרבית של 13.80 נקודות האחוז, שמביאה את הריבית התעריפית ל-18.55%, והשיעור המתואם, שמגלם חיוב ריבית אחת לרבעון, מגיע ל-19.88%. ההבדל בין ריבית נקובה לריבית אפקטיבית הוא הסיבה ששני המספרים מופיעים זה לצד זה באותו דף.

הורדת ריבית של רבע אחוז עוברת למינוס אוטומטית, כי הריבית צמודה לפריים, אבל התוספת נשארת במקומה: לקוח עם תוספת של 8 נקודות האחוז שילם 13% לפני ההורדה ומשלם 12.75% אחריה, הוזלה של 25 שקל בשנה על מינוס של 10,000 שקל. בינואר 2025 עמד הממוצע במערכת על 12.7% ויתרות החובה של משקי הבית על 9.9 מיליארד שקל, כך שהירידה ל-11.9% מגיעה כנראה בעיקר מהורדות הריבית. על יתרות בהיקף דומה, ריבית של 11.9% מייצרת לבנקים כ-1.2 מיליארד שקל בשנה ממשקי הבית בלבד. מחקר של בנק ישראל מצא שרפורמת המעבר בקליק צמצמה את מרווחי המינוס בשנה שאחרי השקתה ב-2021, ולפי המחקר השאלה אם ההשפעה נמשכה אחר כך נשארה פתוחה.

שלוש שורות בדף החשבון

שורת הקצאת אשראי מופיעה בדף החשבון אחת לרבעון, גם ברבעון שבו החשבון היה בפלוס כל הזמן. זו עמלה על עצם קיום המסגרת, מעין דמי מנוי על הזכות להיכנס למינוס, והיא נגבית לפי גובה המסגרת, כך שמסגרת גדולה מהצורך עולה כסף גם כשהיא ריקה. הסכום משתנה בין הבנקים ומופיע בתעריפון של כל אחד מהם, ולקוח שמבקש להקטין מסגרת מיותרת מקטין גם את העמלה. השורה הזאת מצטרפת לרשימת העמלות שאפשר להוריד בשיחה אחת, לצד דמי הניהול ודמי הכרטיס.

חריגה מהמסגרת היא השורה השלישית, והיקרה: הבנק מחייב על הסכום שמעבר למסגרת המאושרת ריבית גבוהה מזו של המסגרת עצמה, ובפועל שורת המקסימום בתעריפון, 18.55% במזרחי טפחות, היא השיעור שלקוח בחריגה עלול לפגוש. לקוח שחורג באופן קבוע מקבל מהבנק הצעה להגדיל את המסגרת, וההגדלה מורידה את ריבית החריגה אבל מעלה את עמלת ההקצאה, שנגזרת מגובה המסגרת. שאר הבנקים מפרסמים את השיעור המרבי שלהם בתעריפוני הריבית באתרים, בקבצים שהמספר בהם משתנה עם כל שינוי בפריים.

הלוואה צרכנית עולה 6.4% עד 10.3%, פחות מהמינוס הממוצע, ולכן מינוס שנמשך חודשים מגלגל את הלקוח למקום שבו הלוואה לכיסוי המינוס זולה ממנו. קרדיט בכרטיס חוץ-בנקאי, לעומת זאת, עולה כ-15.6%, יקר מהמינוס בכל הבנקים. ובצד השני של המאזן: פיקדון ב-3% לצד מינוס ב-12% מפסיד כ-1,350 שקל בשנה על 30 אלף שקל בפיקדון ו-15 אלף שקל במינוס, בזמן שיתרת זכות בעו"ש מניבה 0.05%, ו-8% מהחשבונות בלבד מקבלים ריבית כלשהי על הפלוס, בממוצע 0.7%.

בניוד לבנק אחר יתרת החובה עוברת בכפוף לאישור הבנק החדש, והוא רשאי לסרב לקלוט אותה; הלוואות ומסגרות קיימות נשארות בבנק הישן. לכן מי שיושב במינוס ומתכנן מעבר מסדיר מסגרת בבנק החדש לפני יום 7 של התהליך, או מאפס את המינוס בהלוואה מסודרת לפני הבקשה. המדריך על מה קורה להלוואות, למשכנתא ולכרטיסים ביום המעבר מפרט את סדר הפעולות בימים 3 עד 5, ורשימת מה עובר ומה נשאר סוגרת את השאר.

הצעה בכתב מבנק מתחרה היא הכלי שמזיז את התוספת, כי הבנקים מתמחרים לקוח לפי הסיכוי שיעזוב, ואחוז אחד על מסגרת של 20 אלף שקל שווה 200 שקל בשנה. אותה הצעה עובדת חזק יותר על המוצרים הגדולים: אחוז אחד על הלוואה של 500 אלף שקל שווה 5,000 שקל בשנה, ולכן בנק שמתבקש להשוות ריבית על המינוס נוטה לפתוח את השיחה גם על ההלוואות ועל הפיקדונות של אותו לקוח. ההחלטה הבאה של בנק ישראל תראה שוב כמה מההורדה מגיעה למינוס: הפריים זז באותו יום, והתוספת, 6 עד 8 נקודות האחוז בממוצע, זזה בשיחה עם הבנק בלבד.