ג'ון סטיוארט מיל - ייצור כחוק טבע, חלוקה כבחירה חברתית

ג'ון סטיוארט מיל נולד ב-20 במאי 1806 בפנטנוויל שבלונדון, הבכור מבין תשעת ילדיו של ג'יימס מיל, היסטוריון וכלכלן סקוטי מקורבו של ג'רמי בנתם. האב בנה תוכנית חינוך נוקשה: יוונית בגיל שלוש, לטינית בשמונה, לוגיקה בשתיים-עשרה, כלכלה מדינית בשלוש-עשרה לפי ריקרדו וסמית. הילד כמעט לא שיחק עם בני גילו. בגיל 14 בילה שנה בצרפת אצל משפחת אחיו של בנתם, וטעם אוויר אחר. ב-1823, בן 17, נכנס לבית הודו המזרחית בלונדון, משרה שבה נשאר עד 1858, ועלה עד ראש משרד הבוחנים שטיפל בנסיכויות הודו.

ב-1826 עבר משבר נפשי. הלימוד הקר נשבר, והוא מצא תיקון בשירה, במוזיקה, ובוורדסוורת'. ב-1830 פגש את הארייט טיילור, נשואה לסוחר לונדוני. הקשר, שהיה אינטלקטואלי ואינטימי במשך שני עשורים, הפך לנישואים ב-1851 אחרי מות בעלה. הארייט חתמה על כתביו גם כששמה לא הופיע על השער. ב-1843 הוציא מיל את "שיטת הלוגיקה", וב-1848 את "עקרונות הכלכלה המדינית", ספר שהיה לספר הלימוד המוביל בעולם דובר האנגלית עשרות שנים, עד מרשל.

המהלך המרכזי בספר הכלכלי היה הפרדה. חוקי הייצור, כתב, דומים לחוקי טבע: אי אפשר לקצור בלי זרע, בלי עבודה ובלי הון. חוקי החלוקה הם מוסדות אנושיים. רכוש, ירושה, מס, איגוד, קואופרטיב - אלה בחירות. חברה יכולה לשמור על שוק תחרותי בייצור, ועדיין לשנות את האופן שבו הפירות מתחלקים. בכיס זה אומר שמחיר הסיכה בשוק חופשי יכול להישאר אות, בזמן שמס ירושה או חינוך ציבורי משנים מי מגיע אל הדלפק עם הון ועם מיומנות.

תועלת, שכר, וחירות שנגמרת בנזק לאחר

מיל ירש את ריקרדו ועדכן אותו. שכר תלוי בביקוש ובהיצע של עבודה, וב"קרן שכר" של הון שמוקדש לשכירים, אבל הוא הוסיף איגודים, השכלה וריסון ילודה ככוחות שמזיזים את הרף. רנטה נשארה עודף של קרקע נדירה. רווח הוא תשלום על הימנעות מצריכה ועל סיכון. בסחר המשיך את היתרון היחסי, וחיבר אותו לביקוש בינלאומי: מי מקבל כמה מהרווח תלוי כמה כל צד רוצה את סחורת האחר. במצב נייח, כשהון ואוכלוסייה מפסיקים לגדול, הוא ראה אפשרות חיובית אם הפנאי והתרבות מתחלקים, לא רק אם הרווח נשחק.

"על החירות" מ-1859, שנה אחרי מות הארייט, ניסח את עקרון הנזק: החברה רשאית לכפות על אדם רק כדי למנוע פגיעה באחרים. דיבור, ניסוי באורח חיים, שוק של דעות - אלה מכונות צמיחה של תועלת. בלי התנגשות רעיונות האמת נרדמת. בכיס הכלכלי העיקרון הזה תומך בחופש עיסוק ובחופש חוזה, וגם בגבול: הונאה, אלימות, וניצול של מי שאין לו מידע הם נזק, לא "בחירה חופשית". מיקרו כלכלה של החלטה אישית פוגשת כאן מוסר של נזק, לא רק של מחיר.

הייחוד היה הגשר. מיל דיבר בשפת הקלאסיקונים - ערך, שכר, רנטה, סחר - ופתח דלת לסוציאליזם ניסיוני, לזכות נשים, ולחינוך. הוא תמך בקואופרטיבים של עובדים כדרך לשמור על תמריץ בלי אדון קבוע, ובהגבלת ירושות ענקיות כדי לפתוח הזדמנות. ב-1865 נבחר לפרלמנט מטעם וסטמינסטר, כיהן עד 1868, והעלה הצעה לזכות בחירה לנשים שנפלה ברוב גדול ועשתה רעש גדול. ב-1869 פרסם את "שעבוד הנשים". זהו פרק באיך הכלכלה התפתחה מחוקי ברזל של שכר אל מוסדות שאפשר לשכתב.

על אירלנד כתב בעד איכר-בעלים קטן, מתוך תקווה שמי שיש לו חלקת אדמה ירסן ילודה וישקיע. במצב הנייח, כשהתוצר מפסיק לגדול, הפנאי והתרבות הופכים לשדה התחרות במקום הרווח. זהו חזון של שכר ושל זמן פנוי, לא רק של צמיחה אינסופית. הארייט דחפה אותו רחוק יותר בשוויון נשים ובביקורת על נישואים כחוזה חד-צדדי. "על החירות" נכתב כשיחה איתה, ופורסם אחרי מותה כמצבה חיה.

אחרי פירוק חברת הודו המזרחית ב-1858 חילק את זמנו בין אביניון, שם קבר את הארייט, לבין בלקהית' שליד לונדון. הוא מת באביניון ב-8 במאי 1873, בן 66, מדלקת עור חיידקית, ונקבר לצד אשתו. העקרונות נשארו בסילבוס עד סוף המאה. חירות היחיד נשארה דגל ליברלי. ההפרדה בין ייצור לחלוקה נתנה לשמאל ולמרכז שפה משותפת עם שוק: הטבע קובע כמה אפשר לגדל, החברה קובעת מי אוכל כמה, והמחיר ממשיך לשמש אות למי שמייצר.