ציון קינן - מטלר בהרצל עד מנכ"ל הפועלים אחרי הסאב-פריים

ציון קינן נולד ב-3 בספטמבר 1955 כציון וקנין, במעברה ליד צומת מסמיה. הוא בעל תואר ראשון במדעי החברה מהאוניברסיטה הפתוחה ותואר שני בלימודי עבודה מאוניברסיטת תל אביב. ב-1978 נכנס לבנק הפועלים כטלר בסניף ברחוב הרצל בתל אביב. משם עבר הדרכה, סניפים, אשראי עסקי, עד ראש החטיבה העסקית. באוגוסט 2009, אחרי התפטרות צבי זיו ועל רקע הפסדי הסאב-פריים, מונה למנכ"ל. כיהן עד 1 באוגוסט 2016, והוחלף על ידי אריק פינטו. בכיס זה אומר שבנק גדול בחר מישהו שעמד מאחורי דלפק, לא רק מישהו שעמד מאחורי מודל.

השנים 2009-2016 היו שנות תיקון אחרי הפסדים על מכשירים מורכבים בארצות הברית, שנות החלפת היו"ר דני דנקנר ביאיר סרוסי, ושנות ריבית יורדת בעולם אחרי 2008. משכנתאות צמחו, מחירי דירות עלו, והסניף עדיין היה המרכז. קינן הקים מטה לאסטרטגיה ולשיווק, והתמקד בבנקאות מסחרית וקמעונאית. בכיס זה אומר הלוואת דיור זולה יחסית, מסגרת עובר ושב שעדיין יקרה, ועמלות על פעולות שהלקוח התחיל להעביר לכספומט ולאתר. מניית הפועלים התאוששה מהשפל של המשבר, ומי שהחזיק אותה בקרן השתלמות ראה רווח הון לצד דיבידנד משתנה.

הייחוד הוא המסלול מהמעברה ומהטלר. קינן לא בא מהאוצר ולא מייעוץ בין-לאומי. הוא בא מהאשראי העסקי של הבנק עצמו, ונחשב מקורב לדנקנר ברגע המינוי, ואחר כך עבד עם סרוסי אחרי שהפיקוח דרש את החלפת היו"ר. בתקופתו עלתה גם פרשת סיוע ללקוחות אמריקאים בהעלמת מס, שתתפוצץ בהסדרים יקרים אחרי פרישתו. בכיס זה לא נראה ב-2012 בחשבון העובר ושב, אבל נראה אחר כך בהפרשה, בקנס ובהשפעה על ההון. זו מאקרו כלכלה של בנק: סיכון משפטי רחוק הופך למחיר מקומי על דיבידנד.

אוגוסט 2009: מנכ"ל אחרי הפסדי הסאב-פריים

במרץ 2009 התפטר זיו, יום לפני דוחות שהציגו הפסד שנתי ראשון מזה שנים. קינן, ראש החטיבה העסקית וממלא מקום, נכנס לתפקיד באוגוסט. הבנק נדרש לצמצם חשיפות מורכבות, לחזק הון, ולהחזיר אמון. בכיס זה אומר אשראי עסקי זהיר יותר לפרויקט בנייה, ומשכנתא למשק בית שנשארה זמינה כי הריבית העולמית ירדה. מי שקורא על הבנק המרכזי והריבית רואה את אותן שנים: נגידים בעולם מורידים מחיר כסף, והבנק המקומי מתרגם את זה ללוח סילוקין. מחיר הדירה במרכז עלה, כי הכסף היה זול וההיצע הדוק.

ב-2012 הוארכה כהונתו. ב-2015 הוציא בית המשפט צו הרחקה נגד מפגין שהטריד אותו ואת משפחתו. זה לא שינה את הריבית בחשבון, אבל הציף זעם ציבורי על בנקאים. באותן שנים גדל האשראי הצרכני במערכת, והלוואות לכל מטרה מילאו חור בהוצאות הבית. קינן פרש ב-1 באוגוסט 2016. פינטו, מקורבו, המשיך קו של יעילות ודיגיטל. בכיס זה אומר שהמעבר היה פנימי, לא זעזוע של מועמד חיצוני.

ההשפעה נשארת במפת הסניפים של שנות העשרה, בתיק המשכנתאות שתפח, ובצל האמריקאי שהגיע אחריו לחשבון רווח והפסד. מי שמסתכל על מניית הפועלים במדריך המניות הגדול רואה תקופה של התאוששות אחרי 2008, לפני הקפיצה של שנות הריבית הגבוהה. בכיס נשאר הבית שנקנה אז בריבית נמוכה, וההחזר שהתייקר כשההלוואה הייתה בפריים. קינן לא קבע את הפריים, אבל הבנק שלו מכר את המשכנתא.

בין 2009 ל-2016 הריבית הנמוכה הפכה את המשכנתא למוצר שעומד בתור. זוג צעיר חתם על לוח סילוקין שנראה נסבל, והדירה במרכז הארץ המשיכה לטפס. הסניף עדיין פתח חשבון לילד עם פנקס, והכספומט בלע את השיק. אשראי עסקי אחרי הסאב-פריים היה זהיר יותר: קבלן נדרש להון עצמי גבוה יותר, ועסק קטן קיבל מסגרת קצרה יותר. עמלת עובר ושב נשארה סעיף קבוע בתלונה הציבורית. מי שהיה ביתרה שלילית שילם ריבית מסגרת גם כשהעולם דיבר על ריבית אפס. מניית הפועלים התאוששה, והדיבידנד חזר בחלק מהשנים. קינן, שעמד פעם מאחורי דלפק של מזומן, ניהל עכשיו מאזן שבו המזומן של הלקוח מממן הלוואה ארוכה לדירה.

המסלול מהמעברה אל לשכת המנכ"ל הוא תמונה של בנקאות ישראלית שעדיין גידלה מנהלים מבפנים. טלר בהרצל רואה שיקים, מזומן ותור. מנכ"ל ב-2009 רואה נגזרות, הון ופיקוח. בין לבין עומד הלקוח עם אותה פנקס חשבונות, רק שהעמודים עברו למסך. בכיס זה נשמע כך: מי שגדל בלי הון עצמי מבין מהי הלוואה, ומי שניהל אשראי עסקי מבין מהי חובת הפרשה. השאלה שנשארה אחרי 2016 היא כמה מהבנק עדיין שייך לדלפק, וכמה כבר שייך למודל סיכון שיושב רחוק מהסניף.