
הפד מסמן עוד העלאת ריבית השנה - מה זה יעשה לשווקים?
הפד העלה את הריבית ל-3.75% עד 4% ומאותת על העלאה נוספת עוד השנה, דווקא בזמן שטראמפ דורש ריבית נמוכה יותר. מעבר לוויכוח בוושינגטון, ההחלטה נוגעת כמעט לכל שוק בעולם: אג"ח ארצות הברית סביב 5% הופכות למתחרות רציניות במניות, הדולר מקבל תמיכה, עלויות המימון עולות וגם בנקים מרכזיים מחוץ לארצות הברית מקבלים פחות מרחב להוריד ריבית. וורש מנסה במקביל לבסס מסר חשוב יותר: הפד מקבל החלטות לפי האינפלציה והכלכלה, גם כשהנשיא שמינה אותו רוצה כיוון אחר.
העלאת הריבית של הפד ברבע אחוז הייתה צפויה. המסר שהגיע יחד איתה כבר הרבה יותר משמעותי. התחזית החציונית של חברי הפד מצביעה על ריבית של 4.1% בסוף 2026, כלומר עוד העלאה של רבע אחוז באחת משתי הישיבות שנותרו השנה. גם 2027, לפי התחזית הנוכחית, עשויה לעבור בריבית דומה. ב-2028 מופיעה ירידה מתונה לכיוון 3.9%. במקביל הפד העלה את תחזית האינפלציה השנה ל-3.7%, מול יעד של 2%, ואת תחזית הצמיחה ל-2.3%.
זה אומר משהו פשוט: הכלכלה האמריקאית עדיין חזקה מספיק כדי לספוג ריבית גבוהה יותר, והאינפלציה עדיין גבוהה מספיק כדי שהפד ירגיש צורך לפעול. האבטלה צפויה לעמוד על 4.1%, ההשקעות נשארות גבוהות והצריכה מחזיקה מעמד. מבחינת הפד, זה נותן אפשרות להמשיך להילחם באינפלציה בלי להיכנס מיד לחשש ממיתון.
להרחבה על מה זו ריבית ומה המשמעות שלה: הבנק המרכזי והריבית.
אבל יש כאן עוד עניין, והוא כבר חורג מהאינפלציה. קווין וורש מונה על ידי דונלד טראמפ אחרי תקופה ארוכה שבה הנשיא תקף את ג'רום פאוול ודרש הורדות ריבית חדות. טראמפ המשיך גם בחודשים האחרונים לומר שהריבית בארצות הברית גבוהה מדי. וורש, לעומת זאת, הוביל כעת העלאה פה אחד של 12 חברי הוועדה. במסיבת העיתונאים הוא הדגיש שעצמאות הפד בנויה על כך שהבנק המרכזי מתמקד בתחום האחריות שלו, בעוד הממשלה עוסקת בתקציב, בסחר ובמדיניות אחרת.
זה עניין חשוב לשווקים. עצמאות של בנק מרכזי נשמעת כמו נושא מוסדי רחוק, אבל יש לה מחיר כספי מאוד ברור. משקיעים שקונים אג"ח לעשר או לשלושים שנה רוצים להיות בטוחים שהבנק המרכזי יילחם באינפלציה גם כשהמהלך פחות נוח לממשלה. אם הם מתחילים לחשוש שהחלטות הריבית מושפעות מהבית הלבן, הם דורשים תשואה גבוהה יותר על האג"ח. לכן דווקא החלטה שמכאיבה בטווח הקצר יכולה לסייע לפד לשמור על אמינות מול שוק האג"ח.
אג"ח ב-5% משנה את כל החשבון
התגובה הראשונה כבר נראתה בוול סטריט. מדד דאו ג'ונס ירד ביותר מ-700 נקודות במהלך המסחר, S&P 500 איבד כ-0.7% ונאסד"ק ירד מעט. במקביל תשואת אג"ח ארצות הברית לעשר שנים חזרה לאזור 5%.
המספר של 5% חשוב יותר מרבע האחוז שהפד העלה. משקיע יכול לקבל כיום תשואה גבוהה מאג"ח של ממשלת ארצות הברית, ולכן מניה צריכה להציע צמיחה ורווחים מספיק טובים כדי להצדיק את הסיכון הנוסף. זה קשה במיוחד לחברות שנסחרות במכפילים גבוהים מאוד ומבטיחות חלק גדול מהרווח שלהן בעוד כמה שנים.
מניות טכנולוגיה גדולות ורווחיות יכולות להתמודד עם זה בזכות כמויות המזומן והרווח שלהן. חברות קטנות, חברות AI שעדיין שורפות מזומנים, ביוטכנולוגיה לפני הכנסות וחברות ממונפות מרגישות את העלייה בריבית הרבה יותר. גם חברות נדל"ן, תשתיות ודאטה סנטרים שמממנות השקעות גדולות בחוב רואות את עלות הפרויקטים עולה.
בצד השני, בנקים וחברות ביטוח יכולים ליהנות מחלק מהסביבה הזאת, בעיקר אם הכלכלה ממשיכה לצמוח והפסדי האשראי נשארים בשליטה. חברות עם תזרים גבוה, חוב נמוך ודיבידנד משמעותי מקבלות גם הן יתרון יחסי. כשהאג"ח נותנת 5%, השוק מתחיל להעדיף יותר חברות שמייצרות כסף היום, ופחות חברות שהשווי שלהן נשען בעיקר על רווחים רחוקים.
- האינפלציה בבריטניה חוזרת לטפס ל-3.1%, והדלק מזנק ב-23% בשנה - יום לפני החלטת הריבית
- ההפתעה האמיתית של הפד לא הייתה העלאת הריבית - אלא גרף הנקודות
ההשפעה עוברת מיד גם מחוץ לארצות הברית. ריבית גבוהה ותשואות גבוהות מושכות הון לשוק האמריקאי ותומכות בדולר. כשהדולר מתחזק, מדינות וחברות שלקחו חוב בדולרים משלמות יותר במטבע המקומי. במקביל, משקיעים יכולים לקבל תשואה גבוהה בארצות הברית ולכן דורשים תשואה גבוהה יותר גם מאג"ח של מדינות אחרות.
מחקרים של הבנק להסדרי סליקה בינלאומיים מצאו שעלייה בתשואות בארצות הברית יכולה להתגלגל לתשואות גבוהות יותר בעולם, ליציאת הון משווקים מתעוררים ולפגיעה במטבעות ובמניות, בעיקר כאשר העלייה מגיעה יחד עם דולר מתחזק וציפיות אינפלציה גבוהות. ההשפעה חזקה במיוחד דרך השווקים הפיננסיים, משום שחלק גדול מהחוב והמסחר העולמי עדיין מתנהל בדולרים.
גם אירופה, בריטניה, יפן וישראל מרגישות את זה. כל בנק מרכזי קובע את הריבית לפי הכלכלה המקומית, אבל כשהאג"ח האמריקאית נותנת 5%, קשה יותר להוריד ריבית במהירות בלי לקחת בחשבון את המטבע ואת זרימת הכסף. פער ריביות גדול מול ארצות הברית יכול להחליש מטבע מקומי, ומטבע חלש מייקר יבוא ויכול להחזיר אינפלציה.
עבור ישראל זה רלוונטי במיוחד בתקופה שבה בנק ישראל כבר הוריד את הריבית ל-3.25%. אם הפד ימשיך להעלות והריבית בארצות הברית תישאר סביב 4% גם ב-2027, לבנק ישראל יהיה פחות מרחב להורדות מהירות, בעיקר אם השקל ייחלש או האינפלציה המקומית תישאר גבוהה.
ועדיין, ריבית גבוהה בפני עצמה רחוקה מגזר דין שלילי למניות. אם הפד מעלה ריבית בזמן שהכלכלה צומחת ביותר מ-2%, האבטלה נמוכה ורווחי החברות עולים, שוק המניות יכול להתמודד עם זה. הבעיה מתחילה כששני דברים קורים יחד: הריבית עולה והרווחים נחלשים.
- ישראל יולדת פי שניים מהמערב. זה קונה לה שלושים שנה, ולא פתרון
- אינטל ב-200 דולר? האנליסט שמאמין שהמניה תספק עוד 100%
זה המבחן של החודשים הקרובים. הפד אומר כרגע שהכלכלה חזקה מספיק לעוד העלאה, והשווקים צריכים להחליט אם הם מאמינים לו. אם האינפלציה תתחיל לרדת במהירות, העלאה נוספת יכולה לרדת מהפרק. אם הנפט נשאר גבוה, הצריכה ממשיכה להיות חזקה והאינפלציה נשארת סביב 3% עד 4%, וורש יצטרך לבחור שוב בין מה שנוח לשווקים ולבית הלבן לבין מה שהפד רואה כנדרש להשגת יעד האינפלציה. ההחלטה הראשונה שלו בכיוון הזה כבר הייתה ברורה.