45 שקל לכניסה הראשונה, ו-430 בחודש אחרי שזה תופס

כרטיסייה של עשר כניסות לאחד מקירות הבולדר בישראל עולה 730 שקל, זה 73 שקל לכניסה. מנוי חודשי בלתי מוגבל באותו קיר עולה 399 שקל. מי שמטפס יותר מחמש פעמים בחודש משלם על הכרטיסייה יותר ממה שהיה משלם על מנוי, והכרטיסייה היא בדיוק מה שקונה מטפס שעוד לא בטוח שיתמיד.

אותו חשבון חוזר על עצמו בקירות אחרים. בקיר בפתח תקווה כרטיסייה של עשר כניסות עולה 675 שקל, 67.5 שקל לכניסה, מול מנוי חודשי ב-340 שקל. נקודת ההיפוך יושבת שוב סביב חמש כניסות בחודש. מה שמציל חלק מהכרטיסיות הוא התוקף: עשר הכניסות בבולדר תקפות לחצי שנה, ובפתח תקווה הכרטיסייה אינה אישית וללא תפוגה כלל, כך שהיא מתאימה למי שמגיע פעם בשלושה שבועות ולא יותר.

הכניסה הראשונה כמעט חינם. קיר בולדר מוכר כניסה ראשונה ב-45 שקל כולל השאלת נעליים. קיר בתל אביב גובה 65 שקל לכניסה בודדת, ולחייל בכניסה ראשונה 35 שקל עם נעליים. כניסת בוקר עולה 55 שקל במקום אחד, כניסה יומית 75 עד 85, והשכרת נעליים בנפרד 10 עד 15 שקל. ניסיון ראשון אמיתי עולה 45 עד 95 שקל ודורש אפס ציוד.

הקפיצה מ-45 ל-430

ברגע שהטיפוס תופס, ההוצאה החודשית מתיישבת על רמה שקשה לקרוא לה זולה. מנוי חודשי בקיר בפתח תקווה עולה 340 שקל, בקיר אחר 399, ובשלישי 430. מנויים שנתיים מורידים את החודשי ל-281 עד 380 שקל, ומנויי בוקר בלבד יורדים עד 235 שקל לחודש, למי שיכול לטפס לפני העבודה.

הכרטיסיות עצמן בנויות במדרגות שמטשטשות את ההשוואה. קיר אחד מוכר שלוש כניסות היכרות ב-150 שקל, שש כניסות ב-420, עשר ועוד אחת ב-750 ואותה חבילה בשעות הבוקר ב-550. ככל שהחבילה גדלה המחיר לכניסה יורד, אבל הוא כמעט לעולם אינו יורד מספיק כדי לנצח מנוי חודשי אצל מי שמגיע בקביעות. ההחלטה האמיתית היא לא בין כרטיסייה למנוי אלא בין קצב של פעם בשבועיים לקצב של פעם בשבוע, וממנה נגזר הכול.

לשם השוואה, מנוי בחדר כושר יוקרתי במרכז תל אביב עולה 290 עד 320 שקל לחודש, ורשתות גדולות גובות 180 עד 350. טיפוס קירות מסתיר את המחיר מאחורי כניסה ראשונה זולה במיוחד.

קיימות הנחות שמורידות את הרף לאוכלוסיות מסוימות: סטודנטים וחיילים מקבלים בין 5% ל-10% הנחה או מחירון נפרד, וכרטיסיית חיילים לסופי שבוע נמכרת בעשר כניסות ב-500 שקל. קורס יסודות טיפוס בן ארבעה מפגשים עולה 350 שקל, ו-300 לסטודנט או חייל. חוג ילדים ונוער נע סביב 295 עד 310 שקל לחודש, ותוספת ילד בגילי שש עד 13 למנוי מבוגר עולה 190 שקל.

בולדרינג בתחילת הדרך מסתדר בלי ציוד, ולכן נעלי הטיפוס הן ההוצאה שנדחית. בדקטלון הן נמכרות מ-359.90 שקל, ובדגמים גבוהים יותר ב-469.90 וב-599.90. בחנויות מתמחות הטווח הוא 445 עד 739 שקל, ודגם סקרפה נמכר ב-469. נעלי ילדים עולות 189.90 שקל.

הנעליים הן פריט הבלאי היחיד בענף, והן נשחקות מהחזית קדימה. בישראל פועלת סדנה אחת בלבד לתיקון נעלי טיפוס, והכלל שהיא מנסחת הוא להחליף סוליה לפני שהראנד נשחק, אחרת התיקון מסתבך. לפי הסדנה, כ-90% מהנעליים שמגיעות אליה כבר דורשות החלפת ראנד לפני החלפת סוליה, והפרש השחיקה בין שתי נעליים של אותו זוג נוצר תוך שבועיים עד חודש אצל מטפס פעיל. מחירי הריסול עצמם אינם מפורסמים.

• מנוי שנתי למכון עולה כ-2,400 עד 4,200 שקל, מאמן אישי פעמיים בשבוע יכול להגיע לעשרות אלפי שקלים וציוד
• "You are fired": ההודעה עלתה למועדון כושר 102 אלף ש'

מי שעובר מבולדר לטיפוס מובלים מוסיף רתמה ב-350 עד 680 שקל, מכשיר אבטחה וקורס הובלה. הסיכון בשלב הזה אינו כספי אלא פיזיולוגי: פציעות אצבעות הן הפציעה הנפוצה והמשביתה ביותר במטפסים, ואצל מי שרק התחיל הרקמות באצבעות עדיין אינן ערוכות לעומס כבד. השרירים מתחזקים מהר יותר ממה שהגידים מספיקים להסתגל, וההתאמות בקולגן ובעצם נבנות לאורך שנים. מטפס מבוגר שמתקדם מהר נמצא בסיכון גבוה יותר, דווקא מפני שהוא מתקדם מהר.

שוק היד השנייה כאן חלש מאוד, ובצדק. נעלי טיפוס הן פריט אישי שנשחק, והאלטרנטיבה המקומית להן היא ריסול ולא מכירה. רתמות ומכשירי אבטחה אמנם נסחרים משומשים, אבל אלה פריטי בטיחות שמומלץ לקנות חדשים, ואחוזי שמירת ערך לציוד טיפוס בישראל אינם קיימים כנתון מפורסם.

קיר טיפוס מסחרי סגור בתשלום מסווג כמתקן שעשועים וטעון רישיון עסק לפי פריט 7.10א בצו רישוי עסקים משנת 2013. מתקני טיפוס בגני שעשועים ציבוריים פתוחים פטורים מהדרישה הזאת.

בצד ההכשרה, איגוד הטיפוס בישראל מפעיל בית ספר ומסמיך מדריכים. מדריך להוראת הובלה בקירות מלאכותיים חייב להיות בן 24 לפחות, עם תעודת מדריך טיפוס ספורטיבי ושלוש שנות ניסיון בהדרכת הובלה. מי שנכנס לקורס עצמו חייב להיות בן 18 ומעלה, בעל תעודת הדרכת פנאי לאבטחה אוטומטית וטופרופ, מטפס 6b אונסייט ועם שנתיים ניסיון בהובלה. הסילבוס עומד על 13 שעות.