המחיר שסוכם, ועוד 15 אלף שקל שלא הופיעו בו

שאיבת שומן בבטן מתומחרת במחירוני השוק ב-15 אלף עד 32 אלף שקל. זה המספר שנשמע בייעוץ. סביבו מצטברים שישה סעיפים נוספים שמסתכמים ב-4,600 עד 15 אלף שקל, ולפעמים הם מגיעים לכמחצית מהסכום שסוכם. בהצעה אחת הם מופיעים כמספר יחיד, ובאחרת הם מפוצלים לשישה סעיפים נפרדים.

הסעיפים שמחוץ להצעה

מה שכלול בדרך כלל במחיר הנקוב הוא שכר המנתח, חדר הניתוח, ההרדמה וביקורות המעקב הראשונות. חלק מהמחירונים מציגים את הבדיקות, ההרדמה ובגד הלחץ כרכיבי מחיר נפרדים, כלומר הם אינם בהכרח בתוך המספר שנמסר בפגישה הראשונה. זו הנקודה שבה שתי הצעות שנראות זהות מתגלות כשונות באלפי שקלים.

המחיר הוא לאזור, לא לניתוח

כל אזור בגוף מתומחר בנפרד, וזה המקום שבו החשבון מכפיל את עצמו בלי שאיש הציג אותו כהכפלה. סנטר נע ב-8,000 עד 15 אלף שקל, זרועות ב-10 אלף עד 20 אלף, מותניים ב-12 אלף עד 25 אלף, ירכיים ב-15 אלף עד 30 אלף ובטן ב-15 אלף עד 32 אלף.

מי שמבקש בטן ומותניים יחד משלם על שני אזורים, לא על אחד. הצעה שנשמעה כמו 20 אלף שקל הופכת ל-35 אלף בלי שנוסף ולו שלב אחד לניתוח עצמו.

הטכנולוגיה מתמחרת את עצמה

מעל מחיר הבסיס יושבת תוספת לפי השיטה. אחד המחירונים מציג את השאיבה הקלאסית כ-100%, לייזר ב-120% עד 150% ממנה, גלי קול ב-130% עד 160%, והקפאת שומן ב-110% עד 140%. על בטן שמתומחרת ב-25 אלף שקל, מעבר לשיטה מתקדמת מוסיף 5,000 עד 15 אלף.

גם הגיאוגרפיה נכנסת לחשבון: תל אביב והמרכז מתומחרים ב-100% עד 120% ביחס לבסיס, והדרום ב-70% עד 90%. בישראל אין מחירון רשמי לניתוחים אסתטיים, ולכן כל האחוזים האלה מגיעים מאתרי מרפאות ומאתרי השוואה מסחריים ולא מסקר מחירים.

הצעת מחיר שאפשר להשוות אליה צריכה לפרט ארבעה דברים: אילו אזורים נכללים ובאיזה מחיר לכל אחד, באיזו שיטה, האם ההרדמה וחדר הניתוח בתוך הסכום, והאם חגורת הלחץ והביקורות כלולות. בלי הפירוט הזה, שני מספרים זהים אינם מתארים בהכרח את אותה עסקה.

דרך הקופה, והמספר שהופך את הכדאיות

שאיבת שומן אסתטית אינה בסל הבריאות. בשירותי הבריאות הנוספים של אחת הקופות הגדולות היא מופיעה ברובד העליון, בהשתתפות עצמית של 12,597 עד 14,847 שקל לפי המנתח, בתוספת דמי ייעוץ של 300 שקל שאינם מוחזרים כשהניתוח אינו מתבצע, ותק של שישה חודשים וניתוח אסתטי אחד בשנה קלנדרית.

הסכום הזה קרוב מאוד למחיר הפרטי של אזור בודד, ולכן הוא עובד אחרת לגמרי בשני תרחישים. לשאיבה באזור אחד וקטן, ההפרש מול השוק הפרטי מצטמצם עד כדי אפס. לשאיבה מרובת אזורים, שבשוק הפרטי הייתה מצטברת ל-40 אלף שקל ומעלה, אותה השתתפות עצמית מכסה את כל ההליך. התקרה של ניתוח אחד בשנה מחזקת את ההיגיון הזה עוד יותר. למי שרוכש את הרובד העליון לצורך הניתוח עצמו, גם דמי התוכנית לאורך חצי שנת ההמתנה נספרים בחשבון.

החזרה לעבודה משרדית קלה אורכת 3 עד 5 ימים, וחגורת הלחץ נלבשת 4 עד 6 שבועות. חזרה לפעילות ספורטיבית מתרחשת אחרי 3 עד 4 שבועות. ימי ההיעדרות הם עלות ישירה שאינה מופיעה באף הצעת מחיר.

ברמת השוק, מספר האשפוזים לניתוחים פלסטיים בישראל, רפואיים ואסתטיים יחד, ירד מ-25,728 ב-2016 ל-21,387 ב-2018 ואז עלה ל-26,287 ב-2020, השיא בסדרה. בשירותי הבריאות הנוספים של קופה גדולה נספרו 630 ניתוחי שאיבת שומן ומתיחת בטן ב-2018 ו-549 ב-2019.

מי מורשה לשאוב

חוזר מינהל רפואה 41/2012 קובע ששאיבת שומן תבוצע בידי מומחה לכירורגיה פלסטית, מומחה לכירורגיה כללית או מומחה לרפואת עור. חוזר 28/2013 מוסיף שניתוח בהרדמה כללית של עד חמש שעות מותר בבתי חולים ובמרפאות כירורגיות מורשות בלבד, ומספרן בקהילה עמד על 22.

מבקר המדינה בדק ומצא שהחוזר אינו נאכף. בין הדוגמאות שהוצגו לו: רופאים כלליים שמבצעים שאיבות שומן, וכירורג לב וחזה שמבצע אותן. משרד הבריאות השיב שהוא בוחן הוספת הנושא לבקרות במרפאות הכירורגיות הפרטיות בקהילה. עד שזה יקרה, הצלבת שם המנתח מול רישום המומחים של משרד הבריאות היא בדיקה שהמטופל מבצע בעצמו, לצד בירור האם המרפאה נמנית עם המורשות לניתוח בהרדמה כללית.

10. ההליך שאינו מופיע בחוזר המומחיות של משרד הבריאות

כותרת משנה: חוזר מינהל רפואה שקובע אילו מומחיות רשאיות לבצע כל ניתוח אסתטי מפרט שאיבת שומן, ניתוחי אף ועיצוב שד - והשתלת שיער אינה מופיעה בו. הטענה שההליך שמור לרופאים מגיעה מאתרי המרפאות עצמן