סמסונג מהמרת על מתחרה לאנבידיה: 231 מיליון דולר לחברה הולנדית שאיש לא שמע עליה
הסבב הראשון של יוקליד ההולנדית סוגר 200 מיליון אירו בהובלת ענקית הזיכרון הקוריאנית, והוא מסמן עד כמה השוק רוצה חלופה למעבדים של אנבידיה. מנגד, החומרה עצמה אמורה להגיע ללקוחות הראשונים ב-2028
סמסונג נכנסה כמשקיעה מובילה בסבב גיוס של 231 מיליון דולר, כ-200 מיליון אירו, בחברת שבבים הולנדית צעירה בשם יוקליד. לצד הקוריאנים הובילו את הסבב שלושה גופים אירופיים: סומרסט קפיטל פרטנרס, קרן Scaleup Europe שמנוהלת בידי EQT, וקרן אינוביישן אינדסטריז. מדובר בסבב A, כלומר בגיוס המשמעותי הראשון של החברה, וזה סכום חריג בכל קנה מידה עבור חברה שקמה ב-2024 ועדיין לא מכרה מוצר אחד לאף לקוח.
יוקליד לא מנסה לבנות מעבד גרפי טוב יותר. היא בונה מערכת שלמה עם ארכיטקטורה שונה לגמרי, שמיועדת לשלב ההרצה של מודלי בינה מלאכותית ולא לשלב האימון שלהם. ההבחנה הזאת חשובה יותר ממה שהיא נשמעת: האימון הוא מה שבנה את אנבידיה והפך אותה לחברה היקרה בעולם, אבל ההרצה, כלומר הרגע שבו המודל עונה בפועל למשתמש, היא החלק שגדל הכי מהר עכשיו וזה שצורך חשמל באופן קבוע לאורך שנים. מנכ"ל יוקליד, ברנרדו קסטרופ, מדבר על שילוב הדוק בין המעבד לבין ארכיטקטורת הזיכרון, וכאן ההשקעה של סמסונג מקבלת היגיון שחורג מהכסף.
סמסונג היא אחת מיצרניות הזיכרון הגדולות בעולם, ובעידן שבו רוחב הפס של הזיכרון הוא צוואר הבקבוק האמיתי בשרתי בינה מלאכותית, שותפה כזאת שווה יותר משיק מזומנים. קסטרופ אמר את זה בגלוי: הקוריאנים מביאים הנדסה, היכרות עמוקה עם שרשרת האספקה ורשת קשרים רחבה, ולא צ'ק בלבד. מהכיוון ההפוך, המהלך מספר משהו גם על סמסונג עצמה. היא כבר לא מסתפקת במכירת זיכרון למי שמנצח במרוץ, ומתחילה לפזר הימורים קטנים על מי שמנסה לשנות את כללי המרוץ מהיסוד.
הרקע הרחב הוא פריחה אמיתית של חלופות לאנבידיה. גוגל, אמזון ומטא מפתחות כבר שנים מעבדים פנימיים משלהן, OpenAI הכריזה באוגוסט על השבב הראשון שלה בשם Jalapeño והבטיחה מהירות ויעילות מהגבוהות בתעשייה, וסרברס הגיעה לשוק הציבורי בשווי של עשרות מיליארדי דולרים. כל אלה יחד מספרים סיפור אחד: השוק מאמין שמונופול כמעט מוחלט על השבבים היקרים בעולם הוא מצב זמני, והוא מוכן לשלם הרבה מאוד כסף כדי להיות בפנים ביום שהוא ייפתח.
אבל צריך להניח על השולחן גם את הצד השני. המערכות של יוקליד לא הוכחו בפריסה מסחרית בקנה מידה אמיתי, ולוח הזמנים שהחברה מציגה בעצמה מדבר על תחילת פריסה של המערכות הפיזיות ב-2028 ועל אלפי לקוחות ארגוניים ב-2030. בעולם הבינה המלאכותית שנתיים הן נצח. עד שהחומרה תגיע ללקוחות, אנבידיה תספיק להוציא שני דורות נוספים של שבבים, והחפיר האמיתי שלה, סביבת התוכנה שכל עולם המחקר והפיתוח כבר עובד איתה, ימשיך לעבוד לטובתה. גם חברות שגייסו סכומים גדולים בהרבה גילו שקשה מאוד להזיז מפתחים ממה שהם מכירים.
מודל ההכנסות של יוקליד מנסה לגדר את הסיכון הזה משני כיוונים. הראשון הוא מכירת חומרה ומערכות מדף שלמות ללקוחות ארגוניים שרוצים להריץ מודלים אצלם, בתוך הארגון, בלי לשלוח מידע רגיש לענן. השני הוא מכירת קניין רוחני לחברות שרוצות לפתח שבב משלהן על בסיס הטכנולוגיה הקיימת. הדרך השנייה פחות זוהרת, אבל היא הרבה יותר סלחנית, מפני שהיא לא מחייבת את יוקליד לנצח את אנבידיה בשוק אלא למכור אבני בניין לכל מי שמנסה.
התזמון של ההודעה מעניין בפני עצמו. היא נוחתת בדיוק בשבוע שבו השוק מתווכח אם קצב ההשקעות בבינה מלאכותית עומד להאט, בעקבות האזהרות של ראשי התחום על הסיכונים שבפיתוח מהיר מדי. מניות השבבים נסחרות בעצבנות, ואנבידיה עצמה ממשיכה לבנות קשרים פיננסיים עמוקים עם הלקוחות הגדולים שלה. בתוך הרעש הזה, גיוס של מאות מיליוני דולרים לחברה שהמוצר שלה ייצא בעוד שנתיים הוא בעיקר הצבעת אמון של משקיעים מקצועיים על כך שהביקוש לכוח חישוב לא הולך להיעלם, גם אם הוא ישנה צורה.
מה שכדאי לעקוב אחריו בחודשים הקרובים הוא לא ההצהרות אלא הלקוחות הראשונים. מי מסכים לקחת סיכון על ארכיטקטורה שלא נבדקה בשטח, באיזה היקף ובאיזה מחיר. שם תתברר השאלה אם סמסונג קנתה כאן כרטיס כניסה מוקדם לשוק חדש, או הימור אירופי יקר שיישאר על הנייר.
